ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עיבור שנה – חכמתכם לעיני העמים

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר חודש אדר Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר א' תשע"א

עיבור שנה – חכמתכם לעיני העמים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו

הפלא של חודש אדר - המעובר
כל חודש הנמדד על פי מהלך הירח שאורך כ"ט יום וחצי (כ"ט י"ב תשצ"ג). בלוח המוסלמי כל חודש מתחיל במולד הלבנה שמתחילה למלא. אמצע החודש כשהלבנה במילואה, וסיומה כשהירח חוזר ונעלם. מוסלמי יכול לדעת אם הוא נמצא בתחילת חודש באמצעו או בסופו על פי צורת הלבנה הנראית. בלוח המוסלמי יש בשנה שנים עשר חודשים כאלה. הם לא יכולים לדעת אם החודש שלהם חל באביב או בסתיו כיוון שאין בלוח שלהם התייחסות למהלך החמה, והאביב, החורף הקיץ והסתיו נקבעים על פי מהלך השמש.
בלוח הנוצרי יש התייחסות רק למהלך החמה. כל החודשים מתאימים לתקופות השנה אבל לא קשורים למהלך הלבנה. כל החכמים שהתקבצו אצל האפיפיור גריגוריוס ותיקנו את הלוח הגריגוריני לא הצליחו לייצר לוח שנה מותאם גם לחודש הירחי וגם לעונות השנה. נוצרי לא יכול לדעת על פי הלבנה אם הוא בתחילת חודש או בסופו. למרות שהלוח שלהם פשוט יחסית ללוח העברי, חלו בו טעויות והוא לא היה מדויק כל צרכו. במהלך ההיסטוריה הם תיקנו אותו כמה פעמים בגלל טעויות מצטברות. התיקון המפורסם ביותר חל ב"מהפכת אוקטובר" שהזיזו את הלוח בחודש ימים להתאים אותו לעונות השנה.
הלוח העברי הוא היחיד שמותאם גם לחודשי הלבנה וגם לחמה - לעונות השנה. מטבעו הוא לוח כפול והרבה יותר מסובך. בלוח עברי אפשר לדעת על פי מבט בלבנה באיזה שלב בחודש נמצאים. לפי החודש אפשר לדעת אם אנו באביב, בסתיו, בקיץ או בחורף. כל זה מתבצע על ידי עיבור השנה. הלוחות העבריים שהוכנו לפני אלפי שנים נשארו מדוייקים עד היום. למרות שהם הוכנו בתקופה שלא הייתה אפשריות למדוד חלקי שניות כמו שיש היום. אף על פי כן הם הצליחו לדייק במדידות שלהם בחלקי שניות. שאם לא היו מדייקים כל כך היו טועים כמו שטעו חכמי הנוצרים.

הלוח העברי לעומת לוחות העמים
חכמינו אמרו שעוד בהיותו במצרים בזמן ציווי "החודש הזה לכם ראש חודשים" הראה לו הקב"ה למשה את הלבנה ואמר לו: "כזה ראה וקדש". הוא לימד אותו את סודות קידוש החודש, משה לימד את הסודות לחכמי ישראל והם שמרו עליהם מכל משמר. החישוב כיום נעשה בימי רבי יהודה נשיאה ובימי הלל השני כשפסקו לקדש חודשים ולעבר שנים בישראל על פי הראיה. בזמן זה חישבו חכמי ישראל את לוח השנה במדויק לדורי דורות עד ביאת המשיח על פי הכללים שמסר להם משה רבינו מדור לדור.
החישוב כל כך מדיוק עד שכל התנודות המסובכות של כדור הארץ מחושבות בו עד הפרט האחרון. כל השינויים במהירות כדור הארץ מחושבות לפרטי פרטים. דבר זה הוא מופלא ביותר בפני עצמו ומודגש יותר כשמשווים אותו ללוח המוסלמי או הנוצרי.
על זה נאמר בגמרא (שבת עה) "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר (דברים ד') "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".

