בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

היחס להילולות

ל"ג בעומר המתקרב מביא אותנו לדיון בשאלת ההילולות ההמוניות והתפילות על קברי צדיקים - מה מקורן? ומה מקומן בעבודת ה' של אדם מישראל?

undefined

רבנים שונים

טו אייר תש"ע
4 דק' קריאה
ל"ג בעומר המתקרב מביא אותנו לדיון בשאלת ההילולות ההמוניות והתפילות על קברי צדיקים - מה מקורן? ומה מקומן בעבודת ה' של אדם מישראל?


העיקר - העיסוק בחיים
הרב בניהו ברונר שליט"א, רב קהילה בקריית אתא וראש כולל לדיינות "כרמי משפט"
הרמב"ם (הלכות אבל ד') פוסק: "ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות". הרדב"ז מסביר שכוונת הרמב"ם היא שלא לפתוח את הקבר בגלל חשש דרכי האמורי: "אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין חשש בזה וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם".
ה"כסף משנה"- רבי יוסף קארו מסביר שהרמב"ם מתכוון לומר שאין צורך לבנות על קברם של צדיקים "נפש" - מצבה, כיון שהם נזכרים על ידי דבריהם ולכן אין צורך לבקר את קבריהם. הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם כותב שהסברים אלו דחוקים, וכי הרמב"ם סובר שאין ללכת לבקר קברים כולל קברי צדיקים.
בתלמוד (תענית ט"ז) שואלת הגמרא: למה יוצאין לבית הקברות? ומביאה שתי דעות, ר' לוי ור' חנינה: "חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כמתים וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים". הרמב"ם התעלם מהדעה השניה, ובהלכות תעניות (ד', י"ז) מביא רק את הדעה הראשונה וכך המחבר בשולחן ערוך (או"ח תקע"ט). הרמב"ם אינו מביא את המושג "לועג לרש" כנימוק לאיסור ללכת עם תפילין או ספר תורה או להתפלל בבית קברות. לדעתו המת אינה ישות חיה ששייך לדבר בה על לעג, ואילו בית קברות הוא מקום טומאה ולכן אסור להכניס לשם תשמישי קדושה, ואסור להתפלל במקום טומאה כמו שלא מתפללים במקום טינופת.
אמנם בחז"ל מצאנו מקורות למנהג ביקור הקברים: הדעה הראשונה בתלמוד בתענית, במסכת סוטה (דף ל"ד) מסופר על כלב שהשתטח על קברי האבות וביקש רחמים שיינצל מעצת המרגלים.
הרמ"א (תקפ"א ד', וסימן תר"ה) מביא מנהג של הליכה לבית קברות בערב ראש השנה ובערב יום כיפורים, וכותב המשנה ברורה: "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".
בזוהר ובספרי הקבלה קיימים מקורות רבים המעודדים את העליה לקברי צדיקים ואפילו מתירים לבקש בקשות מן הצדיק (זוהר אחרי דף ע"א), לפי הזוהר האיסור של דרישה למתים אינו קיים על קברי צדיקים, הבקשה מן הצדיק היא שיתפלל בעבור האדם, כיוון שצדיקים במותם נקראים חיים, וכמו שמצדיק חי ניתן לבקש שיתפלל כך ניתן לבקש מהצדיק אחרי מותו.
לסיכום , בוודאי שניתן לפקוד קברי צדיקים ולהתפלל שם כיוון שלמנהג זה יש מקורות בדברי חז"ל ובקבלה, אבל יש לזכור שלושה עקרונות: א. מדובר במנהג ולא בחובה הלכתית. ב. דעת הרמב"ם שוללת ביקור בקברים כולל קברי צדיקים, והיא מעוגנת היטב בפשט התורה המבכרת את החיים והטהרה ומרחיקה אותנו מן הטומאה. ג. קבר אינו מקום קדוש.
העיסוק בחיים הוא עיקר מגמתנו בעולם הזה, מתוך חיבור לתורתם של הצדיקים ולא לקבריהם. אציין כי אני אישית גרתי שנים רבות בצפת ורק פעם אחת בליל ל"ג בעומר הגעתי לקבר הרשב"י, נהגתי וכך אני ממשיך לנהוג ללמוד בליל ל"ג בעומר את משנתו.

מנהגם של גדולי עולם
הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מנהגן של ישראל להשתטח על קברי אבות וציוני צדיקים הקדושים אשר בארץ המה, ולעורר בהם רחמים. וסגולתם שיתקבלו התפילות. המנהג התחיל עוד בזמנו של יעקב אבינו ובעת אבותינו במדבר. כך נאמר במדרש (בראשית רבה פ"ב): "'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת' - מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים". הרי שהיו הולכים ומשתטחים על ציונה כדי שתמליץ טוב עבורם.
מקור נוסף מצאנו בגמרא (סוטה ל"ד) על הכתוב: (במדבר י"ג): "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". ובספר קב הישר (פרק ע"א) כתב שמכאן מקור המנהג להשתטח בתפילה על קברי אבות.
מקור נוסף לכך הוא מהגמרא בסוטה (י"ד, על-פי הגהת הב"ח): "אמר ר' חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה בבכיה ויתחננו למשה, ויאמרו לו: משה רבינו עמוד בתפילה בעדינו, ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
מנהג זה נזכר גם ברש"י (יבמות קכ"ב ד"ה תלתא ריגלי) בשם תשובת הגאונים, וזה לשונו: "מצאתי, כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".
ואמנם חיזוק גדול בדבר חשיבות ענין ההשתטחות על קברי צדיקים מצאנו בדברי הר"ן בדרשות (דרוש שמיני) וזה לשונו: "בהמצא לנביאים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להימצא השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלהי", עד כאן.
זהו מעט מזעיר על חשיבות התפילה במקומות הקדושים, וחובתינו לשמור עליהם ולשמר אותם. ולא בכדי גדולי עולם טרחו ונסעו לפקוד קברי אבותינו ורבותינו מאורי האומה, ולהעתיר תפילה על הכלל והפרט במקומות סגולה אלו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il