בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ראה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרציה

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"

undefined

הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

התשמ"ח, התשנ"ו, התש"ס, התשס"א
3 דק' קריאה
ורמז בעל הטורים, הזוכר את "אנוכי" שבעשרת הדברות, ושומר על המצוות, זוכה הוא לברכה. ובדרכו נלך גם אנחנו ונאמר" יש חשיבות רבה איך האדם מסתכל על עצמו ואיך על זולתו.
אם הוא רואה את עצמו כ"אנוכי עפר ואפר" ואת זולתו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" - אין לך ברכה גדולה מזו. אבל, כשהוא רואה בעצמו צלם אלקים, בגדר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", ואת זולתו כעפר ואפר - אין לך קללה גדולה מזו.
כי מהו שורש הרע בעולם אם לא ההערכה העצמית המופרזת של האדם, האמונה היתרה בכוחות עצמו ויצר ההתנשאות על אחרים. ומתוך גישה זו הוא מסתכל על זולתו ורואה אותו כנחות דרגה. שלש המדות המגונות הקנאה התאוה והכבוד שמוציאות את האדם מן העולם, שורש אחד להם, הרודף אחר הכבוד, אכול תמיד קנאה, ומלא תאווה לכל דבר כדי להבליט את עצמו. הרואה רק את ה"אנוכי" העצמי, אינו מסוגל להגיע לאהבת הזולת, לאהבת ישראל.
וזהו מה שאמרנו, בראיית ה"אנוכי" - סוד הברכה והקללה.
(התשמ"ח)

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
כשם שבני אדם שונים בדעותיהם כך גם שונים הם בראייתם, העין היא הרואה אבל הלב הוא הקובע את היחס לדברים, ומה שבעיני האחד נראה טוב ויפה עלול בעיני חברו להיראות כרע ומכוער.
כך הם הדברים בעניינים חמריים=גשמיים שהעין הטבעית רואה אותם, על אחת כמה וכמה בעניינים רוחניים שלא העין הטבעית היא הרואה והדברים מסורים לראיית הלב. ובבוא התורה לדבר על ההצלחות והפגעים הנוגעים לחיי הציבור ולכלל האומה, הרי היא פונה לכל אחד ואחד - "ראה" - אתה כיחיד בצורה שאתה רואה ובדרך שלבך מבין, את אשר עומד לפניך לא כיחיד, אלא אשר עומד "לפניכם" ככלל. מה אתה יכול וצריך לתרום כדי שהחיים הציבוריים יהיו מלאי תוכן רוחני, וממה אתה צריך להימנע כדי למנוע פגעים בחיי הכלל. מהי תרומתך לשגשוג כלכלי ואיך למנוע התדרדרות והאטה משקית. "ראה" את עצמך כבונה את ה"לפניכם".
הברכה והקללה שני פנים להם. יש ודבר אשר עבור האחד הוא ברכה, עבור השני עלולה להיות קללה. ויש דבר שהוא ברכה לכל. לפיכך עלינו לראות ולכוון את אורחות חיינו שהברכה לאחד תהיה ברכה לכל.
(התשנ"ו)


"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
גם בצורה וגם בזמן מרובה מדה טובה ממדת פורענות. בצורה - "פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצוותי", ובזמן - "את הברכה אשר תשמעון" "והקללה - אם לא תשמעון". את הברכה הקב"ה מקדים ונותן, לאפשר לנו לקיים מצוותיו "אשר תשמעון" והקללה - מאחרה הקב"ה עד כמה שנראה לו "זכות תולה".
ורבותינו ז"ל העמיקו חשוב על דברי הכתוב: "מי הקדימני ואשלם לו" - מי קיים מצות מלה לפני שנתברך בבן, מי קבע מזוזה טרם שזכה בבית ומי השחיל ציצית לפני שזכה לבגד, כן כל אשר אנו זוכים לו - מתת אלקים היא המקדים לתת לנו ומאפשר לנו לתת לו - משלו. ואולי רמוז הדבר בדברי איוב לאשתו: "גם את הטוב נקבל מאת אלקים", נהנים ממנו ומתברכים בו, "ואת הרע לא נקבל" האם חשבנו פעם במה זכינו לטוב, כשם שאנו מתלוננים ולא מבינים למה פוגעת בנו הרעה!?
והתורה דורשת מאתנו לראות, להתבונן, "ראה אנוכי נותן" - הקב"ה הוא נותן את הטוב, גם כשעדיין לא מגיע. ויש צורך לא בראיה שטחית של העין, אלא בראיית הלב "ולבי ראה" - לשם מה העניק לנו ברכה!? במה זכינו לה? מה עלינו לעשות בברכה הזאת המוענקת לנו? מה כוונתו ב"אשר תשמעון" אולי עלי להתחלק עם הברכה גם עם אחרים!? יש צורך בראיה מעמיקה בברכה שאנו זוכים, למנוע מאתנו את ה"אם לא תשמעון".
(התש"ס)

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
מספר תמיהות על הכרזה זו: א. הדברים נאמרים "היום" ע"י משה, לשם מה יש לחזור עליהם אח"כ על הר גריזים והר עיבל. ב. לפי דברי חז"ל היתה זאת ברית שלישית נוסף על שתי הבריתות בסיני ובערבות מואב. ברית שלישית זו לשם מה היא באה.
ברית סיני היתה עם יוצאי מצרים. היה על כן צורך בברית ערבות מואב עם הדור שיכנס לארץ, תוספת הברית איתם בהיותם בארץ מה היא מוסיפה. והעולה על דעתנו: התורה אמנם ניתנה במדבר, ונתוך כוונה מיוחדת, אבל עיקר קיומה בארץ ישראל ומשום כך דאג משה לברית נוספת מיד עם כניסתם לארץ. מנהיגותו של משה מקובלת על העם הרואה בו את שלוחו של הקב"ה, הן כתוצאה מקריעת ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", והן מההופעה בהר סיני שהקב"ה דאג לכך: "וגם בך יאמינו לעולם". יהושע - העם ראה אותו כמשרת משה, ואף על פי שהקב"ה בחר בו ומשה סמך ידו עליו ונתן מהודו עליו והעמידו "לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה", רצה משה לתת תוקף למנהיגותו על ידי ברית נוספת מיד עם כניסתם לארץ, ברית שמשה מדבר עליה עם העם "היום", שאת תוקפה יביא יהושע לפני העם שהם יראו בו המשך מנהיגותו של משה. כך שאותה אמונה בה' באה לידי ביטוי אצל משה והאמונה במשה - תמשך לפני יהושע.
(התשס"א)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il