בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • פסחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

דף קג

קידוש יום טוב

undefined

הרב יצחק שטסמן

ניסן תש"ע
12 דק' קריאה
נו. 'יקנה"ז' - האם קידוש יום טוב הוא חלק מההבדלה או שההבדלה היא חלק מהקידוש
בגמ' 'סדר הבדלות היאך וכו' נהי"ק וכו', למלך שיוצא ואפרכוס נכנס מלווין את המלך וכו''

כתבו התוס' לקמן [קו: סוד"ה מקדש] דלמאי דפסקינן דסדר הבדלה במוצאי שבת ליו"ט הוא 'יקנה"ז', א"כ הקידוש הוא עיקר, ונעשית הבדלה טפילה לקידוש, ולכן אפשר לקדש על הפת, [ואמנם יש חולקים בזה, ויבואר להלן אות קא בעזה"י].
מכך שהקדימו התוס' 'למאי דפסקינן שסדר ההבדלה הוא יקנה"ז', מדוייק שהכלל שכתבו שבקידוש והבדלה ביו"ט שחל במוצאי שבת הקידוש הוא העיקר, וההבדלה טפילה לקידוש, זהו רק למאי דפסקינן שהסדר הוא 'יקנה"ז', אך להנך אמוראי [בסוגיין] דסברי שיש להקדים את ההבדלה לקידוש, ס"ל שההבדלה היא העיקר, והקידוש טפל להבדלה, וכמו שדייק מדבריהם ב'העמק שאלה' [פרשת יתרו, שאילתא נד סוף אות א, ועי' בדבר שמואל שם מה שכתב עד"ז], וכתב שזהו משום שטעם אותם אמוראים שמקדימים הבדלה לקידוש עניינו משום שמלך יוצא ואפרכוס נכנס, מלווין את המלך ואח"כ יוצאים לקראת אפרכוס.
וא"כ לדברי התוס' לכאו' בהא גופא פליגי אמוראי בסוגיין בסדר ההבדלה ביו"ט שחל במוצאי שבת, אם מקדימים את הקידוש [כסדר יקנה"ז], או שמקדימים את ההבדלה [כמבואר בסוגיין], דפלוגתתם היא אם הקידוש טפל להבדלה, או שההבדלה טפילה לקידוש. [ויש ליתן טעם בזה ע"פ דברי הרשב"ם לעיל קב: ד"ה קידושא, דתרוייהו משום קדושת ימים טובים, ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יו"ט, דהמבדיל בין קודש לקודש מברך].
ועי' להלן אות קא בפרטי דיני יקנה"ז, אם נוהגים בו הדינים שנוהגים בשאר הבדלה, או שכיון שעיקרו הקידוש, אין בו דיני הבדלה.

דף קג:
נז. האם עדיף להדליק נר מיוחד להבדלה, או שאפשר לברך על נר הדולק בבית
'א"ל למה לך כולי האי הא מנחא שרגא וכו''

