בית המדרש

  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו

שיטת הרמב"ם בקדושת עזרא

ברמב"ם קיימת סתירה שיטתית בהלכות רבות; פעמים שמשמע שקדושת הארץ בזמננו היא מדברי סופרים, ופעמים שמשמע שהיא מהתורה. הדבר נובע מפסיקת הרמב"ם בחלות שנובעת ממצוה, שהיא חלה בעתיד אך החלות שלה היא למפרע.

undefined

הרב מרדכי הוכמן

שבט תשע"א
5 דק' קריאה
מלשון הרמב"ם בהלכות תרומות פרק א' הלכה כ"ו משמע, שבזמננו - קדושת הארץ לענייני מצוות אינה מן התורה:
"התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה , וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.


הראב"ד השיג עליו, וזו לשונו:
"התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאורייתא והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר..."

הראב"ד מעיר שהרמב"ם עצמו פסק לפני כן, שחיוב תרומה בזמננו הוא מן התורה; וזו לשון הרמב"ם לעיל מיניה בהלכות תרומות פרק א' הלכה ה':
"כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם - לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ..."

מלשון הרמב"ם בהלכה זו משמע, שלקדושת עזרא יש תוקף מן התורה. כך מתבקש לכאורה מן ההיקש שהביא הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק י"ב הלכות ט"ו-ט"ז, וזו לשונו:
"אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ. כיצד, עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת עתה הרי היא כבתי החצרים, ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אף ע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת, וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר. וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחיב כל מקום שיכבשוהו במעשרות..."



הרמב"ם משווה בין קדושת עזרא, לקדושת יהושע, אך הוא אינו אומר שקדושת ערי החומה של עזרא בטלה, ומשמע שקדושת ערי החומה של עזרא קיימת גם בזמננו.

סתירה דומה לסתירה שהראב"ד מעיר עליה - נמצאת בפסיקת הרמב"ם בשמיטה. ועיין בכסף משנה בהלכות שמיטה ויובל פרק ד' הלכה כ"ה בסופו. כמו כן, פוסקים רבים דייקו בדברי הרמב"ם בשו"ת (סימן קכ"ח) - שדעת הרמב"ם ששביעית בזמן הזה דאורייתא; אולם מאידך, בדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה ט"ז משמע שהיא דרבנן; וכן במקומות נוספים. כיצד ניתן ליישב את הסתירות המרובות והשיטתיות האלו?

משמעות הקדושה השניה של עזרא
נלענ"ד שכדי ליישב את הסתירות, צריך להבין שלשיטת הרמב"ם - קדושת עזרא 1 היתה החלטת עזרא ובית-דינו שעל חלק מסוים מן האזורים שהיו מיושבים ע"י היהודים שעלו מן הגולה; תהיה בעתיד - כשיתמלאו התנאים הדרושים - חלות למפרע של דיני קדושת הארץ מן התורה . כך מדויק מלשון הרמב"ם: "קדושה שנייה העומדת לעולם - לשעתה ולעתיד לבוא ". כלומר, "לעתיד לבוא" תחול הקדושה לגמרי למפרע – החל "מהשעה שבה קידש עזרא את הארץ".

לשיטת הרמב"ם, חלות שנובעת ממצוות - יכולה לחול למפרע. יסוד זה מופיע באופן בולט בפסיקת הרמב"ם בפרק ח' מהלכות גירושין הלכה א':
"המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת, וכבר בארנו בפרק ששי מהלכות אישות משפטי התנאין כולם, ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה, לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע הגט לידה , ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת, ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי , ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי ..."

כלומר, אע"פ שבפועל טרם התקיים התנאי, מכיוון שהיא עומדת לקיימו, ומכיוון שגרושין הן חלות הנובעת ממצווה , הרי שהמצב נידון כבר עתה על שם סופו – ולכן אם נשאת לא תצא. אמנם אם המצב הסתיים באופן שונה מהצפוי, אין להחשיבה למגורשת.
החלת הקדושה על ידי בית דינו של עזרא
לשיטת הרמב"ם, בית הדין של עזרא החליט לקבוע באופן ממוסד את דין ה"חלות למפרע" ביחס למצוות התלויות בארץ. קביעה ממוסדת של "חלות למפרע במצווה" מופיעה בשיטת הרמב"ם בקדושי קטנה; וזו לשונו בפרק ד' מהלכות אישות הלכות ז'-ח':
"...גדול שקידש את הקטנה היתומה או קטנה שיצאת מרשות אב... הרי זו מקודשת למיאון. כיצד מתקדשת למיאון, שאם נתקדשה ולא רצת לישב עם בעלה צריכה למאן בפני שנים ולומר איני רוצה בו ויוצאה בלא גט כמו שיתבאר בהלכות גירושין, וזו היא הנקראת ממאנת, ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קידושיה קידושין גמורין מן התורה אלא קדושי קטנה זו מדברי סופרים והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית אשת איש גמורה ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה, ואם לא רצת לישב צריכה למאן ותצא בלא גט."

