שאל את הרב

  • הלכה
  • פיקוח נפש ומחלות סופניות

מותר לעשות צניחה חופשית?

undefined

הרב עזריה אריאל

ו תמוז תשע"ז
שאלה
האם מותר לעשות צניחה חופשית בשביל החוויה?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! ראיתי שהרב שלמה אבינר שליט"א כתב שצניחה חופשית לשם החוויה אסורה משום "ונשמרתם לנפשותיכם", וכך נראה גם לענ"ד. לא מצאתי סטטיסטיקה מדויקת של היקף הנפגעים בספורט זה, גם אין בהלכה שיעור סטטיסטי מוסכם שמגדיר מהי סכנה אסורה, והדבר תלוי גם בתפיסת הציבור. מכל מקום, ממה שקראתי עליו למדתי שזהו אחד מענפי הספורט האתגרי המסוכנים ביותר. אחד המאפיינים שלו הוא שגם אנשים שצברו ניסיון רב עלולים להיפגע באותה מידה. בצניחה חופשית יש גם מימד של סכנה לאחרים, כפי שקרה לא פעם שצנחנים התנגשו זה בזה. על כגון זה אמר הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פי"ב ה"ו): "אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן". מה הסיכוי שבדיוק ברגע זה החורבה תתמוטט? השאלה מחריפה לאור מקור הדברים בברכות ג ע"א: "תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי... היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה". ומבארת הגמרא בהמשך שאחד הטעמים לאיסור להיכנס לחורבה הוא מחשש שתיפול, ומשמע ממנה שטעם זה לבדו מספיק לאסור את הכניסה אפילו לתפילה (עיין בצל"ח שם, במסקנת דבריו), ועדיף להתפלל תפילה מקוצרת מאשר לעשות זאת. מעשה זה ברבי יוסי היה כפי הנראה עשרות שנים אחרי חורבן ירושלים. אם כן, מה הסיכוי שהחורבה שהחזיקה מעמד שנים רבות תתמוטט בדיוק עכשיו, במשך הדקות שרבי יוסי יעמוד בתפילה?! ובכל זאת הדבר אסור. הנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' י) כתב שספורט אתגרי מסוכן כמו ציד אסור משום "ונשמרתם לנפשותיכם", אלא אם כן הדבר נעשה לצורך פרנסה. אלו דבריו: "כל העוסקים בזה צריכין להכנס ביערות ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות, ורחמנא אמר 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'... ומעתה איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות? ואף גם בזה, מי שהוא עני ועושה זו למחייתו - לזה התורה התירה, כמו כל סוחרי ימים מעבר לים, שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה, והתורה אמרה 'ואליו הוא נושא את נפשו', ואמרו רז"ל: 'מפני מה זה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה? לא על שכרו?!' כו'. אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו, ומתאוות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה, הרי זה עובר על 'ונשמרתם מאוד' כו'. וז"ל הרמב"ם... וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי כו' וכן כל כיוצא באלו ושאר הסכנות אסור לעבור במקומן". בעניין זה האריך בשו"ת שם אריה (יו"ד סי' כז, בעיקר בסופו) ודקדק מדברי חז"ל (בירושלמי במו"ק פ"ג ה"א ופני משה שם) שראוי להתרחק מהפלגה בים או כניסה למדבר לצורך תיירות. בימינו כמובן הפלגה מסודרת בים איננה נחשבת לסכנה כלל, בגלל השיפור בבטיחות האניות, אבל ניתן ללמוד מדבריו את היסוד העקרוני. וכן כתב הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות ראיה ח"ג, אגרת תתנב, עמ' קלב, ע"פ הירושלמי הנ"ל): "עצם ההליכה לטייל במקום שיש אפילו חשש רחוק של סכנה ח"ו, כבר גליתי את דעתי... שאינה מהראוי... דכל דבר שיש בו חשש סכנה, אע"פ שמנהג העולם להיכנס בכך לצרכן של בריות, אין היתר כי אם לפרנסה... אבל לא לשם טיול בעלמא" (להרחבה עיין בספר 'החיים בהלכה', פרק ששי: הסתכנות לצורך פרנסה). בחזון איש (חו"מ, ליקוטים סי' יח סק"ב) משמע שהחילוק אינו בין פרנסה לחוויה אלא בין דבר שהוא מנהג העולם לבין דבר שאינו מקובל. הוא מסביר מדוע יש מצוות מעקה ובכל זאת אין איסור לעלות על גג ללא מעקה: "דכל גג אינו בכלל המכשולות, שאין היזיקו מצוי כל כך, שהעומד על הגג זכור בטבעו להזהר, וגם הוא מנהגו של עולם, וכמו שמותר לעלות באילן ומותר לעלות לבנות הגגין והעליות בלא מעקה סביביו" (ובכל זאת ציוותה התורה על המעקה מפני שעליות רבות יכולות להיות סכנה). גם על פי קריטריון זה, ברור שצניחה חופשית איננה "מנהגו של עולם" אלא דבר יוצא דופן. תוספת בשולי הדברים: אני חושש להעלות נתונים שלא נאספו בצורה מקצועית ולא נותנים תמונת מצב אמיתית, אבל חושבני שכדאי בכל זאת "לסבר את האוזן", וגם להסתייג קמעא מדבריי לעיל: ע"פ נתונים שמצאתי כעת במרשתת באתר שמשווק צניחות, בצניחת טנדם (עם מדריך צמוד שפותח את המצנח בגובה קבוע ומתוכנן מראש, עם מקדמי בטיחות נוספים) הסיכון למוות הוא 1/600,000 ואילו הסיכון לחבלות הוא 1/1000. בהשוואה לתאונות הדרכים, אם נניח שברחבי הארץ מתקיימות ביום שש מיליון נסיעות לפחות, זה שקול ל- 10 הרוגים ביום ו- 6000 פצועים ח"ו. כלומר, הסיכון בצניחה זו הוא לפחות פי עשר מאשר נסיעה ברכב, שבה הממוצע היומי בארץ הוא בערך הרוג אחד ליום (פקידה באתר אמרה לי: הסיכון לנסוע ברכב עד כאן יותר גבוה מאשר בצניחה. היא טועה). על כל פנים, למרות הסיכון הגבוה יחסית לנסיעה, אם הנתונים הללו מדויקים אני מתלבט אם ניתן לומר באופן נחרץ שגם סיכון ברמה כזו אסור מן הדין. על צניחה חופשית רגילה, שבה הצונח מחליט על פתיחת המצנח לפי מצב הרוח (תרתי משמע), לא מצאתי נתונים, והם אמורים להיות חמורים הרבה הרבה יותר ואין לי ספק באיסורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il