חכמת עיבור השנה הצילה את הרב ז"ל בהיותו במאסר
הסיפור הזה הוא מתקופת המאסר של הרב אליהו ז"ל בצעירותו. הרב ישב תשעה חודשים בכלא ג'למי עם פושעים יהודים וגם עם אסירים פלילים ערבים. תנאי המעצר היו שונים מאוד ממה שמקובל לחשוב. מכות ואלימות היו דבר יום ביומו מצד השוטרים שרצו לחלץ מפיהם של העצירים איזה שביב של הודאה במה שלא עשו.
הרב, שביחד עם פעילותו הציבורית, לא פסק מללמוד וללמד, המשיך בדרכו גם בתוך כותלי הכלא. כבר ביום הראשון הוא קבע שיעור עם האסירים ובשאר הזמן הוא היה מתמיד בלימודו למרות התנאים הקשים. לימים אמר הרב לחברו הרב תאופיק שליט"א כי הוא הבין את דברי חז"ל שאמרו בילקוט שמעוני (קהלת ב, רמז תתקסח) שדרשו את הפסוק בקהלת "אף חכמתי עמדה לי" אמר רבי חנינא בר פפא תורה שלמדתי באף נתקיימה לי". אמר הרב כי לימוד התורה הכי מעמיק שהיה לו בחיים, זה הלימוד שלמד בכלא.
דבר מעניין היה לרב עם האסירים המוסלמים ששהו בכלא באותה תקופה. אסירים שנשפטו על פשעים ואלימות גדולה וסכנה הייתה להתעסק איתם. האסירים הללו ראו את הרב שהיה יושב ועוסק בתורה כל היום, פעם התעכב הקאדי של מצרים שהיה צריך לומר מתי מתחיל הראמדן ולא שלח לעולם הערבי שליח להודיע על תחילת הצום, מתי הוא. באו המוסלמים בכלא לשאול את הרב אליהו ז"ל - הכ"מ, מתי עתיד להתחיל חודש הראמדן. הרב חישב מיד את מולד הלבנה לפי כ"ט יב תשצ"ג ואמר להם לפי חישוב המולד כי ביום רביעי יתחיל הראמדן.
לאחר כמה ימים התפרסם כי הקאדי של מצרים קבע את יום חמישי כיום תחילת הראמדן. או אז באו האסירים המוסלמים המבולבלים לרב ז"ל ואמרו לו שיש סתירה בין מה שהוא אמר להם לבין מה שפירסם הקאדי של מצרים. אמר להם הרב: "אתם מוסלמים, הוא קאדי ואני יהודי. תעשו מה שהקאדי שלכם אמר לכם".
עברו כמה ימים ויצאה הודאת תיקון מהקאדי שאמר כי "דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי, באמת הראמדן צריך להתחיל ביום רביעי". מיד באו כל האסירים הערבים אל הרב ואמרו לו בהערצה. "הקאדי שלנו שהוא מוסלמי טעה, ואתה שאתה יהודי - לא טעית".
מאותו יום הם החלו לנהוג ברב כבוד מלכים. צחצחו לו כל בוקר את הנעלים. סידרו לו את המיטה. לא נתנו לאף אחד להציק לו. הביאו לו את האוכל למקום שבו הוא ישב ולמד שלא יצטרך לעמוד בתור. והזהירו את כולם כי מי שיגע בחכם - יש לו עסק איתם. על זה נאמר: "כי היא חכמתכם ובינתם לעיני העמים".

הלכות "פורים קטן" באדר ראשון

הקשר בין היטלר לגאולה שלימה
הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר ברבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל מתי עושים פורים באדר ראשון או שני. ואומרת הגמרא כי טעמו של רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר "דאין מעבירין על המצות" מצווה הבאה לידיך אל תחמיצנה. ומה טעמו של רבן שמעון בן גמליאל שאומר לדחות לאדר ב'. "אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל: מסמך גאולה לגאולה עדיף".
במסכת מגילה (דף י"ז ע"ב) הגמרא אומרת כי מתפללים בברכה השביעית על הגאולה. 'ראה נא וכו' בא"ה גואל ישראל'? ומסבירה הגמרא כי מדובר כאן על מלחמות שהם "אתחלתא דגאולה". ומסביר רש"י שם שיש שתי גאולות. אחת כמו פורים "שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד" ועל זה נאמרה ברכת גואל ישראל. ואחת כמו פסח שהיא הגאולה להביאנו לארץ ישראל. לגאולה שלימה. ועליה יש את הברכות של קיבוץ גלויות ובנין ירושלים וצמח דוד. לכל אחת ואחת יש ברכה לעצמה. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל יש חשיבות לעשות את פורים באדר שני, כדי לסמוך את הגאולה מהצרות לגאולה השלימה.
וטעם הענין הוא כי גם בפורים של מרדכי ואסתר נגאלנו מהמן ומחשבותיו. ומיד אחר כך בסמיכות גדולה נגאלנו מגלות זו ועלינו לארץ ישראל לבנות את הבית השני. כך גם היה במצרים שנגאלנו מהצרה והשיעבוד של פרעה והיינו יכולים לצאת לכיון סודן או תוניס ולא לעלות לארץ ישראל. או שהיינו יכולים להשאר במצרים עם מלך טוב לב. אבל נגאלנו מהצרה וגם נגאלנו לקבל תורה ולעלות לארץ ישראל. כך גם קרה בימינו שנגאלנו מהצורר הנאצי ומיד שלוש שנים אחרי זה עלינו לארץ ישראל. ועל זה אומר רשב"ג כי כדאי לדחות את פורים על מנת לסמוך גאולה לגאולה. פורים לפסח. גאולה מצרות שמביאה גאולה שלימה.

