בית המדרש

  • מדורים
  • שבת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

גליון מספר 75

שבת הראי"ה פרשת במדבר

undefined

רבנים שונים

איר תשס"ט
16 דק' קריאה
אורות הפרשה

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם [ב, ב].


"בתפילתנו לסדר היום קבענו את הפסוק של המשורר הקדוש המתייחס לזיכרון הדגל: נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא ד' כל משאלותיך [תהילים כ, ו].
אחים יקרים, אנחנו יכולים בצדק לאמר בגאון, שההכרה החגיגית, המפותחת בצורה נאצלה לדגל צבאי, הובעה אצלנו בתורה בראשית הצעדים אשר החילונו לדרוך על במת תולדתנו בצאתנו ממצרים והליכתנו במדבר לבוא לרשת את הארץ הזאת, שניתנה לנו לירושת עולם על פי ד', בעת אשר הסתדרנו בסדר צבאי "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל" [במדבר א', ג]. אז לפני אלפי שנים, בעוד לא נתפתחה הטכניקה המעשית באותה המדרגה העוזרת כל כך להגשמתו של כל תכסיס סדרני, אז כבר נאמרה לנו ההצהרה הגדולה על דבר הערך הנכבד של הדגל בצבא, "איש על דגלו באותות לבית אבותם" [שם ב, ב].
אמנם בדבר התוכן של הרגש האצילי הממלא את הלב הערצה אל הדגל הצבאי, יש לנו באוצר האגדה שלנו מדרש פיוטי מאוד יפה נעים וקדוש, שממנו נוכל גם עתה לדלות פנינים הראויים להיות קשורים אל נשמתנו בקשר עם הכבוד והחיבה, שיש בה גם כן קווי קדושה, שאנו מרגישים ביחש להדגל הצבאי הזה [...] וככה הם דברי המדרש בקשר של דגלנו הצבאי העתיק, עם הביטוי של המשורר אשר הבענו בתפילתנו בשעה הקדושה והנכבדה הזאת:
"בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו רבבות של מלאכים, שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן [תהילים סח, יח], והיו כולם עשויים דגלים. כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן. אמר להם הקב"ה, מה נתאויתם לעשות, דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם, נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול ימלא ד' כל משאלותיך. מיד הודיע הקב"ה ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו" [מרן הראי"ה, הדרשה לכבוד הדגל, 'המעיין' ניסן ה'תשס"ט].

אורות הראי"ה
מכתב האדמו"ר מסטרטין זצוק"ל על מרן הראי"ה זיע"א
לפני כשלוש שבועות התפרסמה בעלון 'מעייני הישועה' [פרשת אחרי מות קדושים] כתבה מקיפה על ארגון 'אור האורות' שמפיץ את תורתו של הרב קוק, בעיקר דרך העלון 'שבת הראי"ה'. בתוך הכתבה סופר על פעילות הפצת תורת הרב קוק (המתבצעת בעיקר ע"י יהודים מהציבור החרדי).
הכתבה עוררה תגובות רבות ומעניינות. סיפורים חדשים, כתבי יד נדירים וכדו', נשלחו למערכת העלון. בתוך החומר החדש שהגיע אלינו, היו גם מסמכים מעניינים של הרה"צ ר' יוסף שמואל ברנדווין זצ"ל, האדמו"ר מסטרטין, שהיה אחד מתלמידיו של הגרי"מ חרל"פ.
מסמכים אלו, שנחשפים כאן לראשונה, עוסקים בדמותו של מרן הראי"ה ותלמידו הגרי"מ חרל"פ. אנו מודים לבנו של ר' יוסף שמואל, שהעניק לנו את הכתבים והסיפורים הבאים.

תולדות חייו
הצדיק ר' יוסף שמואל ברנדווין זצ"ל, נולד בשנת תרנ"ח בירושלים העתיקה, לאביו ר' נפתלי ברנדווין. בצעירותו למד בישיבות בצפת ובירושלים, יצק מים על ידיהם של הגאונים רבי שמואל סלנט, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי צבי פסח פראנק ורבי יעקב משה חרל"פ והוסמך על ידם לרבנות. בגיל שמונה עשרה נשא את בתו של האדמו"ר הראשון מבוסטון, (ר' פנחס דוד הורוויץ), שנשתדכה לו כבר בגיל שלוש חודשים, ע"י הרה"ק ר' משה'לה מללוב, סב הכלה. לאחר חתונתו התגורר אצל חותנו בארה"ב.
שמונה שנים ישב בארצות הברית, וכיהן בה כאדמו"ר מסטרטין בפרובידענס. אך במשך הזמן הוא החליט לעלות לארץ ישראל, וכך עשה. לאחר הקמת המדינה כיהן ר' יוסף שמואל כרבה של שכונת עין כרם שליד ירושלים. לאחר תקופה מסויימת, פרש מתפקידו זה, והקים לו בית מדרש בירושלים. מבין אוהביו הרבים היה ר' יוסף שמואל בידידות מיוחדת עם רבי ישראל אבו-חצירא זצוק"ל, באבא סאלי.

