בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לשון הרע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

דפוס מבשר רעות

undefined

הרב דב בערל וויין

תמוז תשע"א
3 דק' קריאה
פרשיות התורה שאנחנו קוראים בחודש הזה מציגות דפוס מדכא וקודר בחיים הציבוריים של העם היהודי. הדפוס הזה מבוסס בעיקרו על לשון הרע. הוא מתחיל בקובלנות של העם בעניין המזון במדבר ודיבור לשון הרע נגד המן שהזין אותם במדבר 40 שנה. המתאוננים מתו מוות נורא, והיינו מצפים שהעם ילמד את לקח בדבר לשון הרע.
אף-על-פי כן, אחר-כך אנחנו קוראים על השיחה של מרים ואהרון בעניין חייו האישיים של משה. זה עוד מקרה של לשון הרע. אף שהכוונות שלהם היו כנראה טובות, ובעיניהם מוצדקות, העניש הקב"ה את מרים בפומבי על כך שפתחה בשיחה הזאת. גם הפעם המסר לבני ישראל היה אמור להיות ברור: אל תדברו לשון הרע. הקב"ה לא סובל הפרה כזאת של הכללים וסטייה כזאת מהתנהגות קדושה.
אך, מסיבה לא ברורה, המסר לא הופנם בנפשם של בני ישראל באותה עת. אפילו מנהיגים דגולים טרם הבינו את כוחה ההרסני של לשון הרע. כך קרה שראשי השבטים שנשלחו על ידי משה לתור את ארץ כנען ולדווח על טוב הארץ ונפלאותיה הוציאו את דיבתה הרעה של הארץ שהבטיח הקב"ה לאבותינו ולנו.
מכאן האיסור על לשון הרע מתרחב. אסור לאדם לדבר לשון הרע לא רק על בני אדם. אסור לאדם לומר דברים רעים אפילו על עצמים דוממים כמו ארץ-ישראל. לשון הרע היא לשון הרע, והיא פוגעת במדבר לא פחות מאשר במושא הדברים.
העובדה שארץ-ישראל היא עצם דומם איננה רלוונטית לסוגיית לשון הרע. בסופו של דבר, כשאדם מדבר רעות על כל דבר שהוא בעולמו של הבורא, בעקיפין הוא בעצם מדבר רעות על מי שברא את האדם, החפץ או המקום המדוברים. לכן לשון הרע היא תמיד לשון הרע, ולא משנה מי המושא שלה.
התורה ממשיכה אחר-כך לספר על מרד קורח ועדתו במשה ובאהרון. קורח, דתן ואבירם, המסיתים והמנהיגים של המרי הזה, אומרים דברים איומים על משה במיוחד ועל מצב העניינים של בני ישראל בכלל. בדברי הארס המעוותים שלהם נגד משה, מצרים הופכת לפתע לארץ זבת חלב ודבש, ומשה נחוש בדעתו להשמיד את בני ישראל במדבר סיני או אחר-כך בארץ כנען.
על אף שהם עוטפים את דבריהם בסיסמאות פופוליסטיות שנשמעות יפה, האמירות שלהם אינן אלא לשון הרע ודמגוגיה מהסוג הגרוע ביותר. לאחר שלא למדו דבר, כך נראה, מהתלונות על המן, מגורלה של מרים ומהתקרית עם המרגלים, גם עליהם נגזר למות בגלל חטא לשון הרע.
לשון הרע הרסנית מאוד למדבריה, אך, לאסוננו, נראה שהיא תמיד ממשיכה לחיות בקרב העם היהודי והחברה היהודית, ומענישה שוב ושוב כל אדם שמעורב בה - את קורבנותיה, את מדבריה ואת החברה בכלל.
אחר-כך אנחנו קוראים בתורה על אלוף לשון הרע, בלעם, האיש שמשלח ידו ופרנסתו הם לשון הרע. את בלעם אפשר לשכור כדי לקלל אנשים וללעוג להם, והקב"ה עצמו, כביכול, צריך להתערב כדי למנוע מתוכניתו הנפשעת לקלל את עם ישראל מלצאת אל הפועל.
את מילותיו של בלעם עוטפים קסם ויופי ספרותי. אך אלה מילים ארסיות להחריד, ולכן הן לשון הרע בהתגלמותה. במחסן הספרותי הגדול של התרבות האנושית יש בוודאי הרבה יופי ומעוף, אך, לדאבון הלב, יש בו גם הרבה לשון הרע ודעות נפשעות. כמו שאומר שלמה המלך בקהלת "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח".
הנזק מלשון הרע מנצח שוב ושוב כל יופי או מעוף שאפשר למצוא במילים ספרותיות אלה. ולכן בלעם, כמו קודמיו לפניו, גוזר על עצמו ענישה ומיתה כשהוא מפר הפרה בוטה את האיסור על לשון הרע.
אנחנו רואים שהדפוס של פרשיות התורה בחודש הזה סובב כולו סביב הסוגיה הזאת של לשון הרע והשלכותיה ההרסניות על עם ישראל. דומני שזה לקח חשוב מאוד שאנחנו צריכים להפנים במצבנו ובחברה שבה אנחנו חיים היום. הימנעות מלשון הרע רק תשפר כל היבט בחיינו כיחידים וכעם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il