בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גרשון יוסף בן משה צבי

היחס ל'בן הסורר'

יחסם השונה של אבותינו הקדושים לבניהם ישמעאל ועשו, מעלה בפנינו את השאלה: מה היחס הראוי ל'בן הסורר'?

undefined

רבנים שונים

כ"ז חשוון תשע"א
4 דק' קריאה
יחסם השונה של אבותינו הקדושים לבניהם ישמעאל ועשו, מעלה בפנינו את השאלה: מה היחס הראוי ל'בן הסורר'?


חינוך תקני וחינוך מיוחד
הרב דוד סמסון שליט"א, ראש ישיבת YTA

נאמר בגמרא: "תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידיו" (סוטה מ"ז). חז"ל לימדונו כאן את כל תורת ההורות התקנית. אהבה - ימין מקרבת מצד אחד, וגבולות - שמאל דוחה, מצד שני.

מי שחושב שהורה טוב הוא הורה אוהב ותו לא, הרי למד רק חצי מהנוסחה. המדרש מביא כמה דוגמאות לדבר: "חושך שבטו שונא בנו... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם... מהו 'וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו'? - שיצא לתרבות רעה. אתה מוצא כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנאמר: 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכל'" (תנחומא שמות, א').

המדרש כאן ממשיך ומביא ראיה דומה מיצחק ועשו: "כיוצא בו: 'ויאהב יצחק את עשו' לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו... והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה", דוגמאות נוספות מביא המדרש מדרך חינוכו של אבשלום בידי דוד, ומסיים עם הדרכה ההורות הנכונה: "'ואוהבו שחרו מוסר' זה אברהם שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו... כיוצא בו... זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמוד... זו בת שבע הצדקת שיסרה את שלמה... שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט... אמרה לו הכל יודעין שאביך ירא שמים עכשיו אם תצא לתרבות רעה יאמרו שאתה ברי ואני גרמתי לך... וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו".

אך יש לזכור כי יחד עם העמידה על הגבולות בחינוך, עדיין צריך להביע תמיד אהבה לילד וכן פוסק הרמב"ם, כי גם בשעת מתן העונש: "ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה, ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי" (הלכות תלמוד תורה ב').

אולם השיטה של ימין מקרבת ושמאל דוחה, יעילה רק לגבי נערים ונערות נורמטיביים שאז החינוך התקני הוא הנכון. אולם אם הנער או הנערה כבר מרדו עד שהפסיקו להתחנך אצל ההורים, אזי יש להשתמש רק בדרך של ימין מקרבת ולהניח בינתיים את השמאל הדוחה. על פי כלל זה הגדיל החזון אי"ש (יו"ד ב') לחדש הלכה נגד פסק השולחן ערוך. וכותב שבדורנו כיון שנכרתה האמונה מדלת העם, יש להחזיר את הרשעים בתשובה בעבותות האהבה ולא על ידי אלימות.
על-פי הכלל הזה מדרש הגדול מיישב את הקושיא, כיצד ייתכן ש"ויאהב יצחק את עשו"? וזה לשונו: "וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשה עשו שהן כֵּעוּרין, והכתוב אומר: 'הלא משנאך ה' אשנא', ומפני מה אהבו? אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד כדי לקרבו ולמשכו שהרי קל וחומר אם כשהוא אוהבו מעשיו מקולקלין, אלו שנאו ורחקו על אחת כמה וכמה".

כלומר דווקא בגלל שמעשיו של עשו היו כל כך כעורין, לא היה מקום לשמאל דוחה אלא לימין מקרבת.

את האהבה הרדיקלית הזאת הנצרכת לרשעים מתאר ר' אברהם אזולאי בספרו חסד לאברהם (בריכת אברהם, שוקת כ"ג) וזה לשונו: "וירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו כולם, ואפילו הרשעים, יאהב אותם בלבו, ויאמר מי יתן והיו אלו צדיקים שבים בתשובה... ובמה יאהב אותם? בהיותו מזכיר במחשבתו את הטובות שבהם, ויכסה מומם, ולא יסתכל בכיעורם".

יהי רצון שנשכיל לדעת בכל נער ונערה מתי הם זקוקים לשמאל דוחה ומתי לימין מקרבת, "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך."


לעצור לפני התהום
הרב זאב שרון שליט"א – ראש המכינה במעלה אפרים

במסכת סנהדרין מובאת מחלוקת תנאים אם בן סורר ומורה היה או לא היה. רבי יהונתן מעיד שהיה אחד כזה, והוא עמד על קברו, ורבי שמעון אומר שהפרשה מופיעה בתורה רק על מנת לדרוש ולקבל שכר.

כדי לדון בן סורר ומורה למיתה, צריכים להתקיים כל כך הרבה תנאים מיוחדים, שמציאות כזו כמעט בלתי אפשרית. אם כך, צריך לומר שהתורה הביאה את הפרשה הזו, כדי שנדון ונחשוב על נושא חינוך הילדים ועד היכן הדברים יכולים להתגלגל.

אחד התנאים להוצאתו להורג של בן סורר ומורה הוא הסכמת ההורים. אם האם או האב אינם מוכנים להגדירו ככזה, אין הבן נידון למיתה, ומכך אפשר ללמוד שחשובה מאוד ההסכמה בין ההורים על דרכי החינוך של הילד שגם היא, זו הקובעת את גורלו. בוודאי שלא ההורים הם האשמים הבלעדיים במצב של הידרדרות הילד. לכל ילד וילד יש אישיות משל עצמו ובחירה חופשית משל עצמו, והוא נושא באחריות על מעשיו אבל האחריות של ההורים חשובה מאוד בעיקר בגילאים הרכים.

התורה והמשנה גם מגדירים לנו את המעשים אותם עושה הילד המכניסים אותו בגדר של בן סורר ומורה. המעשים הללו מהווים מעין 'בנין אב' מהם כל הורה מקבל תזכורת שמעשיו של הבן מעידים שהוא מתחיל לאבד את דרכו, ועל ההורים להתחיל לפעול על מנת למנוע את ההידרדרות של הילד.

אכילה ושתייה בגסות רוח, וגנבת רכוש מהורים הם מעשים המעידים על כשל התנהגותי ומוסרי חריף שהוא תחילתו של מדרון חלקלק. לכן התורה אומרת כי חייבים לעצור את הילד כאן, כי אחרת ייפול ויפיל אחרים. לכן עדיף שימות זכאי ולא חייב. ואנחנו אומרים שיעשה זכאי ולא חייב לפני שיעבור את הגבול בו יתחייב מיתה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il