בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פרק ב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

פרק ב פסקה ד

הקשר בין היחיד לכלל בישראל שמבוסס על הצדדים המוסריים צריך טיפול והשקעה תמידיים.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ניסן תשס"ט
5 דק' קריאה
הרב פה ממשיך בנושא שלשת הסעיפים הראשונים.

בפסקה זו יש חמשה משפטים.
היחש האמיתי של כל יחיד שבישראל לכנסת ישראל, במובן הרוחני המלא, המקיף את כל החיים המוסריים, הרוחניים והטבעיים, צריך הוא למזון תמידי יותר ממה שצריך כל בן אומה טבעית ביחש לצרופו לעמו.

הקשר שאפשר לייצר בין היחיד לאומה בישראל - צריך הוא למזון תמידי יותר' - צריך תמיד להשקיע בו. והסיבה: כי הקשר בין היחיד לכלל הוא קשר רוחני שמקיף את כל החיים המוסריים.
מה זה חיים מוסריים לעומת קשר טבעי. קשר טבעי - העולם הזה יש בו צדדים שהם לא נתונים כ"כ לבחירה חופשית. הם טבועים בעולם ונמצאים בעולם - זה צד הטבע. זה מה שנמצא כבר בפועל. כשהק"בה ברא את העולם הוא ברא עולם שהצד החומרי שהוא המצע הטבעי שבו תחול הרוח הוא נברא בצורה של חוקים טבעיים שנמצאים בו בפועל. אך כל צדדי ההתנהלות והתנהגות העולם - - איזה רוח להכניס לעולם נמצא עדיין בכח.
'המוסריים הרוחניים והטבעיים' - המוסריים זה אידיאליזם של להיות טוב לכל לסור מרע ולסור מההבלטה האישית לגלות את הטוב שיש בכל המציאות שמתגלה בין בצדדים רוחניים במציאות שזו לא רוח פרטית אלא שיכולה לגלות בכל פני המציאות אבל כרעיון מוסרי אחד. גם מוסר בצדדים הרוחניים וגם מוסר בצדדים טבעיים. בעמ"י היכולת היא רק כזה מתוך מגמה מוסרית. דבר זה עסקנו בו כבר בצורות אחרות בסעיפים קודמים. בכשרון המוסרי זה נקודת הקשר היחידי שבו ניתן להתקשר לאומה. דבר מתבטא גם כרוצים לבטא דברים טבעיים וגם דברים רוחניים.
המוסריות זה ההרמוניה של הכוחות, אי היכולת לחיות אם יש פגם בחיים המוסריים שלו.

הנטיות הטבעיות אינן צריכות כ"כ חיזוק כמו הנטיות המוסריות, שהן צריכות טפוח וטיפול תמידי בלימוד ובמעשה.

הנטיות הטבעיות נמצאות בפועל צריך להיות חולה נפש כדי לא להיות טבעי. סתם אדם מתקדם בצורה טבעית. אמנם הנטיה הטבעית היא לא לגמרי בפועל וגם אותה יכול האדם לעוות ולהרוס אותו כח יש לו בחירה. חיות לא יכולות להרוס את צדדיהם הטבעיים - אין להם את הבחירה.
אך אומר הרב כשמדובר בדבר טבעי לא קשה להיות טבעי. טבעי - דבר שקיים ממילא.
הנטיות המוסריות לעומת זאת, היינו אומרים שכמו שאצל האומות הטבע טבעי אז אצל עמ"י המוסר גם הוא טבעי. מה יותר מהותי מאשר המוסר לאומה הישראלית?! חיבורם של ישראל לנטיה המוסרית הוא חיבור הרבה יותר חזק מאשר חיבורם של האומות לצדדיהם הטבעיים. זו התבוננות נכונה אך רק בצד המהותי הפנימי אך בצד של ההופעה בפועל זה לא עובד ככה. אצל עמ"י הטבע הפנימי הינו מאד עמוק וקיים בצורה שאי אפשר לפגום בו אולם הוא נמצא מאד בהחבא , הוא נמצא מאד רק ב"כוח" וללא בחירה לגלות אותו הוא ישאר כדבר נסתר שהאומה לא תתנהל על פיו. בחירתם החופשית של עמ"י היא גדולה בהרבה מאשר אצל האומות.
אומה"ע בסולם הבחירה נמצאות לא רחוק מהמטרה. אך אצל עמ"י יכול להיות מצב שהוא יהיה מאד רחוק מלבטא את גדלותו. על כך אמר ר' יוחנן שעם ישראל נמשל לכוכבים ולאפר. כשעולים עולים ככובים אולם כשיורדים יורדים עד עפר. ולכן יש דרישה מעמ"י להוציא לפועל את צדדיהם המוסריים - האדם צריך את הבחירה בכדי לצייר נכון את הצדדים המוסריים וגם להוציאם לפועל ויש הרבה דברים שמונעים את זה.
וע"כ האומות שיסוד הויתן הלאומית הוא יותר מכוון כלפי המילוי של השאיפות הטבעיות, כל זמן שהן קימות משפיעות הן את צירופן על כל יחידהן בלא הכרח של הזנה מיוחדת

הקב"ה ברא את האומות שכל אחת עם תכונה טבעית - קיימת השפעה על היחיד ברגע שהוא מעוניין להצטרף לאומה.
אך בישראל שמה שמחבר זה לא רק חיבור טבעי (הצד הטבעי לא נעלם) הצד הדומיננתי של החיבור זה צדדי המוסריות והאידיאליות, המסילת ישרים מתאר את העוה"ז כקרב שלא להבלע בעולם כך האדם ג"כ לנמצא בקרב מתמיד של היחיד להתקשר לכלל. כי היחיד נצרך למזון תדירי.
למה קל וחומר?
מכיוון שהאדם יכול בקלות יחסית להרגיש את המוסר כי יש לכל אדם מוסר כליות. יש באדם משהו שדוחף אותו לא לחטוא לצד המוסרי שלו. כל יחיד ויחיד יש בו משהו שאמנם לא נמצא בפועל אך דוחף אותו להגיע לרמה מוסרית שצריך להגיע אליה. ניתן באופן טבעי לחוש את המוסר כליות. אך להיות מחובר למוסר של האומה ולהתחבר לאומה - זה לא נמצא בטבע האדם הוא צריך לחשוף קומה שלא נמצאת בו באופן רגיל ואם לא יטפח את זה לא יהיה כח טבעי שידחוף אותו לדבר הזה.