ר' יוסף שמואל היה ציוני נלהב ולוחם קנאי למען מדינת ישראל. כך גם הוא היה אביהם ופטרונם של לוחמי המחתרת, עד שזכה לכינוי "הרבי מהאצ"ל". ברוח זו חינך את ילדיו; שלושת בניו ובתו לחמו כולם בארגוני המחתרת ואחר כך בצה"ל. ר' יוסף שמואל בעצמו ביקש להתנדב ליחידה קרבית, אך במקום זאת הוטל עליו לבקר במקלטים ולעודד רוח התושבים בירושלים הנצורה והמופגזת. במלחמת העולם הראשונה עורר צעירים להתנדב לגדוד העברי. במלחמת הקוממיות דירבן בחורי ישיבות להתגייס ולהילחם למען גאולת ישראל.

ר' יוסף שמואל היה שותף גם לפעילויות שונות של ישוב הארץ. כך למשל הוא התעסק בגאולת אדמות מגדל עדר, שבין ירושלים לחברון, והיה ממייסדי השכונות גאולה וכרם אברהם בירושלים. כמו כן הוא יסד שורה של מוסדות צדקה וקופות גמילות חסדים להגשת עזרה לנזקקים, הקים חברת 'מחזיקי היישוב בירושלים העתיקה' וחברת 'חיבת ירושלים בע"מ', גאל אדמות והקים עליהן שיכונים ליוצאי גליציה. על חלקו בבנין ירושלים ובחידוש תפארתה ניתן לו העיטור 'יקיר ירושלים'.

בליל שבת קודש, כ"ז ניסן תשל"ד, נפטר ר' יוסף שמואל, והוא בן שבעים ושבע. גופו הקדוש נטמן בהר הזיתים, בחלקת הקברים של האדמו"רים לבית סטרטין וללוב.

"עפר מעפרה של ירושלים"
בשנות האימים של שואת אירופה, ביקש האדמו"ר לאמץ לו שם עברי ולהשיל מעליו כל זכר משמו הלועזי. וכך אמר לפקיד במשרד הפנים: אינני יכול לשאת עוד את השם הגרמני, ברנדווין, תן לי שם אחר, עברי. שאל אותו הפקיד: איזה שם חדש בחרת לך? אולי הר המוריה, השיב האדמו"ר. יש בו בשם זה משום סמל למסירות הנפש של אברהם אבינו, שעקד את בנו יחידו על גבי המזבח. גם כיום מוטב שנישא עין אל מרומי הר המוריה, נכוון לבנו למרומים, להחזרת העטרה ליושנה ושייבנה בית המקדש במהרה בימינו. זה ארוך מדי, הגיב הפקיד, והאדמו"ר הסתפק בשם 'מוריה'.
על חלק ממכתביו היה חותם: יוסף שמלקה, עפר ירושלים. וכאשר העירו לו, שאולי יש בכך משום גאווה, השיב האדמו"ר: אכן, זו גאווה, אני באמת גאה מאוד על כך שאני עפר מעפרה של ירושלים.
כנגד אלו שניסו לשדלו לקבל משרות הוראה ורבנות בחו"ל, ענה: טוב יותר להיות פועל שחור בארץ ישראל, מלהיות 'רבי' על אדמת נכר.
גדולה הייתה שמחתו של האדמו"ר בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל. אומרים, שמי שלא ראה את האדמו"ר מסטרטין מתפלל ביום העצמאות לא ראה שמחה של יהודי מימיו. הוא היה לובש את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה חובש לראשו, ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת ליום העצמאות וגומר את ההלל בברכה. כששחררו את ירושלים נראה היה כי הוא הצעיר בכמה שנים. לא היה יום שהוא לא היה הולך לעיר העתיקה להתפלל בכותל המערבי.