י"ד וט"ו באדר ראשון - "פורים קטן" ואסור בהספד ותענית
כשיש שנה מעוברת ויש שני אדרים ופורים באדר שני, יש חשיבות גם לי"ד וט"ו אדר ראשון. וכמו שאומרת הגמרא הם אסורים בהספד ותענית. ועל זה יש לשאול למה הם אסורים בהספד ותענית. מה ערך יש להם? יש אומרים שמדובר רק כשהתחילו לחגוג את פורים ובאמצע היום החליטו לעבר את השנה, ואז קבעו את פורים לאדר שני. במקרה זה כיון שהתחילו לחגוג את פורים לא יעשו בו הספד ותענית (טור בשם הרא"ש עיין ב"י תרצז).
להלכה לא נקבע כן, וכך מובא בשו"ע (סוף הלכות מגילה ופורים וסוף אורח חיים כולו - סימן תרצז בשם הרמב"ם): "יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; ויש אומרים דאף בהספד ותענית מותרים". ובכל מקום שבו יש סתם ויש בשולחן ערוך הלכה כסתם שאסורים בהספד ותענית. וכך גם פסק הרמ"א "והמנהג כסברא הראשונה". ללמדך שבכל אדר ראשון אסורים י"ד וט"ו בהספד ותענית. ויש שואלים למה יש בהם קצת שמחה?

להרבות קצת במשתה ב"פורים קטן"
והשאלה מתחזקת יותר לפי המנהג שכתב הרמ"א "יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן, מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; "וטוב לב משתה תמיד" (משלי ט"ו, ט"ו). הפסוק במשלי שבו סיים הרמ"א את דבריו אין משמעותו להיות תמיד במשתה כמו שהיה נוהג אחשורוש. אלא כמו שמסביר רש"י במשלי כי מי שהוא "טוב לב" הוא שמח כל הזמן כאילו במשתה תמיד. אבל מי שהוא רע לב, כל ימיו רעים. והביא המשנה ברורה (ס"ק ה) את מנהג רבינו יחיאל מפריש (כנראה 'פריז') שהיה רגיל להרבות ולהזמין בני אדם. וזהו שסיים הרמ"א וטוב לב משתה תמיד היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעתים הללו" (והוא מהט"ז).
והעיר החיד"א בספרו ברכי יוסף שם כי הרמ"א התחיל את הערותיו על שו"ע או"ח במילה "תמיד" וכך הוא גם מסיים. "מור"ם ז"ל בחכמה יסד אר'ש חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן, כי הוא פתח בריש הגהותיו (סי' א סע' א תהילים טז ח) "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". וחתם "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". ולי ההדיוט יראה, הני תרי קראי תרין דאינון חד. שניהם לכוון ליבו למקום תמיד. גם בעת שהוא עושה משתה וגם בעת התפילה. ובכל זאת למה צריך לעשות שמחה גם באדר ראשון?

