בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תשובה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

"בימי השובבי"ם רבו הפוסקים"

undefined

הרב אליהו ממן

תשע"א
6 דק' קריאה

לבאר מפי סופרים וספרים שלא כל הרוצה לבוא וליטול את השם יבוא ויטול בעשיית סדרי תעניות וסיגופים לתשובה ולתיקון, אלא דוקא מי שהפליג בתשובתו להתרחק מהחטא משך שנים רבות, לו נאה ויאה לגשת אל הקודש פנימה להיטהר ולהתקדש בקיום סדרי התיקונים.


"נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי" (ר"נ מברסלב) - "כונתך רצויה בעיני הא-לוה אבל מעשך אינו רצוי" (הכוזרי)


כתב בספר "חרדים" במצות התשובה (פ"ב) וזו לשונו: "גם התעניות והסיגופים הכל המה מעשה תעתועים. וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלושה ימים ושלושה לילות של הפסקת תענית, ביום הרביעי חזר לסורו וטימא בזימה חשוקתו, כך העיד לי החכם החסיד הקדוש ה"ר יעקב גוייוזו זצ"ל. לכן כתב הרב רבינו יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק ליבו בחרטה גדולה, וגמר בליבו לעזוב החטא עד יום מותו, ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה, ודמעתו על לחיו, אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת ליבו, וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה. משל למי שהמרה פי המלך, לא ישלח לו דורון, שיטרפנו לו על פניו, אך ידכה ישוח ונפל אפים ארצה לרגליו, והוא מתחנן לו בדמעה, ואחרי כן ישלח לו דורון. וזהו רמז קרבן חטאת שהיה החוטא מקריב תחילה, ואחר-כך קרבן עולה, שהעולה היא דורון, והחטאת היא הטהרה והניקיון ורחיצת הכתם. וזהו שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו וכו'". עכ"ל.
וכן הביא לשון רבינו יונה זצ"ל הנזכר, גאון עוזנו החיד"א זצ"ל (בספרו "שמחת הרגל" על ההגדה של פסח ברמז ב' לקדש ורחץ) וזו לשונו: "קדש - יחווה דעת אשר השריש הקדוש רבינו יונה זצ"ל ב"שערי תשובה" הן הן שערי צדק לפקוח עיניים עיוורות והיו למאורות, ושם נאמר כי הבעל תשובה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים ותעניות ביום טהרתו אשר נשאו ליבו לעשות תשובה, כי לא זו הדרך הנכון. רק ראשית ביכורי כל יעזוב רשע דרכו, ויפרוש ממעשיו הרעים, ויתנהג בזה זמן רב עד אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו, ופירש פרישות גמורה מחטאתו אשר חטא, ואחר זה יתקן אשר עיוות זאת לפנים, בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת, וה' יגמור בעדו, עיי"ש לשונו באורך. ודבריו הקדושים הם קילורין לעין, הלא תראה כמה בני אדם עושים הפסקות של ששת ימים וליליהון, והוא דבר מפורסם, ובפרט בימי השובבי"ם רבו הפוסקי'ם למאות, ובמשך ההפסקה יום ולילה לא יחשו לקרות ולשנות, ויש מהם בשק ואפר וטבילות וכיוצא משפ"ר חסידים אשריהם ואשרי חלקם. ואולם לאשר קודם ההפסקה לא נתנו לב לחפש ולפשפש בחטאותיו ומידותיו ומשאו ומתנו והירהורי ליבו, ולפרוש מהן זמן רב, לכן יש איזה מהם שתיכף ביום שבת קודש אחר ההפסקה, או ביום ראשון שאחריו, ראשון לחשבון עוונות, חוזר להנהגתו ומידותיו וכיוצא, כאשר היה לפני ההפסקה וכו'. ושמעתי ממגידי אמת כי יש אשר נכשל אחר ההפסקה בעבירה חמורה שהיה עושה קודם. וגם ביום השישי של ההפסקה יש אשר נתכעס כעס גדול שכמעט טרפה נפשו באפו. וחס ושלום אין דברינו על השרידים אשר ה' קורא שלמים וכן רבים, לא תהא כזאת חלילה וחס, רק על איזה פרטי מהמון העם אשר נפשו חשקה לטוב, ונמסר למיתה על-ידי ההפסקה, אך למחסור כי לא ידע דרכי התשובה, כי צדקו מאוד דברי רבינו יונה זצ"ל, שהיה צריך אשר נשאו ליבו לשוב