בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה מרים בת הילה

וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר

undefined

הרב יוסף כרמל

טבת תשע"ב
2 דק' קריאה
בשבוע שעבר, בפרשת ויגש הוכחנו שיש קשר בין המאבק שהתחולל בביתו של יעקב סביב השאלה מי יהיה המנהיג הבא של המשפחה וממילא מי יהיה המנהיג הבא של האומה. ראינו שראובן, בכור בניו של יעקב הפסיד, את בכורתו ומעמדו בגלל מעשה בלהה. גם במשפחת דוד המלך הפסיד בכור בניו - אמנון, את מעמדו כיורש העצר וכמי שעתיד לשבת על כס המלכות בגלל מעשהו הנורא עם תמר. השבוע ננסה לברר מה קרה למועמדים הבאים בביתו של יעקב, האחים שמעון ולוי ומה קרה למועמד הבא בביתו של דוד, אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. (לא נדון במסגרת קצרה זו במועמדותו של כלאב – דניאל, בנה של אביגיל).

אחד ההבדלים העקרוניים בין מלך לאדם רגיל הוא הרשות והסמכות ליטול נפשות ולקבל החלטות בתחום זה (זה נכון לאו דווקא בהקשר בטחוני, גם החלטה על הכללת תרופה או אי הכללה בסל הבריאות היא החלטה בדיני נפשות). מלך רשאי לדון למוות מי שמורד במלכות ולהוציא למלחמה את חייליו למרות המחיר הברור בנפשות. כל אדם אחר אסור לו ליטול נפשות וגם סנהדרין של עשרים ושלשה דיינים מוגבלת מאוד בדיני נפשות. לכן, אין זה פלא כי נסיכים שמיהרו אל כס השלטון הרשו לעצמם לדון דיני נפשות כמי שכבר נתמנו למלכות. מי שנהג כך שילם על כך בהדחה מהמועמדות.

בפרשתנו, יעקב מבקר קשות את התנהגותם של שמעון ולוי. וז"ל הכתוב:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מ"ט ה-ו)

חז"ל דורשים את הביטוי "וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" בהקשר ליחסם של האחים ליוסף אחיהם הצעיר, בכור בניה של רחל. וז"ל המדרש: "זה יוסף, שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז יט), אלו שמעון ולוי שנקראו אחים" (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] בראשית פרק מט סימן ו).
בדרך זו גם צעד רש"י וז"ל: "רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. לכרות גידי השוק, לשון (יהושע יא ו) את סוסיהם תעקר".
שמעון ולוי אומנם רק הציעו להרג את יוסף ולא הרגו אותו בפועל, אבל עצם העלאת הרעיון "בִרְצֹנָם", משמעותה ראובן הודח ואנחנו אלה הרשאים כבר להנהיג ולקבל החלטות שכאלה, כבר פסלה אותם להנהגה. אי הסכמתם לקבל עליהם, את החלטת יעקב כי יוסף הוא המנהיג הבא, באה לידי ביטוי בהצעתם להטיל עונש מוות על יוסף.

בביתו של דוד, אבשלום רואה את עצמו כמי שהשלטון מגיע דווקא לו. הוא נוהג מנהגי וטכסיסי מלוכה עוד בחיי אביו. לכן, טומן הוא פח לאמנון אחיו הגדול: "בכור הבכורות", באמצעות ידידו ה"חכם להרע" יונדב וגורם לו להפסיד את המלכות (הוכחות לכך ניתן למצא במאמרי "שתי כתנות פסים" המעוניינים יוכלו לקבלו באמצעות פניה לכתובת info@eretzhemdah.org ( .
כך לדעתו, נפתחת הדרך לפניו אל כס המלכות. הוא איננו מסתפק בכך והוא מרשה לעצמו גם להטיל עונש מוות על אמנון. כמובן שהתוצאה הייתה הפוכה. אבשלום הפסיד את מעמדו.

שמעון ולוי לא הרגו את יוסף ולכן נשארו בתוך מסגרת האחווה, אבשלום לעומתם נדחה לגמרי ונכרת מן העולם "כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן" (שמואל ב י"ח יח).

הבה נתפלל כי מיועדים לשלטון או כאלה שכבר זכו בו ינהגו משנה זהירות בקבלת החלטות בענייני נפשות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il