מלשון הרמב"ם משמע; שכאשר הקטנה גדלה, קדושין אלו שווים לגמרי לדין קדושין רגילים. ולכן השיג עליו הראב"ד, וזו לשונו:
"שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש גמורה. -א"א זה אינו, אלא מדרבנן היא; ואינה יכולה למאן."

אמנם הרמב"ם עצמו כתב לקמן בהלכות גירושין פרק י"א הלכה ו', כעין דברי הראב"ד, וזו לשונו שם:
"קטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא בעלה בעלה משנעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה, וצריכה גט מדברי סופרים, שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות עד שנחוש לה שמא הביאה סימנין ותהיה ספק מקודשת ולא בא עליה אחר שגדלה כדי שתהיה אשת איש גמורה . ונמצאת שאינה צריכה גט אלא מנשואי קטנות שהן מדברי סופרים. לפיכך אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה תופסין בה קדושי שני, ..."

ויש לשאול מדוע נקט הרמב"ם לשונות סותרים? מדוע בהלכות אישות פרק ד' הלכה ח' נקט שכבר כעת היא -" אשת איש גמורה " ואילו בהלכות גרושין פרק י"א הלכה ו' נקט שלא כך?

הרמב"ם רצה ללמדנו באמצעות סתירה מכוונת זו, את כללי החלות למפרע בחלות הנובעת ממצווה. לכתחילה נדון המצב כבר כעת על שם סופו ולכן ניתן להחשיבו כקדושין גמורים, אולם למעשה זה מצב ביניים שיתכן ויתברר למפרע, שמי שנתן לו את גדריו לא היו אלא חכמים. לשיטת הרמב"ם חכמים התירו לקטנה שנישאה בקידושין כאלו – לאכול בתרומה דאורייתא; משום שהנישואין נידונים על שם סופם, וצפוי שהיא תישאר נשואה לו לכשתגדיל (כמבואר בהערת השוליים 2 ).

לסיכום, הדוחק שקיים בסתירות לכאורה שבפסיקת הרמב"ם בענין תרו"מ ובענין שמיטה בזמננו, דומה לסתירה שנמצאת בדברי הרמב"ם בענין קדושי קטנה; ונלענ"ד שהפתרון - אחד הוא.

קדושת ערי החומה של עזרא
נותר לברר מדוע הרמב"ם כותב, שבביאה שלישית יקדשו פעם נוספת ערי חומה. מה הפגם בערי החומה של עזרא, והרי קדושתם חלה למפרע
יתכן, שיש לדמות את דין ערי החומה שקידש עזרא, לשיטת הרמב"ם בהלכות אישות פרק ז' הלכה ט"ז, וזו לשונו:
"האומר לחבירו 'אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי בזה' לא אמר כלום, ואם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת, ויראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיולד ; כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי".

קדושת ערי החומה שבימי עזרא נעשתה בזמן שהיו חסרים התנאים הדרושים לכך במלואם, וקדושתם נובעת מכללי החלויות הנובעות ממצווה. המצב דומה לאדם שקידש את העוברה, שהקידושין חלין למפרע, אך יש דופי בכך שהם חלים בזמן שלא היתה ברת קדושין. לפיכך בקדושה השלישית, שתעשה במילוי כל התנאים, יקדשו ערי חומה נוספים, ויקדשו מחדש גם את ערי החומה שקידש עזרא.



^ 1.שנעשתה כמה שנים לאחר שנבנה המקדש
^ 2.זו לשון הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ח' הלכה י"ב: "כל אלו כשם שאין מאכילין בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילו בשל תורה". מבואר בלשונו, שקטנה שנישאת ואוכלת בתרומה – אוכלת בתרומה דאורייתא. וכפי שהתבארה שיטת הרמב"ם בפרק "עתיד ולמפרע ברמב"ם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il