שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • הדף היומי וסיום לימוד ומסכת

סיום מסכת - מה עניינו? האם חייבים מניין וסעודה?

undefined

הרב שמואל אריאל

כ"ו שבט תשע"ז
שאלה
לגבי סיום מסכת, האם אפשר לסיים ביחיד בלי לומר קדיש? והאם חייב לעשות סעודה? כי זה בעייתי בשבילי להשיג מניין ולעשות סעודה. והאם יש הבדל רציני בין סיום ביחיד לסיום במניין? ולמה צריך לעשות סיום מסכת? תודה!
תשובה
שלום וברכה, וברכות לרגל סיום המסכת! בדברי חז"ל ישנם שני מקורות לעניין של סעודת סיום מסכת: במסכת שבת (קי"ח ב – קי"ט א) אומר אביי, שכאשר הוא רואה תלמיד בישיבתו שסיים מסכת, הוא עושה סעודה לכלל התלמידים כדי לציין זאת. בספר מלכים (מלכים א ג', ד-טו) מסופר ששלמה המלך זכה לקבל חכמה יתרה מן הקב"ה, ואז עשה משתה לכל עבדיו. המדרש (שיר השירים רבה א', ט) לומד מפסוקים אלה: "מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה". מן המקורות הללו ניתן ללמוד שני עניינים שיש בכך שמציינים את סיום המסכת באירוע מיוחד: צד אחד הוא העידוד ללומדים, שכאשר מציינים את הסיום בסעודה ציבורית, זה מעודד את הלומד עצמו ואת חבריו ללמוד ולסיים מסכתות נוספות. וכפי שאביי עודד את תלמידיו ללמוד על ידי שהיה עורך סעודות סיום לכלל התלמידים. וצד שני, הוא עצם ההודאה לה' על כך שהאדם זכה ללמוד ולהתקדם בתורה. שלמה המלך הרי לא טרח ועמל כדי להשיג את חכמתו אלא זכה לה משמים, ובאופן כזה לא שייך העניין של עידוד ללומדים שהרי אין זה בידי האדם להשיג חכמה כזו. אף על פי כן יש מקום לעשות שמחה והודאה על עצם העובדה שהאדם זכה ללימוד ולחכמה מאת ה'. בנוסף לכך, כאשר עורכים סעודת סיום יש בכך הגדלה של כבוד התורה, שאנשים רואים שלימוד התורה הוא עניין חשוב שיש להוקיר אותו, וכמו שבמצוות חשובות אחרות עושים סעודה ושמחה, כמו ברית מילה, פדיון הבן, נישואין וכדומה. על פי זה פוסק הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך (יו"ד רמ"ו, כו): "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה, ונקראת סעודת מצוה". להגדרת סעודה זו כסעודת מצוה יש כידוע השלכות הלכתיות, כגון שאם עושים סעודת סיום בתשעת הימים מותר לאכול בשר ולשתות יין (הגהת הרמ"א, או"ח תקנ"א, י), וכן שסעודת סיום פוטרת מתענית בכורות (משנה ברורה ת"ע, י). אף על פי כן, נראה שאין זו חובה ממש. ראשית, פוסקים רבים, כגון הרמב"ם ור' יוסף קארו, לא הזכירו כלל חיוב כזה. הרמ"א אמנם נקט לשון של מצוה, "מצוה לשמוח ולעשות סעודה", אך יש לדעת שפעמים רבות הביטוי "מצוה" משמעו שיש בכך ערך ומעלה, ולאו דוקא חיוב גמור. ובלשון המשנ"ב ת"ע, י, יש לדייק שסעודה זו פחותה בדרגתה מסעודות מצוה אחרות. ובפועל, לא ראינו שתלמידי חכמים שמסיימים מסכתות בתדירות עושים סעודה לכל מסכת ומסכת שהם מסיימים. וכך כתב בשו"ת עטרת פז (חלק ג' יו"ד סימן א'), שאין חיוב לעשות סעודת סיום, אלא שיש בכך מעלה ומצוה. לגבי עשיית הסיום בלי מניין: בשו"ת מהר"ם מינץ סימן קי"ט כתב שכאשר מתאספים רבים לסעודת הסיום יש בכך כבוד לתורה, ו"טוב לחזור אחר מניין לומר קדיש". דהיינו שיש ערך בציון הסיום ברבים גם אם אין מניין, אלא שעדיף יותר לאסוף עשרה ולומר קדיש. ועיין פסקי תשובות (סימן ת"ע, אות י"א), שאפילו יחיד שעושה סעודה לכבוד הסיום הרי זו סעודת מצוה הפוטרת מתענית בכורות. דהיינו, שאין חובה לאסוף דוקא מניין – אפשר לציין את הסיום במספר קטן של אנשים, כגון בחוג המשפחה וכדומה, ואפשר אפילו לציין אותו ביחידות, וגם בכך יש מעלה. שתזכה לברכה והצלחה בלימוד התורה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il