פסקה זו לכאורה אנטיטזה לפסקה הקודמת. שם אמר הרב שכל יחיד נזקק לכלל ומוכן למסירות נפש כדי לא להקרע מהאומה. אך ניתן לומר שכשמדובר על להיות יהודי או לא, על זה אמר הרב שכשיש מבחן האדם באופן טבעי ימסור את הנפש. בשעת מבחן יעמוד האדם וישאר יהודי ממקום נסתר ועמוק. בדברי הרב יש חידוש והתבוננות - השייכות לצדדים המוסריים שהחיבור לנשמה הכללית זה דבר יצוק ויסודי. אך מצד שני הרב אומר פה שזה דבר הכי נחלש שניתן ליפול בו. ואפשר לומר שבדבר שהכי מבטא את צד המהות שם החיבור הוא טבעי מוחלט כזה. אך, כמה מתוכינו חיים חיי נשמה?! - על הנשמה האדם לא מוכן לוותר. אך, להוציא לפועל לטפח את הקשר לזה ק"ו שצריך ביחס של היחיד לכלל כלפי האומה שזה מסובך להיות קשור לזה. לכן, צריך התאמצות מתמדת.

בקיום מצוות יש שתי מושגים: קיום מצוה בתפיסה פרטית, וקיום מצווה בשם כלל ישראל. כל פעולה יכולה להיות כמוסר פרטי ויכולה להיות כפרטי שנועד להקרין ולהשפיע על הכלל. יש בחינה האם האדם הוא בעל מוסר כללי או מוסר פרטי. לתקן א"ע או את האומה. כמו המסילת ישרים במידת הזהירות שמדובר שם על עשייה לטובת הכלל והדור - דרישה מוסרית אחרת לא מתוך מוסר פרטי אלא במדרגת מוסר כללי. ברובד עמוק יותר - המוסר הכללי כולל מושגים שאינם במוסר הפרטי. קדושת החומר שייך דווקא לכלל.
'נטיה רוחנית' - הכוונה מוסר המתגלה בטבע וברוח. ההבדל הוא אם האדם בא לרומם את היחיד או את האומה. הטיפוח לרומם את היחיד הוא דבר שיותר טבעי לאדם מאשר טיפוח של עשיית הדבר בשם כל ישראל לשם החיבור לאומה. הפסקה אומרת בעיקר את הזהירות מול החסידות למען מה, למטרה של מה.
הרב במשפט האחרון –
'המובחר שבזו הלא הוא ת"ת לכל צדדיה הכולל גם כן את הלימוד ההיסטורי בכל שלמותו...' –

אומר הרב שבלימוד התורה של האדם יש בזה שתי בחינות:
א. ניתן ללמוד כדי לדעת מה לעשות כיצד להתמודד בחיים. אך הרב לא מדבר על זה פה.
ב. הרב בא לדבר על זה שהיכולת של האדם להוציא לפועל את חיבור היחיד לאומה. היכן ניתן להיחשף לכל האורות המוסריים הרוחניים שיש באומה?
בהתפתחות הרוחנית שיש בעמ"י - ע"י לימוד התורה. וכן בלימוד ההיסטורי רואים איך הדבר הזה - ההופעות השונות שמתגלות בפועל במהלך הדורות. כל דור האיר לעולם ולעצמו הופעה מוסרית נוספת. לימוד תורה עם מה שנחשף דרך התורה. חשיפת הדברים יכולה להיות בהבנת הרעיון, צריך להפנים שזה גם היה תופעה היסטורית. צריך להתחבר לרעיון ולהתגלותו ומימושו של הרעיונות הללו. לימוד התורה בצורה כזו יכול לחבר את האדם למוסר הכללי של האור.
אם האדם נחשף לאוצרות הגדולים הרוחניים של האומה באופן שזה התלבש בצורה היסטורית ולא מנסה להתחבר לזה במצוות המעשיים שלך אז האדם מנתק את עצמו מהחיבור לעולם. מכיוון שמדובר בתיקון המוסרי: 'טיפוח וטיפול תמידי בלימוד ובמעשה' - טיפוח הלימוד זה הלימוד הנכון כמו שביארנו.
הלימוד המעשי זה קיום מצוות באופן פרטי נצרך לו קיום מצוות פשוט אך חיבור למוסר הכללי צריך אור דעת והכרה ברורה, בלי זה ההשפעה והאיכות פחות בהרבה. כיוון שהמצוות פונות למוסר הפרטי של האדם אך גם פועלים בתיקון הכללי אם האדם מקיים באופן פשוט אז יש בה רק את המינימום של מוסר פרטי קטן, רק סוג קיום מצוות מתוך מרחב יותר גדול בהבנת החיבור שהמצווה עושה אז זה יכול להיות מזון לאור הכללי. צריך להיות מעורה בהכרה ברורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il