בנם של קדושים
ר' יוסף שמואל היה צאצא לראשוני מייסדי החסידות כמו הבעש"ט, החוזה מלובלין, רבי שמואל שמעלקה מניקלשבורג, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי דוד'ל מללוב, ועוד. הוא התייחס ישירות לצאצאי הצדיק רבי יהודה צבי ברנדווין מסטרטין. לפי המסורת לא פסקה רוח הקודש במשפחה זו במשך שישה עשר דורות. ר' יהודה צבי מסטרטין היה תלמידו המובהק של 'השרף', רבי אורי מסטרליסק. בשלב מסויים מינה ה'שרף' את ר' יהודה צבי לממלא מקומו להנהיג את חסידיו. לאחר מכן ייסד ר' יהודה צבי את חסידות סטרטין. מסופר עליו, כי כאשר עסק במלאכת השחיטה, העופות פרחו לתוך ידו, כי היה מתקן אותם בשחיטתו.
לר' יוסף שמואל היה אילן יוחסין שהגיע עד דוד המלך. את אילן היוחסין הזה נהג לתלות בסוכה מדי שנה. לאחר שנפטר, התגלגלה המגילה בין קרוביו, וברבות הימים נאבדה.

הגרי"מ חרל"פ: "לעשות רצון צדיק וקדוש"
בשנת תש"ל, שלח ר' יוסף שמואל מכתב מיוחד במינו לרצי"ה קוק, בנו יחידו של מרן הראי"ה, ובו סיפורים מופלאים על גדולת אביו. מכתב זה מתפרסם כאן לראשונה, בתוספת סימני פיסוק נצרכים.

יוסף שמואל מוריה אדמו"ר מסטרטין ירושלים

ב"ה ערב חג הסוכות תש"ל
פתק מלא הון ואושר לכבוד הרה"צ גאון וקדוש, לב מלא(ה) אהבה ויראת ה' אהבת ישראל רבינו ר' צבי יהודה הכהן קוק שליט"א
יהי נועם ה' עליו כל הימים
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה
מוצא אני לעצמי זכות נעימה בהשתתפותי להיות מהמיסדים ולהשתתף בסעודת מצוה במלון רייך בבית הכרם לחיבורו הקדוש של מורנו ורבינו צבי תפארת ישראל כבוד אביו הצדיק זצ"ל בירור הלכה והלכה ברורה.
ולזאת חושבני להזכיר לכבוד תורתו, מה שיש בזכרוני ממר אביו הצדיק זצ"ל.
א. בשנת תרפ"א בהיותי בבוסטון מאסס דארצות הברית בבית חותני הרה"צ רבי דבוסטון זצ"ל היה שם רב אחד זקן ושמו הרב שפרינג ז"ל והרב הנ"ל סיפר לי שהוא היה מידידי ומבאי ביתו של אבי אביך הצדיק ז"ל ועוד בהיות אביך הרה"צ נער קודם הבר מצוה כתב באותיות מוזהבות שויתי הויה לנגדי תמיד על הזכוכית של המנורה 'לומפה' סביב, כדי שיהיה לנגד עיניו – וביחוד בזמן לימוד – השם הויה ב"ה.
ב. ספרי החסידים הנועם אלימלך והקדוש[ת] לוי והתניא החביא אותם תחת מראשותיו ולמד בהם בהסתר, כי הסביבה ובית אביו לא היו נוחים מספרי החסידים.
ג. אחרי שחזרתי לירושלים עה"ק היה לי הזכות הגדול לברך בחורבת רבי יהודה החסיד בעת ההכתרה (את) כבוד האבא זצ"ל יחד עם הרה"ג רבי יעקב מאיר לרבנים ראשיים על ישראל יחד עם גדולי הממשלה וגדולי וגאוני ירושלים שבירכוהו אז אני ברכתי אותו בשם עדת החסידים ובשם ישיבת חיי עולם.
ד. בעת שבא האבא זצ"ל לירושלים והקבלת פנים מבני ירושלים הייתה גדולה לאין שיעור במסירות ואהבה מכל החוגים הישיבות והכוללים וכו' של ירושלים אז כשבא לביתו נאוה תהילה והיה שם קהל גדול ודוחק גדול, הייתה שמה ספה ועל הספה שכב מורי ורבי הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, הרהבתי עוז בנפשי ושאלתי אותו ברמז דק אולי יכול לשבת על הספה כדי שיהיה מקום גם לעוד אנשים זקנים וכו'. השיב לי מורי ורבי הנ"ל ואמר לי בזה הלשון: הרב אמר לי שאשב לנוח על הספה. א"כ בכל רגע אני מקיים מצוה גדולה לעשות רצון צדיק וקדוש. וכל רגע הוא לי יקר וחביב מאוד ואיך אוכל לקום ולהפסיק גודל קדושת המצוה ונחת רוח שיש לי מזה.
(העובדה הזאת אומרת כבר גודל אהבתו ומסירותו של מורי ורבי הרב חרל"פ זצ"ל אל כבוד קדושת האבא זצ"ל).
ה. בשנת תרפ"ב נולד לי בני בכורי יעקב שיחיה. כבדתי את רבינו הקדוש האבא זצ"ל כסנדק ורבינו רבי יוסף חיים זונענפעלד זצ"ל בחיתוך, ומורי ורבי הרב חרל"פ זצ"ל בברכות. והיו גם על הסעודת מצוה והייתה אהבה וחיבה בין האבא זצ"ל לבין הרב יח"ז [ר' יוסף חיים זוננפלד] ודברו באריכות ובידידות. ומנהג ירושלים הוא לתת בסעודת מצוה של ברית מילה, קטניות באבעלעך ארביס. ונתתי אז "באב" בלע"ז ורבינו יח"ז אמר על זה נוטריקון וגמטריות אמר לו אבא זצ"ל לריח"ז זצ"ל: אנו אין דרכינו לדרוש גימטריאות ונוטריקון. אבל אם כן לדרוש נוטריקון, הלא 'באב' ר"ת ב רוך א תה ב בואך שאומרים להתינוק ברוך אתה בבואך.
שפתיים ישק.
ו. כשמת רבי מאיר אדלר מייסד ישיבת חיי עולם וועד כללי בשנת (תר)פ"ד או (תר)פ"ה, דודי רבי מאיר אדלר מת ביום ג' חשוון בבית הכנסת קרלין בעיר העתיקה בין מנחה למעריב בהיותו לומד משניות עם הצבור. באמצע הלמוד פתאום מת. הייתה לו הלוויה גדולה ושלחו אותי להביא את כבוד האבא שיגיד עליו הספד. הלכתי והבאתי (אולו) [אותו] לבית המדרש של ר' ניסן בק תפארת ישראל. הגישו לו כסא לעמוד עליו להגיד ההספד כי היה קהל גדול אז ברגע שעלה על הכסא שאל אותי באיזה משנה למדת. אמרתי לו במסכת בבא קמא במשנה, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה, עלה על הכסא והתחיל באותה משנה בגאוניות מפליאה מאוד מהירושלמי והמפורשים. ומהם הראה לדעת ולקשר באותה משנה את מותו הפתאומי עם בית הכנסת וביום היארצייט של רבינו ישראל מריזין ובהיותו בדיוק בן שישים שנה ויצא מכלל כרת וכל קהל הלומדנים והרבני[ם] הפליגו בשבחו ובגודל גאונותו השתוממו על (על)גודל בקיאותו הנפלאה וחריפות שכלו הנעלה. חבל שלא רשמתי את תוכן ההספד, שהיה פלאי פלאים.
החותם באהבה רבה, וקשה עלי הכתיבה כי ראייתי לקויה וכן כתבתי בשגיאות ולכת"ר הסליחה בברכת חג שמח, הרב יוסף שמואל מוריה"

