שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות של מורים

לימוד היסטוריה במערכת החינוך

undefined

הרב פרופ' נריה גוטל

י"א סיון תשע"ז
שאלה
שלום רב, ההיסטוריה הינה תיאור עובדות העבר. מדוע אם כך ישנה הפרדה בין ספרי ההיסטוריה לדתיים (חינוך ממלכתי דתי) לעומת לשאר היהודים (חינוך כללי)? בעידן של היום שגם ככה ישנם המון פערים, הייתי חושב דווקא שכדאי לאחד בין הדתיים והחילוניים (כפי שעושות בצורה מופתית אמהות 3 הנערים - יישר כוח!!!) ולא לפצל. בסוף אנחנו לומדים היסטוריה אחת והם לומדים היסטוריה ’אחרת’ ואנחנו אותו עם הרי.. גם ככה יש מספיק נושאים שגורמים לסלידה ושנאת חינם בין הדתיים לחילונים ולהיפך, אז הייתי מצפה שלפחות מטעם מערכת החינוך (ובייחוד בנושא כה חשוב כמו היסטורת עם ישראל) נהיה מאוחדים ו’נאמין’ באותה היסטוריה. מדוע בספרים שלנו מנסים להביא נימוקים דתיים ואמונתיים לכל מיני התרחשויות שבספרי ההסטוריה של החינוך הכללי אין כל אזכור לכך ? מדוע זה לא מאוזן או ספר יחיד ? ועל אחת כמה וכמה - הגישה בספרים של החינוך הכללי נראית יותר אובייקטיבית - הרי לא מוצאים שם תיאורים שמבטאים שבאירוע מסויים האנשים היו חילוניים, ולא האמינו באלוהים אבל האמינו בעצמם ובאדם וכך הצליחו, לעומת בספרים שלנו שם מוצאים תיאורים המבטאים ’הצלחה’ בזכות האמונה וכד’. הלוואי שנזכה לאחדות העם ולא לפיצול וכמובן שלא לשנאת חינם.. אודה לתשובנ כנה. תודה
תשובה
ב"ה שלו"ר, מתוך שהפתיח שבשאלה אינו מדוייק, הרי שהדבר משליך על כל השאלה, ולכן גם על התשובה. שלא כאמור בפתיח, הרי ש"ההיסטוריה" כלל וכלל איננה "תיאור עובדות העבר"! ממש לא ! לא זה המקום להרחיב בדבר אך בתמצית: חלק זה - הכרונולוגיה הטכנית - הוא היותר שולי בחקר ההיסטוריה ובמדע ההיסטוריה ואף בספרי ההיסטוריה שבמערכת החינוך; למעשה חלק זה הוא בסך הכל המצע שעליו ובתוכו מתנהל מדע ההיסטוריה. לעומת זאת, עיקר חקר ההיסטוריה, ומקצוע ההיסטוריה שנלמד - גם - בבתי הספר, הוא ניתוח ותיאור הנסיבות והסיבות, המהלכים ופרשנותם, סיבה ומסובב וכו' של ההתנהלות ההיסטורית. כדי לשבר את האוזן: לכל ברי שתפיסה מרקסיסטית למשל תתאר את ההיסטוריה בדרך שונה מהותית מתפיסה פמיניסטית, וכן הלאה והלאה על זו הדרך, הגם שהאירועים עצמם זהים. זאת ועוד, צריך לזכור שכתיבה היסטורית אינה אלא גירסת ההיסטוריון לאירועים, על משקל הסובייקטיביזציה שכרוך בכך. ושוב דוגמה אחת: כיצד תתואר ההיסטוריה של "מלחמת 1948": כמלחמת עצמאות או כנאכבה, כישועה או כאסון ? ומכאן לענייננו - תולדות ישראל: למשל, מה גרם לחורבנם של בית ראשון ושל בית שני ולגלות עם ישראל מארצו: האם היו אלה כשלים פוליטיים ודיפלומטיים מול שליטים זרים וחזקים במרחב, או שהדבר נבע בראש וראשונה מחולשות רוחניות של עם ישראל (ג' עברות החמורות, עזיבת התורה וכו'). ברור שיש אמת בהיבט הראשון, ואולם האם הוא סיבה או שהוא תוצאה? האם איננו תוצאה מעשית של היבט רוחני מובהק ? זה - על רגל אחת - עומק הבנתה ותיאורה של היסטוריה. מכאן גם נובעת התשובה לשאלה: גם כאשר מדובר באירוע זהה, עשוי להתקיים הבדל משמעותי ביותר ואף מהותי בניתוחו ובתיאורו: מה היו נסיבותיו, מה היה הרקע להתרחשותו, ולא פעם גם מה היו התוצאות. אסתפק באיזכור הוגה חשוב אחד שנתן לכך דעתו - מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שקרא לשתי ההתבוננויות: "מהלך סיבתי" לעומת "מהלך מוסרי", ראה היטב בחיבורו 'למהלך האידיאות בישראל'. לא בכדי נוהג היה רבנו הרצי"ה זצ"ל לבאר את דרך הראי"ה לכתוב כך "הסתוריה" - בתי"ו, ולא "הסטוריה" - בטי"ת, כרוצה לומר: "הסתוריה" היא הסתר - י-ה, הקב"ה מסתתר ומתגלה באמצעות ההיסטוריה. ולכן, בוודאי שלכתחילה ראוי היה ליצור מערכת אחת ואחידה של ספרי הסטוריה, ל"מערכת" כולה, ובלבד ששם ה' מוליך ההיסטוריה לא ייפקד ממנה. כל עוד - לצערנו - לא זה המצב, הרי שחובה על מערכת החינוך הדתי לחזור ולשנן את מצות "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"! בברכה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il