בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תשא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

פרשת כי תשא

מדוע הצווי על בניית הכיור מופיע רק בפרשתינו, ולא מופיע כבהר בפרשת תרומה, בה מופיעים כל ציוויי הכלים?? וכן, על ההבדל בין 3 התרומות שנצטווינו לתת בתחילת הפרשה.

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

אדר א', תשס"ג
4 דק' קריאה
עיקר תוכן הפרשה הוא ההכנה, התכוננות האדם לתפקידו, ולפיכך רק בפרשתנו ציותה התורה על מעשה הכיור אף שלכאורה שייך הוא לפרשת תרומה המדברת בכלי המשכן, אלא, הכיור הוא הכשרת הכהנים לעבודה במקדש ולכן מקומו בפרשה זו. וזו הסיבה שכאן נאמרה פרשת הכנת הקטורת ושמן המשחה ולא בפרשת תצוה כי שמן המשחה מקדש את הכהנים ואת כלי המקדש לתפקידם ובכך עיקרי הפרשה.

בכל זאת הפתיחה כך היא:
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אתם... מחצית השקל... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט... ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם.

שלש תרומות נאמרו בזה:
א. תרומת האדנים שבאה ממניינם לפני הקמת המשכן.
ב. מחצית השקל שמנאן לאחר הקמת המשכן. וממנה באו קרבנות ציבור לכל השנה ועליה נאמר, לכפר על נפשותיכם שהקרבנות כפרה הם לישראל, בשתי אלה הושוו עשירים ודלים.
ג. תרומת המשכן, כל אחד כנדבת לבו (רש"י).

נמצאנו למדים שבשעת מנין הציבור יש להביא מחצית השקל כפרה. רש"י כותב (פסוק יב(, "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם כמו שמצינו בימי דוד".

יש לשאול מדוע רע הדבר למנותם? ועוד, מדוע נותנים לצורך המנין מחצית השקל ולא שקל שלם כמו כל חיובי תשלום בתורה הבאים בשקלים שלמים?

הרד"ק בביאורו (לסוף ספר שמואל ב) כתב, שדוד המלך בשעה שמנה את ישראל מנאם כפי שכתוב בתורה על ידי טלאים או על ידי דבר אחר (כי אין להניח שאותו צדיק וכל אנשי דורו כולל החכמים טעו ומנו ישראל שלא כמצווה). ובכל זאת היתה מגפה בעם ומתו בזמן קצר שבעים אלף איש (כמבואר שם בפסוקים). נראה בעליל שכלל אין זה מרצונו של הקדוש ברוך הוא, למנות את ישראל, אלא אם כן יש בזה צורך. בזמן דוד נפלה המגפה בעם משום שלא היה צורך במנין ולא משום שעשו זאת בצורה שאינה כתורה.

נראה, כי מנין ענינו הקניית חשיבות לדבר הנמנה. כאשר מונים את ישראל משמעות הדבר הוא הדגשת חשיבותו של כל אחד מן העם בפני עצמו, ובאמת חשיבותן של ישראל היא בכלליותם. לכן ציותה התורה שכל אחד יתן מחצית השקל דוקא ולא דבר שלם, כי מחצית ראויה להצטרף לאחרים, והצירוף וההדבקות באחרים היא היא המכפרת על העם.

על דוד נאמר (שמואל ב, כד), ויסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה. העם חטא והיה ראוי לעונש. וביארו חז"ל בילקוט שמעוני (הובא ברד"ק בסוף הספר), כי חטאם היה בכך שלא דרשו את בנית המקדש. אמנם העונש לא בא ישירות אלא גרם לחטא אחר, חטא מנין העם ועל ידו בא העונש. נראה שאי בנית המקדש ומנין העם, חד הם. כפי שהסברנו מנין פירושו פירוד במדה מסויימת באשר כל פרט מקבל חשיבות בפני עצמו וזהו העדר שלמות בעם הגורם לחוסר השראת שכינה בישראל. וכעין זה המקדש הנקרא תלפיות תל שכל פיות פונים אליו בתפילה ובעבודת ה', אף הוא מאחד את ישראל בינם לבין עצמם ובינם לבין בוראם, ולכן גם נעצרה המגפה כאשר דוד קנה מארונה את מקום המקדש בכספם של כל ישראל והקריב קרבן באותו הכסף.

