בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

יש תשובה - מוֹדֶה וְעֹזֵב!

undefined

הרב יוסף כרמל

חשוון תשע"א
3 דק' קריאה
ההפטרה של פרשתנו (מלכים א, א' א-לא) עוסקת בניסיונו של אדניה לשבת על כס המלוכה עוד בחיי דוד אביו. לא קשה להבין למה אדניה התנשא למלך, אבל צריך ביאור בשאלה מה ראה יואב בן צרויה, נאמנו של דוד, ל"שטות" זו?

חז"ל במסכת סנהדרין דורשים את שיתוף הפעולה בין שני האישים, בדרך מאוד חיובית, וז"ל הסוגיא:
"אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב (שמואל ב' ח') ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו" (מט ע"א עיינו גם בטור חו"מ סי' א).


גם כשהייתה מחלוקת ביניהם, יואב היה זה שהחמיר יותר בסוגיית שמירת כבודו של דוד כמלך ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בדרך מאוד בולטת כאשר יואב מסיט הצידה את פקודתו המפורשת והפומבית של דוד שלא לפגע פיזית באבשלום המורד, והורג אותו. וז"ל הכתוב:
"וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה: וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה ... וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב ולא וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם ... וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה" (שמואל ב י"ח י-יד).


הפליאה גוברת כאשר אנו מעיינים בפרק הבא בספר מלכים שם מכריז הכתוב:
"וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְקֹוָק וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (שם, ב' כח).


מה החידוש בכך שיואב לא השתתף במרד אבשלום? והרי הוא היה זה שדיכא בשבט ברזל את המרד!

יתכן ודווקא פסוק זה נותן לנו את הפתרון לשאלתנו. חז"ל (שם) באותה סוגיא דורשים אותו בדרך הבאה: "מאי לא נטה, אמר רב יהודה: שביקש לנטות ולא נטה".

חז"ל מחדשים לנו חידוש עצום. יואב בן צרויה שקל במחשבה ראשונה להצטרף למרד אבשלום. בסופו של ענין חזר בו. מה הביא את יואב ל'הווא אמינא' שכזו? ההסבר הכמעט יחיד לכך הוא כנראה המכתב האישי שקיבל מדוד בעינינו של אוריה החתי. אותו מכתב נורא בו מצווה דוד את יואב:
"וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שמו"ב י"א טו).

הזעזוע שעבר על יואב היה נורא, עכשיו הוא גם הבין מה היה פשר הקריאה הבהולה של אוריה, איש יחידת השלושים המובחרת (שם, י"א ו, כ"ג לט). יואב הצדיק החליט שאין ברירה אלא להדיח את דוד ולבחור במקומו את אבשלום יורשו. מה ששינה את החלטתו של יואב הייתה כנראה חזרתו הכנה של דוד בתשובה. תשובה זו כללה את כל השלבים הנדרשים:
א. הכרה בחטא והכרזה על כך.
ב. חרטה הכוללת מעשים בפועל המוכיחים זאת.
ג. קבלה לעתיד הכוללת צעדים מעשיים.

כל השלבים הללו מופיעים במזמור תשובתו (תהילים נ"א). ההליך של החזרה בתשובה כלל גם איבוד רוח הקודש לתקופה מסוימת, קבלת עונשים רוחניים וגופניים כמו מות הבנים, צרעת ונידוי מחברת חכמים לתקופה מסוימת. כך לומדים חז"ל בגמרא (סנהדרין, קז ע"א).

מה שיואב לא קיבל הוא הרעיון שכוחה של תשובה שכזו הוא כל כך גדול עד כדי כך שדווקא שלמה - בנה של בת שבע, הוא זה שזכה להיבחר מכל בניו של דוד לשבת על כסא ד'.

אם כך, המסר הגדול של הפטרתנו הוא"יש תשובה" , תשובה הכוללת את כל מרכיביה חודרת עד עמקי תהום ובוקעת שבעה רקיעים והיא הבסיס לצמיחת קרן לדוד ובנין המקדש בידי בנו.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il