מכתב מיוחד זה, כתב האדמו"ר במכונת כתיבה, ואילו את שתי השורות האחרונות רשם בכתב ידו הקדוש. לגבי תוכן המכתב נעיר, כי מרן הראי"ה הספיד את ר' מאיר אדלר זצ"ל פעמיים; פעם אחת בהלוויה, ופעם נוספת במלאות השבעה לפטירתו. בעתון 'קול יעקב' של אותו שבוע, התפרסם קטע מתוך אחד ההספדים, שנדפס אח"כ בספר 'מאמרי הראי"ה' [עמ' 371].

תרגום ספרי הגרי"מ חרל"פ לאידיש
ר' יוסף שמואל היה מקורב מאוד לגרי"מ חרל"פ זצ"ל, תלמידו של מרן הראי"ה. הוא היה מגיע רבות לביתו, ושותה בצמא את דבריו. "פעם אחת", מספר ר' יוסף שמואל, "ישבנו ולמדנו בביתו של הרב חרל"פ. פתאום בא ילד ונתן מכתב לרב. הרב פתח המעטפה עיין בה ולפתע סמרו שערותיו. הוא נזדעזע והתמלא חיל ורעדה. לפתע אמר כי 'אני מוכרח ללכת אל הרב ולעמוד על ידו'. הרב חרל"פ יצא מהחדר בחופזה אך השאיר את המכתב. ראיתי אותו. היה זה חרם שהטילו הקנאים על הרב קוק ועל הרב חרל"פ. לעולם לא אשכח את השנאה לקנאות שהייתה בי אותה שעה" [מתוך ראיון עמו, שהתפרסם בעתונות].
אצל צאצאיו של ר' יוסף שמואל נשתמרו שני מכתבים של הגרי"מ חרל"פ אליו, ומכתב נוסף מר' חיים זבולון חרל"פ בנו של הגרי"מ. מכתבים אלו מתפרסמים כאן לראשונה באדיבות בני המשפחה. במכתב הראשון מברך הגרי"מ את ר' יוסף שמואל, ואף שולח ברכה לחותנו – האדמו"ר מבוסטון:


בעזה"י
ידי"נ האהוב והנחמד האברך (מילה מטושטשת) יקר רוח מבני ציון היקרים הרב הגאון מו"ה יוסף ברנדווין הי"ו
הנני דו"ש באה"ר וד' יהי' אתך שתצליח בכל אשר תפנה. ותתעלה בתורה ויראה טהורה. יחד עם זה הנני מאחל הברכה ורפו"ש לכבוד חותנך שליט"א, יאר ד' עיניו ויזכה לשוב לציון (שתי מילים מטושטשות) ויהי' עיניו וליבו שם כל הימים,
[...] אוהבך ומוקירך מצפה לשמוע משלומך ו(מילה מחוקה) כל אשר אתך.
המצפה לישועת ד' ולגאולתו האמיתית
יעקב משה חרל"פ

במכתב השני, מתייחס הגרי"מ חרל"פ לרעיון שהעלה ר' יוסף שמואל, בדבר תרגום ספרי רבו – הגרי"מ, לשפות אידיש ואנגלית. גם במכתב זה שולח הגרי"מ את ברכתו לאדמו"ר מבוסטון:

ידי"נ אהובי האברך המצויין פרח נחמד ויקר רוח, מו"ה יוסף ברנדווין הי"ו.
שמחתי בקבלת מכתבך הנעים. ואשר רחש ליבך דבר טוב להעתיק את המאמר האמונה והמצווה ללשון אנגליא ואידיש. מה טוב הי' פעלך ומה גדול הי' התועלת להיות לב נדכאים ולהשיב לבב בנים אל אביהם שבשמים.
אבל זהירות יתירה להעתיק מכוון. אם אתה מוצא את ההכשרים לזה הזדרז ועשה. וד' יהי' עמנו לראות מהרה בימינו לעינינו בתפארתן של ישראל.
ידידך המאחל לך הברכה וההצלחה, ומצפה לשמוע תמיד משלומך והרמת צביונך ותפארתך.
המצפה לישועת ד'. יעקב משה חרל"פ
כמובן שבההקדמה צריכים להעזר ביבגרפיא קצרה מדברי ימי
הנ"ל.
פ"ש לחותנך הצ' יחי'.
הודיע[ו]ני מכל אשר אתך שיעורך ופעולותיך בכלל ובפרט כי הנני כמה מעודי לשמוע מכל אשר לך.
בשולי המכתב הוסיף הגרי"מ: טוב היה שההעתקות יהיו קובץ חשוב ביחד. "האמונה והמצווה" ספר "הד החיים הישראליים", ה"מכתב גלוי".
כשיודפסו אלה ביחד יתנו כבוד ויקר לכל באי עולם, גם האומות העולם ידעו כי יש אלוהים בישראל ומציון תצא תורה
הנ"ל

מכתב הגאון ר' חיים זבולון חרל"פ:
מע"כ ידידי האהוב והנחמד האברך היקר המצויין ר' יוסף ברנדווין הי"ו.
עתה קבלתי את מכתבך היקר שחכיתי עליו זה זמן רב. שלום לך ושלום לא[ו]הבי תורתו.
רגשותי מלאות שמחה, רעיונותי מלאות ששון, הגיונותי מלאות צהלה, ומחשבותי מלאות גילה. על מה? שעוד לא נכבה ונחלש החשק והצמאון לשמוע רעיונות יקרות וחשובות, טהורות וקדושות, נקיות וזכות.
מה מאוד ישמח ויעלוז ליבי לשמוע את הבשורה המשמחת ומעלזת, שנמצא אחד שרוצה לתרגם את ספריו הקדושים והטהורים של אאמו"ר הגאון שליט"א, והאחד היה "אברהם".
מה מאוד תגל ותרֹן לבי לדבר הנפלא הנורא הזה. אין לי מלים ותיבות לכתוב לך השמחה הנוראה והאיומה, החזקה והעצומה, האמיצה והאדירה, ששמחת וששת אותי, את הגוף והנשמה ביחד. במכתבך הנעים והמתוק מדבש הזה "ויוסף מצליח בכל".
לך והצלח! הרשות נתונה לך מאת אאמו"ר הגאון שליט"א – לתרגם על אלו השתי שפות.
בכוחך זה עשה (מופיעה כאן מילה מטושטשת) והצלח! וקיים התנאי!...
אך עוד דבר אחד אעיר אותך ידידי היקר. כיון שאתה עוסק להפיץ מעיינות אבא מארי שליט"א החוצה על פני התבל אבקשך ידידי שתדפיס עוד הפעם את הס' הקטן, קצר הכמות ורב האיכות ושמו "אגרת קריאה" נא חזור והדפיס אותו בשפת הקודש שלנו, ואם ביכלתך לתרגם גם אותו על אלו שתי השפות מה טוב ומה נעים.
מובטחני בך ובזריזותך הגדולה שתחיש מעשיך ותוציא את הפעולה והמעשה לאור במהרה, במהרה.
מהר נא את מעשיך! אל תתמהמה! החיש נא מעשיך ויאמרו: אלו גדולים שגדל יוסף.
גם להאיש היקר והנחמד יר"א אמיתי הרה"ג כמר אברהם יוסף הי"ו, אשלח תודה רבה וגדולה הכי (?) יותר נאמנה וברורה, בעד המעשה אשר חושב לעשות.
ולשניכם אני אומר, ומברך אתכם מעומקא דלבאי ונפשאי הצליחו במעשיכם! הצליחו בפעולותיכם! הצליחו! הצליחו!
ידידכם הנאמן והאהוב חיים זבולון בהגאון הרי"מ חרל"פ שליט"א.