למה "פורים קטן" אסור בהספד ותענית?
הגמרא אמרה שחובת ההלל בחנוכה היא דאורייתא ומסביר רש"י (תענית דף כח/ב) "דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן - כדאורייתא דמי". ובתשובת חתם סופר (חאו"ח סי' ר"ח ד"ה ומ"ש דפורים וכו') כתב שמשמע מהגמרא כי מקרא מגילה בפורים הוא מדאורייתא. (מגילה י"ד ע"א) למרות שחנוכה ופורים נחשבים חגים דרבנן. עם זאת - עצם החובה לעשות זכר לנס היא חובה מהתורה. והאופן שבו אנו עושים את הזכרון לנס, כגון איסור הספד ותענית, קריאת המגילה, משלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה - הכל בדרבנן.
לכן יש איסור הספד ותענית באדר ראשון בפורים קטן כי "זריזין מקדימין למצות" ו"אין מעבירין על המצות", בזה אנחנו מזכירים את הנס. והקדמת המצווה עדיפה מלעשות מצוה מן המובחר, לסמוך גאולה לגאולה. וחובה זו קיימת דווקא במצווה שכבר חלה עלינו מדאוריתא. אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו מדרבנן ועדיין לא נתחייבנו בה כגון מקרא מגילה ומתנות לאביונים, בזה לא שייך כל כך "זריזין מקדימין" וטוב לקבוע אותה ביום היותר מובחר. ולכן קבעו חכמים את פורים באדר שני כדי לסמוך גאולה לגאולה. אמנם החובה להזכיר את הנס מהתורה קיימת כבר באדר ראשון לעשות זכר לנס לפחות לאסרו בהספד ותענית. ולכן יש איסור הספד ותענית באדר ראשון. (ועי' מה שהשיג על דברי החת"ס הנ"ל בתשו' ערוגת הבושם חאו"ח סי' קפ"א. ועיין שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן נח).

יש אומרים שמי שעושה סעודה ב"פורים קטן" - חייב גם במשלוח מנות?
המשנה אמרה שאין הבדל בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. אם נלמד את המשנה כפשוטה נראה שיש חיוב בסעודה ב"פורים קטן" ויש חיוב גם במשלוח מנות. אמנם כתב התו"ס שאין חיוב סעודה ב"פורים קטן" כמו הדעה שהובאה לעיל. ויש חולקים ואומרים שיש חיוב סעודה ב"פורים קטן". ומה על משלוח מנות ב"פורים קטן"? על זה כתב הר"ן והביאו הב"י ד'במשלוח מנות' אין מחוייב, דבכלל 'מתנות לאביונים' הוא.
לדעת הציץ אליעזר (חלק כב סימן לט) מי שנוהג לעשות סעודה יחמיר לדעת הכתב סופר גם במשלוח מנות ב"פורים קטן" ומקורו מהכתב סופר (עה"ת בסוף ס' תצוה) שכתב כי משלוח מנות הוא חלק ממצוות סעודה. "כרעים האהובים בעת שמחתם, יושבים ואוכלים משלחים זה לזה". ובאמת מובא בשו"ע דמי שאינו סועד לעצמו - אינו מחויב לשלוח מנות. ולפי דבריו מי שאוכל ושותה בפורים קטן – צריך לשלוח מנות לאחרים. "ולא יאחז החבל בשני ראשון להתענג נפשו ולא יתהנה אחרים. ומי שלבו רע להנות אחרים - לא ירבה במשתה לעצמו גם כן.

אם אמר "על הניסים" בפורים קטן, לא מחזירים אותו – כי היום שייך בהודאה
אין אומרים על הניסים בסעודה זו כיון שלא קורין את המגילה. ואם אמרו - אין מחזירין אותו: "כך כתב ה"חמד משה". וטעמו, דהא מדינא היה ראוי לעשות סעודה באדר ראשון כמו שכתבו הפוסקים, אלא שמסמיך גאולה לגאולה עדיף, אם כן מכל מקום הוי מעין המאורע" (משנה ברורה ושער הציון תרצז). ובשערי תשובה (סימן תרצז ס"ק ב) כתב כי בסעודת פורים קטן יש להרבות בזכרון הנס. כמו בחנוכה "ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודת שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה" ומשם נלמד לכאן גם כן כשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה.

האם גם בט"ו באדר ראשון חל פורים קטן?
לדעת המשנה ברורה אין פורים קטן לענין סעודה רק ביום י"ד. ומקורו מהב"י שנסתפק בדבר. ולענין תחנון - אין אומרים תחנון בשני הימים. י"ד אדר ראשון וט"ו אדר ראשון. ובשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן נח) כתב כי י"ד באדר ראשון נאמר רק על בני עיירות שעושים פורים באדר שני בי"ד. אבל בני ירושלים עושים פורים קטן בט"ו.
ויש מי שלומד מהסמ"ק שחייבים במשתה ושמחה בין בי"ד ובין בט"ו שבאדר הראשון אפילו לבני עיירות שבחו"ל וכמו באדר שני. ולא נהגו כן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il