מבואר בסוגיין שאפשר לברך על נר שהיה דלוק לפני ההבדלה, ואין צריך להדליק נר מיוחד להבדלה. וכתב הראב"ן [סימן קפח] שכיון שנר העשוי לכבוד אין מברכין עליו, לכן נהגו להדליק נר מיוחד לצורך הברכה, (אך אם אין לו נר אחר, מברך על הנרות שבבית, כיון שנרות שלנו רובן להאיר עשויין ולא לכבוד, שאם היה אור הלבנה נכנס לבית לא היה מדליקו). והו"ד באליה רבה [סימן רחצ ס"ק כא] ובפמ"ג [שם בא"א ס"ק טו] שכיון שנר שהודלק בבית לכבוד אדם חשוב אינו נחשב נר שעשוי להאיר ואין מברכים עליו, לכן נהגו לייחד נר מיוחד לצורך הבדלה, אף שכבר היתה אבוקה דלוקה על השולחן, וכעי"ז כתב בשו"ע הגר"ז [שם סעיף ה]. וכמו"כ הביא הכף החיים [שם ס"ק יג] מדברי האר"י שהיה מדליק נר שעוה מיוחד להבדלה, ולא היה מבדיל על נר שבבית.
וכתב הערוך השולחן [שם סעיף יד] שכיון שברכת הבדלה צריכה להיות על אור שמאיר לצורך האדם, אין להקשות איך מברכים על נר של הבדלה, דלכאו' אינו עשוי להאיר אלא לשם מצות הבדלה, שהרי מיד אחרי ההבדלה מכבים אותו. די"ל דאדרבה, כיון שעושין נר זה למצות הבדלה, בע"כ כוונתינו בהדלקת נר זה היא כדי להאיר, דאל"כ לא יוכלו לצאת בנר זה ידי חובת הבדלה, אלא כוונתינו להאיר לשעתה דהיינו לשעת ההבדלה, וזו היא מצותה, עכת"ד, וכעי"ז כתב בחדושי הר צבי [כאן] ליישב החילוק בין נר שהדליקו לצורך מצות הבדלה לבין נר של בית הכנסת שאין מברכים עליו, שזהו משום שנר בית הכנסת לא הודלק להאיר כלל אלא לכבוד, משא"כ כשמדליק להבדלה, הרי ההדלקה היא כדי להאיר ולברך על האור.
וכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [הו"ד בשש"כ פרק ס הערה קנא] דחזינן חידוש בדין זה, שאין אומרים דאדרבה, עדיף לכתחילה לברך על נר שהודלק במוצאי שבת כדי להאיר ממש, ולא לברך על נר מיוחד שמדליקים לצורך הבדלה, ולסמוך על כך שמה שהודלק לצאת ידי חובה יש בכך הדלקה כדי להאיר.
עוד כתב האליה רבה [שם בסימן רחצ סוס"ק ו] להקשות אהא דאי' בסוגיין דאמר לו 'הא מנחא שרגא', והרי אי' בשו"ע [בסימן רצו סעיף א] שלאחר ההבדלה מכבים את הנר של ההבדלה, וא"כ י"ל דמטעם זה רצה לברך על נר אחר, כדי שיוכל לכבותו לאחר ההבדלה. וכתב ליישב דמכל מקום אין חיוב לכבות את הנר. וכן מבואר בשו"ע הגר"ז [סימן רצו סעיף ה] שאם מדליק על נר שבבית שלא הודלק בשביל הבדלה, אינו צריך לכבותו. (אך כתב דמכל מקום בסתם נר הבדלה, מכבין אותו אחרי ההבדלה, כדי שיהיה נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו).

נח. האם יוצא ידי חובת קידוש כשלא שמע ברכת 'הגפן'
בתוס' ד"ה רב אשי, 'ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום א"צ בקידוש לברך בורא פה"ג'