לחפש ולפשפש בחטאות שבו וכו'. והן בעוון בדור היתום הזה אין כאן טירחת פישפוש מעשים, כי תיכף ומיד המצא ימצא כמה וכמה חטאים ועוונות וכו' [וכ"כ רבו מרן הרש"ש זצ"ל במוסרו לתקיעת שופר (עיין "נהר שלום" דף ל"ח ע"ד)], וישתדל לפרוש מעט מעט, ויתמיד זמן רב להיות פרוש, ואז יחפש אם עוד טומאתו בו ממידות הרעות וכו' ויפרוש פרש על פני פרש. ואחר אשר עבר עידן ועידנין ומוצא עצמו כי עשה והצליח ויפרו'ש לרוב, אז ישים אליו ליבו לתקן אשר עיוותו זאת לפנים כפי מיסת ידו בסיגופים, וכדבר רבינו יונה זצ"ל. וזהו הרמז: קדש - כלומר פרוש, כמו שאמרו ז"ל: 'קדושים תהיו' - 'פרושים תהיו', כי טרם כל ריש מילין ראשית כל פרוש, עטון פרישה וכו', וקד"ש אותיות שק"ד כי צריך לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש מאהבת ויראת ה' כדחזי (כראוי). ונמצא רמז גדול הוא קד"ש פרוש, שק"ד בשקידה והתמדה - ורחץ, אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן, אז ורח"ץ, יראה לרחוץ כתמי גילוליו אשר פגם בורשי נשמתו למעלה ואשר בקירבו, ויקבל על עצמו סיגופים ותעניות ככל אשר יוכל שאת וכו'". עכ"ל הקדוש.
וכן שנה ופירש ככל הנזכר בספרו הקדוש "דברים אחדים" (דרוש ו' דף כ"ה ע"א) וסיים שם וזו לשונו: "כי אם יתחיל במעשה התשובה בצום ובכי, הן בעודנו רגיל ואדוק בעלילותיו ובתועבותיו, איכא למיחש (יש לחוש) שיפסיק באמצע פרק ויחזור לקילקולו, כי אכתי טעמה דאיסורא (כי עדיין טעם של האיסור) עודנו בין שיניו, ויכבד עליו עול הסיגופים ויחזור לסורו ביתר שאת וספחת". עכ"ל עיי"ש באורך.
נמצינו למדים מדברי קודשם של רבותינו ז"ל הנזכרים שאין נכון לבעלי תשובה חדשים מקרוב באו לגשת אל הקודש פנימה לנסות כוחם בתעניות וסיגופים לתיקון ולכפרת עוונם. והגם שנשא אותם ליבם בהשתוקקות וכיסוף רב לעלות במעלות העבודה, והרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם, וזריזין מקדימין לקראת דרכי ואופני תיקוני תשובה כדי להסיר חיש מהר כתמי וחלודת עוונם החקוק במצחם, והגם שכוונתם רצויה בזה, מכל מקום מעשיהם אינם רצויים כי פרי המהירות חרטה, ותקנתן קלקלתן.
כי כל עוד שלא הפליג הרחקת עצמו מדרכי היצר, עוד טומאתו בו, כי קרוב אליו הדבר מאוד בפיו ובליבו לעשותו, ובהיותו שרוי בתעניות, מוכה ומעונה בסיגופים, שמא יתעוררו כנגדו המקטרגים ויתגרו בו חס ושלום, מחמת שאינו ראוי לאיצטלא זו, וחסר לו זכויות של תורה ומעשים טובים שיגינו עליו, ושמא יפול ברוחו ויתעצב אל ליבו, עד שיבוא לידי מרה שחורה ומידת עצבות המגונה חס ושלום, שהוא שורש פורה ראש ולענה, להפיל האדם תוך עמקי הקליפות בר מינן, ובפרט בהיותו אז המתענה בסוד מוחין דקטנות כנודע. ושמא ופן אחר כל הנזכר בהיותו מרבה בוידויים ומחשבות תשובה כביכו"ל אודות חטאיו, יבוא להרבות הירהורים על ענייני העבירות שאותן בא לתקן וימשוך אותו יצרו להיות תוהה על הראשונות עד שחס ושלום יחזור לסורו.
או שמא אם יעמוד בכל הנזכר יכניס היצר בליבו יוהרא (גאווה) לומר תראה איך עלתה בידך לעלות במעלות התשובה כאחד מקמייא (מהראשונים), ומקומת מעתה במקום שאפילו צדיקים גמורים לא יוכלו לעמוד בו, ומי כמוך מכל חכמי הדור איש אשר המל"ך חפץ ביקרו, בהיותך בעל תשובה גמור, ומתוקן בכל, ואם למידה זו יביאך יצרך ממילא תיתפס בגניבתך (גניבת הדעת) ותלך שולל בדרכי יצרך בחושבך שאין כמוך בכל יושבי תבל, ויביאך לזלזל ולהבזות בעיניך חכמים ומורים, גדולים וטובים ממך, וכהנה ןכהנה תקלות עצומות מצויות לרוב כאשר בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו. ועיין מה שכתב באורך בספר "פלא יועץ" (ערך תשובה, ד"ה וזאת תורת השב) עיי"ש ותרו"ץ.