"הקב"ה בכבודו הוא בעד הציונות"
כרבים מגדולי ישראל, כגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פראנק ועוד, הביט ר' יוסף שמואל בהשקפה חיובית על הקמת המדינה, ועל המהפך הגדול של נס קיבוץ הגלויות [עיין בספר 'אתחלתא היא' לרב יצחק דדון שליט"א, דעת גדולי ישראל בייחס להקמת המדינה ולציונות]. איש אמת היה ר' יוסף שמואל, ולא פחד מהטרור והאלימות שמפעילים הקנאים הבריונים חסרי הדעת, שמנסים בדרכים אכזריות לכופף את דעתה של תורה להבנותיהם המשובשות, ובכך לפגום בטהרתה ובאמיתתה.
על גבי הכריכה הפנימית של ספר המשניות שלו (שלא מש מעל שולחנו הטהור), כתוב כך בכתב ידו:
"כל הפוסקים וההלכה הם נגד הציונות
אבל הקב"ה בכבודו הוא בעד הציונות
והוא עומד עליהם ומצליח אותם בכל דרכיהם. מדינת ישראל עומדת על תילה שפת לה"ק הוא שפת המדינה שפה חיה וקיימא והלכה כמותו בכל מקום".

"הנעלבים ואינם עולבים"
אחיו של ר' יוסף שמואל ברנדווין-מוריה, היה ר' זושא ברנדווין ז"ל. הוא היה אחד מבני היכלא עליונים, צדיק ואוהב ישראל גדול. לידתו הייתה במירון, ליד ציונו הקדוש של הרשב"י, וכל חייו היה קשור מאוד למקום זה.
ר' זושא היה תלמיד חכם ובקי במיוחד בשו"ע חושן משפט. בצעירותו למד בישיבת חיי עולם בירושלים. קשרים טובים היו לו עם האדמורי"ם מרוז'ין, הוסיאטין וסדיגורה. אצל האדמו"ר הרה"ק ר' אהרן מבעלז זי"ע היה ר' זושא בן בית. בנוסף לכך, במשך כל השנים, ובפרט לעת זקנה, היה קשור בלב ונפש לאדמו"ר מלעלוב זי"ע, ובשנותיו האחרונות לא חיסר שבת אחת שלא עשה אצלו בבני ברק, ואף האדמו"ר חיבבו ביותר והשיב לו אהבה על אהבתו.
ר' זושא היה מעריץ גדול של מרן הראי"ה. סיפור מעניין מספר יהודי יקר בשם שמואל יוסף ע' ז"ל, שהיה ממקורבי מרן הראי"ה, ואלה הם דבריו:
"בנוהג שבעולם אדם אוהב את אוהביו ושונא את שונאיו. עשה אדם לרעהו רע אינו מוחל לו, ואם יש בידו יורד עמו לחייו. ויש אדם שאינו אוהב את אוהביו ומזלזל בהם ויש שהוא מתחנף לשונאיו. אלו מידות מצויות ברוב בני אדם לגבי אוהביהם ושונאיהם.
אבל ראיתי בני עליה והם מועטים, שאינם שונאים את שונאיהם ושותקים להם, ואם יש בידם לעכב רעתם לטובת עצמם מניחים להם ואינם מעכבים. בן עליה שכזה היה רבינו הגדול מורנו הגאון ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. צרות רבות ורעות גרמו לו אנשי מצותו, וכרוב צדקתו כן עצמו שונאיו חינם, והוא קיבל יסורים מאהבת המקום והיה שמח על כל עליבה הבאה עליו. עליו ועל כיוצא בו אמרו חכמים (שבת פח:) עלובין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. דבר אחד מאלף דברים שיודע אני לספר על רבינו הגדול אספר.