מבואר בתוס' שאם היה אוכל קודם קידוש, אין צריך לברך שוב בקידוש בורא פרי הגפן, [וכן כתבו התוס' לקמן קד: סוד"ה חוץ], ומבואר מדבריהם שברכת 'בורא פרי הגפן' אינה מגוף הקידוש, [וכן הוכיחו בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סימן קנו (ובדבריו ב'מקראי קודש' פסח ח"ג עמ' ע) ובשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן צא מהתוס'], וכן כתבו הפמ"ג [בסימן רצו בא"א ס"ק י] ושו"ע הגר"ז [בסימן ערב בקו"א ס"ק ב. ואמנם דבריו סותרים למה שכתב הוא עצמו בסימן רעא סעיף יא לענין ברכת בורא פרי הגפן על כוס הקידוש כשאכל קודם, וכבר העירו בסתירה זו. וע"ע בשש"כ פרק מז הערה קפז בזה].
ולפ"ז כתבו בשו"ת הר צבי ובשו"ת חלקת יעקב [שם] שהשומע בליל שבת ברכת קידוש היום ולא שמע ברכת הגפן, או שמקדש בעצמו ברכת קידוש היום ולא הזכיר ברכת 'בורא פרי הגפן', יצא ידי קידוש. והיינו דאף שאמרו בגמרא [בר"ה כט:] שבברכת 'הגפן' של קידוש היום יכול להוציא אחרים גם אם הוא עצמו אינו טועם, [ואינה כשאר ברכות הנהנין], מכל מקום אין ברכת 'הגפן' חלק מסדר הקידוש. [ועי' מה שהובא בנדון זה בשש"כ (פרק מז הערה קפז) ובמועדים וזמנים (ח"ח בלקוטי הערות לח"ג סימן רמג)].
ויש לציין בזה דברי התוס' רי"ד [במהדו"ת], שכתב ליישב מה שהקשו התוס' [כאן ד"ה ולא] אמאי נקט בגמרא [בחולין פז.] מ' זהובים לברכת המזון כנגד ד' ברכות, ולא אמרו נ' זהובים גם משום ברכת 'הגפן' שאחרי ברכת המזון. ופירש שדוקא ד' ברכות של ברכת המזון שחובה לעשותם, חשיבי למישקל עלייהו י' זהובים לברכה, אך ברכת היין אינה אלא לפטור היין לשתיה, ולא מיקרי ברכה של מצוה, דאע"ג דברכת המזון טעונה כוס, היינו לחשיבותא בעלמא, אבל השומע ברכת המזון אע"פ שלא טעם מהיין, יצא, וכן בכוס קידוש והבדלה, ולכך לא חשיבא ברכת היין ברכה של מצוה למשקל עלה י' זהובים, עכת"ד. וכעי"ז הביא הש"ך [חו"מ סימן שפב סוס"ק ב] מרבינו ירוחם שברכת 'פרי הגפן' אינה מן המנין כי היא ברכת הנהנין, עיי"ש.
וכן מבואר ב'דרך החיים' [דיני קידוש, סימן ע ס"ק ב, וכמו שהוכיח מדבריו בשו"ת חלקת יעקב הנ"ל] שאם מקדש על הפת להוציא אחרים, צריכים השומעים לצאת גם בברכת 'המוציא', כדי שלא יצטרכו לברך אח"כ בעצמם, ויהיה הקידוש אצלם קודם הברכה, ויעשו כבית שמאי דס"ל מברך על היום ואח"כ מברך על היין, [וכדאי' לקמן קיד.], ואנן קיי"ל כבית הלל דמברך על היין ואח"כ מברך על היום, והעושה כבית שמאי במקום בית הלל עושה איסור. וזהו דוקא במקדש על הפת, שבזה חייבים המסובים לאכול מן הפת אחר הקידוש, שאין קידוש אלא במקום סעודה. משא"כ כשמקדש על היין, כיון שאין השומעים מחוייבים לשתות מיין הקידוש, יכולים לכוין שלא לצאת בברכת בורא פרי הגפן, ואם ירצו אח"כ לשתות, יברכו בעצמן. [אלא דעכ"פ כשידוע לו מקודם שישתה מהיין, והוא אינו מכוין, הוי כגורם ברכה שאינה צריכה דאסור. ועכ"פ מבואר מדבריו שכשאינו יוצא מהמקדש אין זה נחשב שעושה כבית שמאי, ועי' בנדון זה לעיל אות כ].
והוסיף בשו"ת חלקת יעקב [שם] שמדברי רשב"ם [לעיל ק סוע"א] משמע שאין מעלה לברך ברכת 'הגפן' יחד עם הקידוש, שכתב הרשב"ם שם דשמואל ס"ל דהלכה כרבי יוסי, אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו ויקדש אח"כ, אלא יקדש תחילה ואח"כ יגמור סעודתו וכו', ומבואר שלעשות 'פורס מפה ומקדש', נחשב ש'החמיר על עצמו', אע"ג שע"י שעושה כך מפסיד שאינו מברך בשעת הקידוש 'בורא פרי הגפן', ואילו אם ימתין עד שיגמור סעודתו כרבי יוסי, יוכל לברך גם בורא פרי הגפן בשעת הקידוש, ומוכח מזה שאין עדיפות לברך בורא פרי הגפן בשעת הקידוש, ובאופן שאין צריך לברך הגפן, הוי הקידוש כהוגן גם בלי ברכת בורא פרי הגפן.
ועי' בסמוך אות נט אם ברכת 'הגפן' שבקידושא רבה נחשבת חלק מהקידוש.