רק תלמיד חכם יכול להתקדש בסדרי התשובה והתיקונים של האר"י ז"ל
ולכן די בהערה זו להזהיר ולהזכיר כל הרוצה ליטול את השם להיותו מבעלי תשובה הגמורים, אשר להם מהלכים בשמיים ממעל בשורשי השורשים בתיקוני הפגמים אשר בפרצופים הגבוהים והרמים, שלא יעשה כן במקומנו אלא לאחר שהתמיד בתשובתו שנים רבות, והרחיק לכת מאוד מדרכי העבירות, ובפרט מן הפרט אך ורק אם הוא תלמיד חכם עוסק באורייתא תדירא (בתורה תדיר) ביגיעה רבה, אז יוכל לגשת אל הקודש פנימה לרחוץ כתמי עוונותיו על-ידי תעניות וסיגופים באין חשש.
והגם שרבותינו ז"ל הנזכרים לא אמרו להדיא תנאי הנזכר, שיהיה המתעסק בתיקונים גם תלמיד חכם, אמינא ולא מסתפינא (אומר ולא אפחד) שכמה תקלות גדולות יוצאות מעמי הארצות אשר לאחר שהתעסקו באיזה תיקוני העבירות, דמיונם השיאם לחשוב שאין כמותם בכל העולם מתוקנים ושלמים ונקיים וחפים מכל חטא ופשע, ואפשר זה בעוד שממש הם עדיין דבקים במידות רעות ובמעשים רעים, ואפשר אפילו בעבירות חמורות ממש. היעלה על הדעת שאם נטביל בהמה בימי קרח, ונעטוף אותה בשקים, ונרעיב אותה, ונקשור עליה שלשלאות של ברזל, התזדכך הבהמה מחומריותה ותתהפך לאדם המעלה, הס שלא להזכיר, והלא היא נשארת בהמה כמעיקרא (כמתחילה). וכך הוא בבני אדם העושים מעשה בהמה, כי רק על-ידי לימוד התורה בשקידה, וקיום המצוות בחשק, והרבות במעשים טובים ובגמילות חסדים ובתיקון המידות, תתהפך הבהמה שבו ותעשה מבהמה אדם המעלה, ושוב בהיות אדם ממש אז ראוי ומתאים לו שיגש ויכנס אל הקודש פנימה לעסוק בתיקוני תשובה. באופן שבראשית הכל צריך שהאדם בעצמו הניגש לסדר ולקיים שפ"ר התיקונים יהיה בר הכי, וראוי לבילה מזומן ומוכן מצד עבודתו והכנתו דרבה ללבוש חלוק זה הנכבד, או אז יצא מעז מתוק וירצה בו בוראו לקרבו ולהעלותו במעלות הרמות והגבוהות, לשיהיה מרכבה אל שכינתו יתברך השוכן בקירבו לאחר שנזדכך ונטהר בתשובתו. השומע ישמע וימצא חן ושכל טוב בעני א-לוהי"ם ואדם.
(נלקט ונערך מתוך ספר "תקנת השבי"ם" סימן ה'
לגאון המפורסם הרב יעקב משה הלל שליט"א)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il