הרב זושא ברנדוויין בעל בית דפוס היה בירושלים. אירע שכמה ימים לא בא לבית הדפוס. כשבא ראה ערימה של מודעות שיצאו מבית דפוסו. נטל אחת מהן וראה שכולה חירופים וגידופים על קדוש ד' מכובד מורנו הגאון ר' אברהם יצחק קוק זצ"ל.
אחזה אותו חלחלה וצעק בחמתו, מי עשה את הנבלה הזאת להדפיס כתב פלסתר שכזה. מהרו והוציאו את כל הטפסים לשריפה ואל תשאירו מהם אות. אמר לו זקן המסדרים, אל נא באפך רב זושא. איש פלוני ידידך בא לכאן ונתן לנו להדפיס מודעה זו ונתן את שכרה משלם על מנת שנדפיס אותה עוד היום, ואנחנו קיבלנו עלינו בתקיעת כף להדפיס היום, ואין אנו יכולים לחזור בנו ואף לא נחזור בנו.
עמד ר' זושא בצער גדול ולא ידע מה יעשה. איש פלוני ידידו מנוער היה, ופועלי הדפוס שותפים היו לריווח ולהפסד, ומורנו הרב קוק מכובד היה עליו מכל אדם. וכאן בית דפוסו מוציא עליו כתב פלסתר שכזה.
נתיישב בדעתו והלך לשאול עצה ממנו.
בא וסיפר לרבנו כל הדבר.
אמר לו רבינו: הן בית דפוסך לא יחיד הוא בירושלים, ואם אתה מבער את כתבי הפלסתר ימצא לו כותביהם בית דפוס אחר להדפיסם, נמצאת אתה מפסיד והם נדפסים. בכך חזור לבית הדפוס ותן לו לבעל כתבי הפלסתר את כתבי הפלסתר המודפסים, והטוב בעיניו יעשה, וד' הטוב יכפר.
הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו שרואה שממרים עמו ויושב ושותק.
אילו באתי לכתוב עוד איני מספיק, שאני זכיתי לפניו שקירבני מיום שבאתי אצלו בראשית ימי החורף שנת תרס"ח וזכיתי לשמוע תורה מפיו בהלכות יסודי התורה והלכות דעות להרמב"ם ז"ל והייתי יוצא ונכנס אצלו כל הימים שהייתי בארץ עד סמוך וקרוב ליום שנתבקש בישיבה של מעלה, ואין סוף לדברים שזכיתי לשמוע מפיו, שכולם ראויים להיכתב לדורות.
מספרי זכרונות כשהם מספרים דבר גדול שראו בעיניהם, רגילים לומר: "לעולם לא אשכח את הדבר הגדול הזה". אני, שאיני יודע מה זה לעולם ומה הבטחתו של האדם כשהוא אומר לעולם לא אשכח, אומר: זה כשישים שנה שראיתי בפעם הראשונה את רבינו הגדול, עומד ודורש בדרכו הנפלאה בדברי תורה, ועדיין אני זוכר מראה זה.
יום אחד לאחר שקמו אבליו של רבינו מאבלם, נכנסתי אצל הרבנית הצדקת עליה השלום אלמנתו של רבינו נשמתו בגנזי מרומים. ידעה אותה הצדקת שדבוק הייתי ברבינו שהיה מקרב אותי וקיבלה אותי וישבה עמי וסיפרה לי קצת מהליכותיו. בתוך הדברים נאנחה ואמרה, אזא הייליגר גוף. גוף קדוש שכזה.
סיפרתי לסופר אחד גרמני דבריה של אותה הצדקת, שמע הסופר והיה תמה. לאחר כמה שנים ביקר אותי אותו סופר גרמני בביתי. דיברנו על אנשים ועל מעשים. שאל אותי פתאום, זוכר אתה מה שסיפרת לי על אותה הרבנית מה שאמרה לך אחר מות בעלה? אמור לי, יש אצלכם בסיפורים שלכם דמות איש שאלמנתו אומרת אחר מותו כאותם הדברים שאמרה אלמנתו של אותו הרב אחר מות בעלה?
אמרתי לסופר. הבקיאים בספרותנו יותר ממני אפשר שהם יודעים".
[הובא בחוברת 'עטורי כהנים' אלול תשס"ג].