נט. האם אפשר לקיים 'קידושא רבה' בלא לברך ברכת 'הגפן'
בתוס' שם
נתפרש לעיל [אות נח] שברכת 'הגפן' אינה חלק מהקידוש בליל שבת. ונחלקו פוסקי זמנינו איך הדין בברכת 'הגפן' בקידושא רבה.
הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [במנחת שלמה תנינא סימן יד, ובמנח"ש לעיל צט: והו"ד ב'ארחות רבינו' לבעל הקה"י, ח"א עמ' קי] חידש שגם בקידושא רבה שעושים בשבת בבוקר שייך לצאת ידי חובת קידוש בלי שיברך 'בורא פרי הגפן'. ולכן אם שכח לקדש בשבת בבוקר, והתחיל סעודתו ואכל פת ובירך 'הגפן' ושתה מעט יין, [וכגון ששתה שלא לשם קידוש, וכן שתה פחות מכשיעור], ובתוך סעודתו נזכר שלא קידש, יכול שפיר לקחת כוס יין וישתה לשם קידוש, ויוצא ידי חובת קידוש על אף שלא בירך על כוס זו 'בורא פרי הגפן', משום שהקידוש אינו נעשה ע"י ברכת 'הגפן', ושפיר מקיים קידוש לעצמו ולהוציא אחרים באופן זה ששותה בלי ברכת 'הגפן'. (אך כתב דמ"מ יאמר פסוקים על הכוס, כגון 'זכור את יום השבת לקדשו', 'ושמרו', וכדומה, כדי שיהיה ניכר שעושה כן לשם קידוש). והוסיף הגרש"ז [ב'מנחת שלמה' בפרקין] דכמו"כ יש לדון שאם נכנס אדם למקום שמקדש חבירו, ונכנס לאחר שכבר סיים לברך 'הגפן', יוכל לצאת ע"י כך שיבקש מהמקדש שיוציאנו בשתיית היין, שהרי בלא"ה העיקר הוא השתיה לכבוד היום, שהרי יוצא י"ח קידוש כשכיוון לצאת ידי חובת קידוש גם כשאין בדעתו לשתות מיין הקידוש, אלמא העיקר הוא השתיה. [וכתב דצ"ע אם צריך להסתכל ולראות את שתייתו. וכמו"כ ע"פ הנ"ל אדם שמדבר ואינו שומע יוכל לצאת י"ח קידוש בכך שיראה את המקדש שותה לכבוד היום].
(אך מכל מקום אם עדיין לא בירך 'המוציא' בשבת בבוקר ורק בירך 'הגפן' ונזכר שלא נתכוין לשם קידוש, כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [בשש"כ פרק נב הערה צא* ובתיקונים ומילואים שם] שיברך על הפת ויכוין שיהיה זה לשם קידוש, או שיצא י"ח קידוש ע"י חמר מדינה שלא נתכוין עליו בקידוש. [ושם לא הזכיר הגרש"ז שיכול לצאת י"ח ע"י שתיית כוס יין לשם קידוש, וכדבריו הנ"ל, ודו"ק]).
אמנם לדעת הקהלות יעקב [הו"ד ב'ארחות רבינו' ח"א עמ' קי] באופן זה שכבר בירך 'הגפן' שלא לשם קידוש, אינו יכול לעשות קידוש על הכוס, והטעם פירש שהרי בקידושא רבה אין צריכים לומר פסוקים אלא 'בורא פרי הגפן' גרידא, וכאן אינו יכול לברך 'בורא פרי הגפן', כיון שכבר בירך. (ומשא"כ בליל שבת שיש עליו חיוב קידוש, יכול לקחת כוס באמצע הסעודה ויוצא ידי חובת קידוש בכך שיברך על הכוס ברכת קידוש היום, אף שאינו מברך עליה 'הגפן'). וצידד שיוצא ידי חובת קידוש ע"י ביצוע הפת, עיי"ש. [אך כתב שיותר טוב שגם בבוקר ימזוג כוס, ואדם אחר יוציאנו בברכת 'בורא פרי הגפן'].
ובשו"ת שבט הלוי [ח"י סימן נג] צידד שיוצאים ידי חובת קידוש גם כשלא נתכוין בברכת 'בורא פרי הגפן' לקידוש, ולכן אם שכח לקדש בשבת בבוקר והתחיל סעודתו, ובאמצע הסעודה בירך 'הגפן', יוצא בכך ידי חובת קידוש. ופירש שגם לסוברים שקידושא רבה עניינו גדר 'קידוש' ביום, [עי' בנדון זה להלן אות פב, והכי קיי"ל, עיי"ש], וגם אם נימא דבמצוה דרבנן צריך כוונה, מכל מקום י"ל שלא צריך שיכוין לשם קידוש, אלא די בכך שנתכוין לשתות כוס יין שלם, שכיון שכל הקידוש הוא רק 'בורא פרי הגפן', א"כ אם שתה כוס שלם באמצע סעודה וברך פרי הגפן יצא עכ"פ דיעבד דין קידוש שחרית מעיקר הדין, וזה מתירו לאכל מכאן ואילך, עיי"ש עוד.


