בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • התבוננות אמונית
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 141 בהוצאת "בית הרב"

גאולת התורה

undefined

הרב זאב קרוב

סיון תשע"א
3 דק' קריאה
"החוצפה דעקבתא דמשיחא באה, מפני שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבוע את ההבנה, איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל, ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול להניח את הדעת. ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במידה זו שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הכרת הקישור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, היתה התשובה ותיקון העולם יוצאה אל הפועל ... עיקר לימוד תורה לשמה אי אפשר לבא, כי אם על ידי הכשר זה של ההבנה, והרגשה הבאה עמה, איך כך פרטי התורה חביבים חיבת קודש, ואיך האור הכללי, המלא חיים ומביא חיים לעולם, מתפלש הוא בכל הפרטים". ("ערפלי טוהר" עמודים א, ב, וכן ב"אורות התשובה" פרק ד, י)


אנו יודעים כי עם ישראל יצא לגלות ועליו להיגאל. אך האם התורה צריכה להיגאל ? האם התורה יצאה לגלות יחד עם ישראל??!
השכינה והתורה יצאו עם ישראל לגלות. כך דורשים חז"ל "במחשכים הושיבני" - זו תלמודה של בבל (סנהדרין כד,א). אמרו חז"ל: כיון שגלו ישראל - אין לך ביטול תורה גדול מזה. (חגיגה ה, ב), וכמאמר הפסוק "מלכה ושריה בגויים אין תורה" (איכה ב,ט).
מה המשמעות לכך שהתורה גלתה? יש כמה מובנים לגלות התורה. בדברים הבאים נעמוד על שניים מהם:
א. נאמר בזוהר (פרשת בהעלותך): "טפשן דעלמא, לא מסתכלי אלא בהאי לבושא דאיהו סיפור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא ידעי מאי דאיהו תחות האי לבושא". יש שתי נקודות מפגש עם התורה: נקודת מפגש חיצונית, וזאת - בשעה שאנו קוראים את התורה ושומעים רק את הסיפורים ופשוטי המקרא הנגלים מעל לפני השטח.
נקודת מפגש שנייה היא "נקודת העומק". היכולת להיפגש ולהבין את הכוונות והמשמעות שמאחורי הלבוש החיצון. הקב"ה הוא עמוק מכל עומק, ודבריו יש להבין על ידי ירידה לעומק הכתוב הנגלה.
אפילו
"כל העניינים המוסריים כולם, כפי מה שהם נראים בפשטותם. כל מידות דרך ארץ, וכל טהרת החיים ואומץ ויושר שלהם, וכל פשטה של תורה, נראים הם דרך ההסתכלות הסודית באופן יותר בהיר ומצוחצח באין ערוך..." (ערפלי טוהר עמ' ט).

מדרגת הגלות היא חיצוניות, או 'חושך' בלשון הפסוק. היכולת להיפגש עם התורה רק כפי מראה העיניים החיצוניות הוא כחושך לעומת האור. התורה בגלות היא תורה חשוכה ומצומקת באופן יחסי. זו היא תורה העוסקת בפרטים הנגלים אך מתקשה לרדת לשורש הדברים ולכללים מהם הפרטים יוצאים. זו היא משמעות דברי הנביא: "לכן גלה עמי מבלי דעת ", הגלות מרדדת את הדעת, דהיינו את אותו המפגש עם עומק הדברים.

ב. אחת ההשלכות מהדברים האמורים לעיל, היא חוסר היכולת לחבר בין פרטי החיים ופרטי ההלכות לכללים ולעקרונות האלקיים. שאלות על הקשר בין הרעיון העומד בשמירת שבת להלכות כמו יציאה מרשות לרשות? או למשל, מה הקשר בין הרעיון העקרוני של תכונות מיוחדות לאיש ותכונות מיוחדות לאישה, לבין הלכות רבות הנראות כמפלות את האשה? שאלות רבות בסגנון זה נשאלות פעמים רבות, מחוסר יכולת לראות את הקשר בין האידיאה האלקית העליונה למעשים הקטנים שאנו עושים ולמצוות שאנו מצווים בהן. רק ראייה עמוקה של מקור העשייה והמצווה יכולה להאיר את עינינו להבין את העולם הרוחני העקרוני העומד מאחורי המעשים כולם.

כוח הארת התורה בעומקה ואמיתותה לא קיים בגלות. שם גם התורה נמצאת בחושך מסויים. חושך המקשה לראות את עומקה של התורה וממילא קיים חוסר ביכולת לקשור בין הפרטים לכללים, בין עולם האידיאות לעולם המעשים. "אין תורה כתורת ארץ ישראל" מכיוון שארץ ישראל היא מקום השראת השכינה הפרטים. מדוע קיום המצוות מלכתחילה הוא רק בארץ
ישראל? מכיוון שרק בארץ הקודש אפשר להעיר את פרטי החיים בקדושה. רק בה אפשר לחיות את המשמעות של ארץ קדושה, של פירות קדושים ושל מקום קדוש.

עכשיו, שחזרנו לארצנו אנו נקראים לגאול את התורה. אל לנו לחשוב כי נוכל להמשיך להסתפק בחשיבה על התורה, ברמת הלימוד שלה ובמרחבי לימוד התורה שהספיקו בגלות. בכל יום על התורה להיות בעינינו כדבר חדש, אבל קל וחומר בשעה שאנו חוזרים לארץ השכינה והתורה. רף הלימוד ובעיקר רף עמקות הלימוד ורוחב הידיעות חייב להשתנות! כיחס שבין חושך לאור. עלינו לחדש את לימוד התורה בארצנו לעומת לימוד התורה באלפיים שנות גלות. עלינו להעמיק את הלימוד, לחשוף את עומקה ואת אורה של תורת ארץ הקודש ועל ידי כך להוציא את התורה מחשכת הגלות ולממש את ההוראה - "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il