בילקוט שמעוני (שם) מבוארים דברי הפסוק בדברי הימים (א, כא, טו):
וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה.... מה ראה? רב אמר, יעקב ראה. שמואל אמר, אפרו של יצחק ראה. ור' יצחק אמר, כסף הכפורים ראה. שנאמר (שמות, ל טז), וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים ור' יוחנן אמר, בית המקדש ראה. שנאמר (בראשית, כב יד), אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.

ראו חז"ל שזכותם של ישראל היא באחדותם והיא שהצילתם מן המגפה.
וביאר רב, זכותו של יעקב עמדה להם. יעקב הוא שורש אחדות ישראל. ממנו נפרדו השבטים והוא המאחדם, אותו כוח של אחדות הוא שכיפר עליהם ועצר המגפה.
שמואל אמר, אפרו של יצחק עמד להם, אפרו של יצחק פירושו מקור הרוחניות המיוחדת זו הדבקה באלהים חיים עד כדי ביטול הגוף והפיכתו לאפר, הוא שאיחד ישראל לאביהם שבשמים וכיפר עליהם.
אמור מעתה הן רב והן שמואל ראו את שורש ישראל כמבוא להצלתם.
ר' יצחק אמר, חצאי השקלים הם שעמדו להם.

כפי שהסברנו חצאי השקלים מאחדים את ישראל והם שהביאו להצלתם. כלומר, גם כאשר ישראל לכאורה נפרדים אחד מהשני וכל שבט שוכן בנפרד מאחיו, גם אז יש במהות ישראל גורם מאחד.

ר' יוחנן אמר, בית המקדש הושיעם.

זוהי מעלה מיוחדת אשר עתידה היתה להתגלות לאחר זמן. כל ישראל, העולים לרגל שלוש פעמים בשנה ועובדים לאל אחד בירושלים בבית הבחירה מבטאים בכך את שיא אחדות ישראל בדבקותם בה' יתברך. זוהי מעלה יתרה על מעלת השקלים. שכן בעוד האחרונים מהווים מכשיר להבאת קרבנות ציבור עבור כלל ישראל, הרי שעליה לרגל נעשית ממש על ידי כל אחד ואחד, ובזמן אחד, על כן סובר רבי יוחנן כי דוקא מעלת בית המקדש היא שגרמה להפסקת המגפה. (ר' יצחק מדבר על מצב שהיה קיים ואילו ר"י ראה את העתיד כמפתח ההצלה).

זאת ועוד, אף המנצחים על מלאכת המשכן בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, מגדולי השבטים, ואהליאב בן אחיסמך למטה דן מהירודים שבשבטים באים להשלים את אחדות ישראל בכוח ובפועל בבנין המשכן וכליו.

כאשר הפרשה מדברת על ההכנה, יש להקדים את שקליהם של ישראל כי הם המהווים גם השלמת ישראל וחיבורם, הם המביאים לכך שישראל יהיו מוכשרים לכל המעלות העתידות לבוא עליהם בעבודת המשכן והמקדש. לפי זה מובנים דברי רש"י הכותב (לא, יח), שאף כי מעשה העגל קדם לציווי הקמת המשכן, בכל זאת כתבה התורה את מעשה העגל דוקא בפרשה זאת. כי לפי המבואר, בפרשתנו, מתגלית אחדותן של ישראל והשלמת השבטים זה את זה, ולפיכך שייך מעשה העגל לפרשתנו דוקא.

_____________________

הסט אבני ברקת יצא לאחרונה במהדורה רביעית מורחבת
ניתן להשיג בחנויות
או בטלפונים 9972675-02, 050-7126758.
או באימייל kilab@netvision.net.il
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il