ס. שתיית מים ומשקים באמצע אמירת ההגדה, ואם צריך לברך עליהם

בתוס' שם, 'מכיון שהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות'

כתבו התוס' [שם ד"ה רב אשי] דאע"ג שבין כוס ראשונה לשניה יכול לשתות אם רוצה, מכל מקום מכיון שהתחיל לומר 'אשר גאלנו' אסור לו לשתות, עכת"ד, ומוכח מדברי התוס' דסברי שמותר לשתות בזמן אמירת ההגדה, וכמו שהוכיחו מדבריהם הגר"א [בביאורו בסימן תעג סעיף א], שו"ע הגר"ז [שם סעיף יא], הפרי חדש [שם ס"ק ג] והביאור הלכה [שם סעיף ג, ד"ה הרשות].
והראשונים נחלקו בנדון זה, עי' בבעל המאור ובמלחמות [לקמן דף קט], ולדינא נקטו שו"ע הגר"ז והפרי חדש [הנ"ל, וכמו שהוכיח מדבריהם בשו"ת שבט הלוי שהובא בסמוך] להקל, וגם בחק יעקב [שם בסימן תעג ס"ק ה] נקט בפשיטות שמותר להפסיק בשתיה, [עיי"ש שכתב לתמוה על הלבוש דמשמע ממנו שאסור להפסיק בתוך ההגדה, וכתב דלא מצא כן בשום פוסק], אמנם המשנ"ב [שם ס"ק ד] נקט דלדינא אסור להפסיק בשתיה באמצע ההגדה, [וכתב לתמוה על החק יעקב מדברי המלחמות הנ"ל], והיינו משמזג את הכוס והכין עצמו לאמירת ההגדה, [וכמו שכתב בדבריו בביאור הלכה שם].
אמנם בשו"ת מנחת שלמה [ח"א סימן יח אות ג, סוד"ה וכיון] כתב להסתפק דאפשר שרק שתיית יין אסורה באמצע ההגדה, אבל שתיית מים או אכילת פרי באמצע ההגדה כדי שלא יעבור שיעור עיכול בין הכרפס שלאחר הכוס ראשון [שאין מברכין עליו ברכה אחרונה] לבין הכוס השני, יתכן שאין בה איסור, עיי"ש. (ולכאו' אין צריך לברך ברכה ראשונה על משקין אלו, דנפטרים בברכת 'הגפן' של כוס ראשון אף דנאסר לו לשתות יין משהתחיל ההגדה, ע"פ מה שצידד בשו"ת מנחת שלמה [שם בהערה 5] דברכת 'הגפן' של כוס ראשון פוטרת שאר המשקין שבסעודה מברכה ראשונה. וסיים המנחת שלמה דמכל מקום הוא דבר מוזר מאד לומר שמברכים על כוס שני 'בורא פרי הגפן', ואפי"ה פטור מלברך על שאר משקין מחמת כוס ראשון, עיי"ש).
וגם בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א הובא שאם יש לו צורך לשתות באמצע ההגדה, יכול לשתות מים, ואם לא סגי ליה בשתיית מים, אפשר להקל גם בשתיית קפה. [עי' בזה בספר 'שבות יצחק' (פסח, פ"ט סוף אות ג, עמ' קח) ובהגדת הגרי"ש אלישיב שליט"א (עמ' 23). והוסיף הגרי"ש דאמנם בלא צורך עדיף שלא ישתה באמצע ההגדה, דעכ"פ אין זה מכבוד ההגדה, וע"ד מה שכתב המשנ"ב (שם בס"ק עא) שאין לומר ההגדה בהסיבה רק באימה ויראה. וכמו"כ מטעם זה גם אין ראוי לדבר שלא לצורך באמצע אמירת ההגדה].
אמנם בשו"ת שבט הלוי [ח"ט סימן קיח] משמע שאין חילוק בין שתיית יין לשאר שתיה ואכילה, ולדעת הרמב"ן אסור בכל גוונא, אך כתב דמ"מ אם צריך הרבה והרעבון מפריע לו באמירת ההגדה כדאיים גדולי פוסקים המתירים לסמוך עליהם להקל גם אחרי שהתחיל בהגדה.

