הסכנה של הציונות הדתית - מאמר תגובה

הכללה של הציבור הדתי לאומי כמיקשה אחת היא עוול לאמת. הציבור כולל קבוצות שונות שהקשר ביניהם בכלל וביחס לחילוניות בפרט, הוא קלוש.

גודל טקסט

ישיבת בית אל (1010).jpg
צילום: ישיבת בית אל


ברצוני להעיר שלש הערות חשובות המבוססות על מחקר  שערכתי לפני כ-10 שנים והמציאות למיטב הבנתי לא השתנתה באופן דרסטי מאז.
 
א. ההכללה של כל הציבור הדתי לאומי כמיקשה אחת כפי שקורה ברוב המחקרים היא עוול לאמת!
הציבור הדתי לאומי כולל קבוצות שונות שהקשר ביניהם בכלל וביחס לחילוניות בפרט הוא קלוש.
ממילא כל מחקר שכולל את כל הקבוצות יחדיו הוא מגוחך במקרה הטוב ומגמתי במקרה הפחות טוב.
 
בפילוח גס יש בציבור הדתי לאומי בכלל שלש סוגי אוכלוסיות: מסורתי-דתי, דתי קלאסי, תורני.
 
פילוח זה נכון ביחס לציבור הדתי לאומי וקל וחומר שהוא נכון ביחס לחינוך הממלכתי דתי הבנוי על כ-50% תיכונים מקיפים דתיים-מסורתיים!!!
 
אחוז החילון הגבוה מוזן בעיקר מהאוכלוסיה  המסורתית -דתית  שהיא בוגרת החמ"ד, בעיקר בתיכונים מקיפים דתיים. יש לזכור שבחלק מהתיכונים הללו רוב ההורים אינם שומרים שבת!! גם בתיכונים האחרים אחוז שומרי שבת מקרב ההורים אינו גדול במיוחד. כך שהנתון "המבהיל" של 25% מבוגרי החמ"ד אינם שומרים שבת הוא בכלל לא מבהיל, שכן על פי רוב הוא כולל בתוכו  בוגרים רבים שאצלם זה המשך טבעי לבית המסורתי שלא שומר שבת. אמנם מה חבל שהמעבר ב-12 שנות לימוד בתיכון הדתי לא גרם לאחוז גבוה יותר של בוגריו לשמור שבת, ואולי ניתן לשפר זאת, אך מאידך בזכות הלימוד בתיכון הדתי  נשאר בוגר התיכון, על פי רוב, מסורתי עם קשר חם ליהדות. דבר שלא היה קורה אם ח"ו שערי התיכון הדתי היו ננעלים בפני האוכלוסיה  הענקית המשמעותית והאהובה הזו.
 
סוג שני של אוכלוסיה דתית לאומית גדל בישיבות התיכוניות הקלאסיות. בציבור זה תופעת החילון מקיפה  כ-10% מהבוגרים. כאן אחוז ההורים שמחללים שבת הוא אכן נמוך הרבה יותר אך גם הוא בהחלט קיים. ודאי שיש ישיבות תיכוניות כמו הישיבה התיכונית המוזכרת בכתבה ששם אחוז החילוניים גבוה יותר אך מאידך יש ישיבות תיכוניות שם אחוז החילון נמוך יותר. הממוצע של כלל הישיבות התכוניות הוא כאמור כ-10% חילון. מתוך ה-10% הללו ברור שיש אחוז לא מבוטל שגדל בבית דתי נורמטיווי ובכל זאת נעשה חילוני. תופעה זו בהחלט צריכה להדליק אור אדום בוהק בכל בית ובכל מוסד.  
 
סוג שלישי של אוכלוסיה זה הציבור התורני, בציבור זה אחוז החילון הוא נמוך משמעותית ונע בין 1% ל-2% בלבד.
 
ב. ודאי שגם לאחר ההבהרה של הנתונים עדיין המצב מצער ודורש תיקון. אך התיקון הוא קודם כל בגורם הכי משמעותי שכל מחנך מכיר אותו והסטיסטיקה הנ"ל מוכיחה אותו. הבית!!
ככל שהבית ייתן משקל משמעותי יותר לתורה ומצוות, לקביעת עיתים לתורה, לקישור לתרבות היהודית מחד ולדחיה של התת תרבות החילונית מאידך, לחסימה של האינטרנט במחשבים הביתיים ובסמרטפונים, ויחד עם זאת, לתשומת לב,  אהבה וחום לילדים, כך הסיכוי שהילדים ימשיכו את דרך היהדות יגדל.
ודאי שלא תמיד הבית אחראי לחילון, לפעמים זו החברה, המוסד הלימודי וגם כמובן  זכות הבחירה חופשית שיש לכל אחד.
אך הבית הוא הגורם הכי משמעותי באופן סטיסטי.
 
ג. גורם נוסף הקשור עד מאד למערכת החינוכית, הוא חוסר ההתאמה בין החומר הלימודי לבין הילד. תלמידים רבים שבטבעם אינם מסוגלים לרבוץ שעות על גבי שעות בלימוד חומר עיוני נכנסים בעל כורחם למסגרות שאינן מתאימות להם לא בלימודי הגמרא ולא בלימודי החול. הסגירה של הישיבות המקצועיות בזמנו היא בכייה לדורות הגורמת למאות תלמידים מדי שנה לנשור מהמערכת ולמאות נוספים לשנוא את המוסד בו למדו ולבעוט בכל מה שהוא מסמל בעבורם וזה כמובן כולל את היהדות.
לפלא בעיני איך שנה אחרי שנה כולם יודעים את העובדה הזאת ועדיין אף אחד שם למעלה, בהנהלת החמ"ד, לא מקים בחזרה את הישיבות המקצועיות עם ההתאמה הטכנולוגית המתאימה לדורנו.
 
הרב אהרון טרופ
ראש ישיבת בני צבי
בית אל