ר' אריה לוין
"הרב קוק הוא הסמל לאהבת ישראל"
"אני חושב שמכל הצדיקים והגאונים אפשר ללמוד על אהבת ישראל, אך מה שראינו בעינינו נוכל לראות ברב קוק זצ"ל סמל עילאי לאהבת ישראל. הרב קוק היה מחרף נפשו מנגד למען כל אחד ואחד מישראל. [...] (הוא) הסמל הגדול ביותר לאהבת ישראל כיום. ואכן, היה הרב מקובל על הבריות, וזאת למה? בגלל אהבת ישראל הגדולה שפיעמה בקרבו" ['מחניים', חוברת ל' עמ' 69].

יום השישי כ"ח באייר היה יום חג ביפו בשנת תרס"ד. בו ביום עלה לא"י והגיע ליפו רבה החדש, מרן הראי"ה זצ"ל.
כשבועיים לאחר בואו של הרב ליפו, כתבו רבני ירושלים – הרב שמואל סלנט והאדר"ת – מכתב לפקידי הברון ובו הודיעום, כי מעתה מחויבים כל בני יפו והמושבות להשמע להוראותיו של הראי"ה:


"ב"ה, עיה"ק ירושלים ת"ו, יום א' ט"ו סיוון תרס"ד
כבוד הפקידות של חברת יק"א להנהגת המושבות
שלום וברכה,
הננו להודיע לכבודם, כי הרב הגאון המובהק, הצדיק אשר שמו כשמן תורק, מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א, הופקד לשמחת לבבנו לרב העיר יפו ולהמושבות תובב"א. ומעתה כל העניינים השייכים למצוות התלויות בארץ, והשגחה על ענייני כלאים וערלה וכו', תרומות ומעשרות וכו', הכל יהיה נחתך על ידי ידידנו הרב הנזכר שליט"א, שאנו וכל בית ישראל סומכים עליו ומחזיקים ידיו בכל תוקף ועוז.
ותואיל נא הפקידות להודיע הדבר גם לכל בני המושבות, וכי בכל ענייני הדת יסורו למשמעתו ויעשו ככל אשר יורם, מבלי סור מדבריו, כרצון כל שלומי אמוני בני ישראל, חובבי עמם וארצם, ורצון החותמים בברכה.
שמואל סלנט, אליהו דוד ראבינאוויץ-תאומים"
['ליקוטי ראי"ה' ח"ג עמ' 90].

כעבור עשר שנים, בכ"ט אייר תרע"ד, כותב הרב לבנו מחמדו: "ברוך ד', עבר עלינו יום אתמול כ"ח אייר, זה היום הגדול אשר בו זיכנו צור ישראל ברוך הוא, לבוא לארץ חמדתו, ולראות בעינינו התחלת צמיחת קרן ישעו לעם קודשו [...] הודות לד' על רוב חסדיו, וברחמיו יוסיף לאמצנו, לגבר חיילים בעבודת ד' ועמו, במכון הקודש" ['אגרות הראי"ה', ח"ב, עמ' רצב- ג, מובא ב'מועדי הראיה', עמ' תעט]. בחוג מקורבי מרן הראי"ה, היו מציינים יום זה מדי שנה בשנה בשמחה ובהודאה לד'. וכך הסביר זאת בנו יחידו, הרצי"ה קוק: "בכ"ח באייר עלה מרן הרב אבא ז"ל לארץ ישראל. זה לא ענין משפחתי, אלא כלל ישראלי; הופיע האור הגדול, בא"י ובירושלים, הופיע אור א-לוהי חדש בציון. יש ששואלים: מה קרה בתרס"ד? מה זה הופעת 'התורה הגואלת'? זהו ענין לדורות עד שיתבררו הדברים, עד שתיפקחנה עיני עיוורים" ['מתוך התורה הגואלת', יום ירושלים].

באגרת לרב יצחק אייזיק הלוי זצ"ל, כותב הראי"ה על מטרת עלייתו לארץ:
"אנוכי הנני עושה את שלי. ידעתי כי למחיה שלחני ד' אל אדמת הקודש, והנני מוצא לעצמי חוב קדוש לדבר כפי רוחי הפנימי, בעבור שמו הגדול ועבור עמו ונחלתו" ['אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קפט].

וביומנו האישי רשם את הדברים הבאים:
"ברוך ד' אשר עשה לי את הנפש הזאת, ואשר הביאני במסיבותיו העליונות לעבוד בכוחי המצער על הררי ישראל בעת המאושרה הזאת, ששפעת חיים לעם ד' על אדמתו הולכת ומתקבצת, להיות ממסייעים למלאכת שמים, להיות מהמנצחים על המלאכה הקדושה לייסד בציון אבן בוחן, פינת יקרת, להיות מכון לתקוות דור דורים לעם ישראל" ['חדריו' (פרקים מיומנו האישי)].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il