בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

איך נמנעים מלשון הרע?

מתוך תיאור חטא מרים הנקרא השבוע, מוקדשת הקומה התורנית להתבוננות איך ניתן להימנע בחיי היום-יום, מחטא זה שכל-כך קשה להימנע ממנו.

undefined

רבנים שונים

סיוון תש"ע
4 דק' קריאה
מתוך תיאור חטא מרים הנקרא השבוע, מוקדשת הקומה התורנית להתבוננות איך ניתן להימנע בחיי היום-יום, מחטא זה שכל-כך קשה להימנע ממנו.


ללמוד 'שמירת הלשון'!
הרב אברהם ריבלין שליט"א, משגיח רוחני בישיבת 'כרם ביבנה'
וכך קבע גדול המבינים בענייני הלשון: "והנה לעוון הזה נמצאו כמה סיבות. וסימנם כ"ל גיהנ"ם
הסיפור החותם את פרשתנו הוא סיפור הצרעת שדבקה במרים בעקבות הלשון הרעה שדיברה במשה. קטע זה שב ומזכיר לנו את אחד האתגרים הרוחניים הקשים של כל עובד ה' - שמירת הלשון. חז"ל מצאו במעשה של מרים קול אחד וקוּלות הרבה: "מה מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע אלא בשביל פריה ורביה [של משה, דהיינו לטובתו]" (דברים רבה ו'). "ומה מרים שלא דיברה אלא באחיה הקטן [שבודאי אהבה מאד ומסרה נפשה עליו] ומה מרים שכשדיברה, לא שמע אותה שום בריה, אלא הקב"ה בלבד" (ספרי כי תצא).
למרות הנסיבות המקלות נענשה מרים קשות. מכאן וממקורות אחרים למדו חז"ל על חומרת חטא הלשון: "כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר... כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם... אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש... כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות. עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים... לשון תליתאי קטיל תליתאי. הורג לאומרו ולמקבלו ולאומרין עליו" (ערכין ט"ו, הגהות הב"ח).
ועוד עובדה אחת מחמירה מאוד את פשעם של הלוקים בחטא הזה. לכאורה היצר הרע הדוחף לחטא אינו חזק ועוצמתי לעומת חטאים אחרים, כגילוי עריות למשל. וכך דורשת הגמרא: "'ואין יתרון לבעל הלשון' - לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון?" (שם). למרות זאת נגועים הכול בנגע הנורא הזה: "אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע" (בבא בתרא קס"ה). והרי כאן ארבע לרעותא: חומר החטא, חומר העונש, קלישות התענוג וריבוי החוטאים.
מה עושים איך מתגברים "ויוצאים מזה", או איך לא נופלים מלכתחילה במלתעות מפלצת הלשון הרעה?
כמו בכל מחלה רצינית נפנה למומחה העולמי למחלה, הלא הוא רבנו ה'חפץ חיים'. כמו בכל מחלה רצינית יש תחילה לאבחן ולמצוא את הגורמים למחלה. וכך קבע גדול המבינים בענייני הלשון: "והנה לעוון הזה נמצאו כמה סיבות. וסימנם כ"ל גיהנ"ם - כעס. ליצנות. גאוה. יאוש. הפקר. נרגנות. אומר מותר" (שמירת הלשון, שער התבונה, פרק י"ג).
כאשר מודעים לגורמי המחלה כבר נמצאים על דרך המלך בקשר לריפוי, כך גם כאן. ראשית עלינו לאתר את הסיבות הגורמות לנו, באופן אישי, להיכשל בחטא ו"לעבוד" עליהן באופן ספציפי. תרופה כללית העוזרת בכל מקרה [בדוק ומנוסה] היא ללמוד ענייני שמירת הלשון, או הלכות לשון הרע בספר "חפץ חיים", או ענייני מחשבה בספר "שמירת הלשון". פעמים מספר מזכיר ה'חפץ חיים': "שעל כל רגע ורע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער" (הגר"א, בשם מדרש). אפילו מלאך לא יכול לשער גודל שכר החוסם את פיו. ועוד נזכור שלימוד התורה והשימוש בלשון לטובה, מכפר על השימוש הרע בלשון.

להכיל את הדעה האחרת
הרב מרדכי ורדי שליט"א, רב הישוב 'ראש צורים' וראש מגמת תסריטאות בביה"ס לקולנוע 'מעלה'
כאשר באים לדון בנושאי תקשורת, עיתונות והלכות לשון הרע, יש מכשול עיקרי אחד המפריע לבירור ישר ונוקב של שאלת המוסר והתקשורת. הבעיה הגדולה נעוצה דווקא בהלכה הקובעת שמותר לספר לשון הרע על רשעים, כי מעתה כל מי שהוחלט עליו שהוא רשע או נושא דעות מסוכנות, מותר ליידות בו את הביטויים החריפים והמעליבים ביותר כדי למנוע את השפעתו המזיקה.
כינויי הגנאי על הרב ראי"ה קוק בשעתו, יצאו מידי אנשי שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה (בכוונה אני מרחיק את עדותי, ולא קשה למצוא מקבילות גם בתקופתנו).
לצערנו תמונת המצב היא, שלפעמים האדיקות מושכת אחריה עצבנות דתית, המסמנת בצבעים שחורים את כל מי שסוטה מסרגל הדעות והמנהגים המקובל באותה קבוצה דתית. ולכן יש ל"אמת" של העיתון הרבה יותר אויבים, והם הרבה יותר מסוכנים, וממילא המלחמה המילולית היא משולחת רסן.
את הנושא של תקשורת, עיתונות ולשון הרע, קשה מאוד לפתור רק בשפה ההלכתית. צריך לשוב אל דרך ארץ שקדמה לתורה, ואני מתכוון לאנושיות פשוטה, ליכולת להכיל את האחר, לגמישות ביחס לדעות אחרות. הקנאות פותחת את חרצובות הלשון, ומשמשת כמעבדה לייצור חומרי נפץ מילוליים רבי עוצמה . ולכן יש לחזור אל שורש האיסור של לשון הרע הכלול בדברי הנביא "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם".
דברי הנביא בפסוק הזה יכולים להיות גם סרגל לבחינת חומרים בתקשורת. אפשר לקרא מאמר או כתבה או ידיעה בעיתון ולזהות, האם מי שכתב את זה הפנים את דברי הנביא ואיננו חושב על רעהו רעה, האם הוא באמת מבקש רק להשתמש בכוחה של התקשורת כדי לתקן את העולם.
עיתונאי ואיש תקשורת שיפנים את הערך הזה, יוכל גם לחשוף פרשיות שחיתות של אנשי ציבור ששולחים ידם אל הקופה הציבורית, ולחשוף מעשים שליליים בכיסוי חינוכי. זוהי חובתה של התקשורת בעת הזו, להשתמש בכוחה כדי לטהר את האוויר, בכוח הפצת האמת, כמו זרקור המבריח את הנחשים והעקרבים החוסים בצל החשכה, בפינות הנסתרות מעין הציבור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il