סא. 'אבוקה' להבדלה - האם צריך להדליק נר נוסף גם כשיש נר אחד דלוק
בגמ' 'אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר'

אי' בגמרא דרב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא, וכשהגיע זמן הבדלה, קם שמעיה [-שמש] דרבא והדליק אבוקה משרגא. שאל רב יעקב בר אבא את רבא, 'למה לך כולי האי, הא מנחא שרגא', והשיבו רבא 'שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד', אמר לו רב יעקב בר אבא, אי לא שמיע ליה לשמעיה מיניה דמר, לא הוה עביד, אמר לו רבא, לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר.
ופירש בתוס' הרא"ש שהטעם שלא השיב לו רבא מיד דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, והוצרך לומר לו תחילה 'שמעיה מדעתיה דנפשיה קעביד', זהו משום שכך היה דרכן שלא היו רגילים לגלות טעמו של דבר מיד, כדי לחבבו.
והמרדכי כתב דרבא היה סבור ששואלו אמאי הוצרך השמש להדליק נר נוסף, כיון שכבר היה מונח נר אחד לפניו, וע"ז השיבו דשמעיה מדעתיה עבד, שבאופן שכבר דלוק נר אחד, אין חיוב להדליק נר נוסף. (ורק אח"כ הבין רבא ששאלו על עיקר הדין, והשיבו שאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר).
אמנם המגן אברהם [בסימן רחצ ס"ק ד] הקשה על המרדכי שא"כ היה לפוסקים להביא דין זה שבאופן שכבר מונח נר אחד, אין צריך להדליק אבוקה, ולכן פירש סוגיין באופ"א, [עי' בדבריו שם, ובלבושי שרד שם שכתב לפרש דבריו. ועי' גם בט"ז ס"ק א מה שכתב בזה], והסיק שבאמת גם כשמונח לפניו נר אחד מצוה להדליק נר נוסף לאבוקה, ופירש בהגהות החת"ס שם דמה שאמרו שאין צריך לחזר אחר נר להבדלה, היינו דוקא כשאינו רוצה לברך כלל, שאז אין צריך לחזר אחריו, אבל אם מברך, צריך לעשות מן המובחר על אבוקה, עכת"ד. וכעי"ז הסיק הצל"ח כאן שמכך שלא הביאו הרי"ף והרא"ש הך דאמרינן בסוגיין ד'שמעיה מדעתיה דנפשיה עבד', מכלל דלא ס"ל כדברי המרדכי [הנ"ל], ובע"כ דס"ל דהא דאין מחזרין על הנר, היינו שאם אין נר דולק אין צריך לחזר עליו ואינו מברך כלל, אבל אם נר דולק וצריך לברך עליו, אז מצוה לחזר ולהדליק אבוקה לברך על המובחר.
אמנם האליה רבה [ס"ק ו] כתב ליישב קושיית המגן אברהם שבאמת גם המרדכי מודה שצריך להדליק אבוקה, אלא שאין צריך להדר אחריו. והחילוק בין אין לו נר כלל לבין אופן שיש לו נר ורק אבוקה אין לו, הוא שכשאין לו נר כלל, אף דאין צריך לחזר אחרי הנר, מכל מקום ודאי מצוה איכא, ואילו כשיש לו נר אחד ואין לו אבוקה, אין צריך לחזר כלל, עכת"ד.

סב. 'אבוקה' להבדלה - האם די בהנחת הנרות זה לצד זה או שצריך להדביקם יחד
בגמ' שם, אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר

המגן אברהם [בסימן רחצ ס"ק ד] הסיק שצריך שיהיו הנרות מדובקים יחד, שאז יש הרבה מאורות, ואין די בכך שעומד כל נר בפני עצמו, והו"ד במשנ"ב [שם ס"ק ח]. אמנם בהגהות רעק"א [על המגן אברהם שם] הביא מספר 'אורח מישור' שהסיק שאין שני הנרות צריכים להיות מדובקים ביחד.
[וכתב באורח מישור שם שכמו שלגבי שחיטה בלילה, שאמרו שמותר לשחוט כשאבוקה כנגדו, נחשב 'אבוקה' גם כשיש שני נרות שאינם מדובקים, ה"ה לגבי הבדלה מותר כשאינם מדובקים. וכתב שאינו דומה לבדיקת חמץ שאסרו באבוקה (וכדלעיל ז:), שדוקא שם יש להתיר בשני נרות שאינם מדובקים משום שלא שייך בזה החשש שיש באבוקה שימנע מלהכניס לחורים וסדקים, (וכדאי' לעיל ח.), עיי"ש].
והנה המהר"ם חלאוה והמאירי בסוגיין פירשו שהטעם שמצוה מן המובחר באבוקה להבדלה, זהו משום נוסח הברכה 'מאורי האש' [בלשון רבים], דבעינן מאורות טובא. וכן כתב הר"ן [ובחידושיו], וסיים שם שלכך עדיפא אבוקה, משום שניכרים בה טפי ריבוי המאורות. ועד"ז משמע במגן אברהם [הנ"ל] דזוהי מעלת אבוקה, וכן כתב להדיא בלבושי שרד [שם] דס"ל למגן אברהם דהא דמצוה מן המובחר באבוקה זהו משום שמברכים 'מאורי' בלשון רבים, משום ד'טובא נהורי איכא בנורא', [וכדאי' בברכות נב:], והיינו שהשלהבת היא אדומה, לבנה וירקרקת [וכדפירש רש"י בברכות שם], ואלו המראות ניכרים ונראים יותר באבוקה ממה שניכרים בנר, וכתב דמטעם זה ס"ל למגן אברהם שצריך שיהיו הנרות מודבקים יחד.
וטעם האורח מישור [שהובא ברעק"א הנ"ל] דלא בעינן שיהיו הנרות מדובקים, פירש הדבר שמואל שזהו משום דס"ל דהא דמברכינן בלשון 'מאורי', אין זה משום ריבוי המאורות [וכנ"ל], אלא כמו שפירש הראב"ד [שהובא בשטמ"ק, בריטב"א, ובמאירי בברכות שם], שמה שאמרו בגמרא 'טובא נהורא איכא בנורא', היינו שהרבה תשמישין משתמשים באש, לאורה, לחימום, ולבישול מאכלים, עיי"ש. [ודלא כפירוש רש"י בברכות שם ד'טובא נהורא' ההיינו הגוונים שהמאור נראה], ולפירושו בע"כ הא דמצוה מן המובחר באבוקה, זהו משום שאין מברכים על האור עד שיאותו לאורו, ובריבוי האור הוי הנאתו מרובה, וא"כ מטעם זה לא צריך לחבר הנרות, אלא כמו"כ מועילים גם ב' נרות יחידים מטעם זה, ודו"ק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il