בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
ה' אדר התשע"ג

ספר הכוזרי מאמר ראשון א' (חלק חמישי)

undefined

בשביל הנשמה

אדר תשע"ג
4 דק' קריאה
לְפִיכָךְ בַּקְּשֵׁהוּ, וּבַקֵּשׁ הַיְּדִיעָה בַּאֲמִתּוֹת הַדְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׂכְלְךָ פּוֹעֵל, לֹא נִפְעָל, וּדְבַק בַּדְּרָכִים הַיְּשָׁרוֹת בַּמִּדּוֹת וּבַמַּעֲשִׂים, לְפִי שֶׁזֶּה עֵזֶר בְּצִיּוּר הָאֱמֶת וּבַדְּבֵקוּת בַּלִּמּוּד וּבַהִדַּמּוּת לְאוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, וְיָבוֹאוּ בְּעִקְבוֹת זֶה הַהִסְתַּפְּקוּת וְשִׁפְלוּת הָרוּחַ וְהַכְּנִיעָה וְכָל מִדָּה מְעֻלָּה, עִם הַהַגְדָּלָה לַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא כְּדֵי שֶׁיָּחֹן אוֹתְךָ רְצוֹנוֹ וְלֹא כְּדֵי שֶׁיָּסִיר מֵעָלֶיךָ קִצְפּוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהִדַּמּוֹת לַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל בִּבְחִירַת הָאֱמֶת, וּבְתֵאוּר כֹּל דָּבָר בְּמַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וּבְהַאֲמָנָתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְאֵלֶּה מִתְּכוּנוֹת הַשֵּׂכֶל. וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה בְּזֹאת הַתְּכוּנָה מִן הָאֱמוּנָה, אַל תָּחוּשׁ בְּאֵיזֶה אֹפֶן תִּכָּנַע וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ דָּת וּתְגַדֵּל, וּבְאֵיזֶה דִּבּוּר וּבְאֵיזוֹ לָשׁוֹן וּבְאֵילוּ מַעֲשִׂים, אוֹ בְּדֵה לְעַצְמְךָ דָּת לְעִנְיַן הַכְּנִיעָה וְהַהַגְדָּלָה וְהַשֶּׁבַח, וּלְהַנְהָגַת מִדּוֹתֶיךָ, וּלְהַנְהָגַת בֵּיתְךָ וּמְדִינָתְךָ אִם הֵם סוֹמְכִים עָלֶיךָ וּמְקַבְּלִים מִמְּךָ, אוֹ קַבֵּל עַל עַצְמְךָ אֵת הַחֻקִּים הַשִּׂכְלִיִּים אֲשֶׁר חִבְּרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, וְשִׂים כַּוָּנָתְךָ וּמַטְּרָתְךָ זֹך נַפְשְׁךָ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, בַּקֵּשׁ בֹּר הַלֵּב בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁאֶפְשָׁר לְךָ, אַחֲרֵי הַשָּׂגַת כְּלָלֵי הַחָכְמוֹת עַל אֲמִתָּתָם, וְאָז תַּגִּיעַ אֶל מְבֻקָּשְׁךָ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּבֵקוּת בְּאוֹתוֹ הָרוּחָנִי, רְצוֹנִי לוֹמַר הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּנַבֵּא אוֹתְךָ וְיִיעָצְךָ בִּידִיעַת נִסְתָּרוֹת מֵחֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וְחֶזְיוֹנוֹת נְכוֹנִים.
ב אָמַר לוֹ הַכּוּזָרִי: אָכֵן דְּבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַך אֵינָם נְאוֹתִים לְבַקָּשָׁתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי מְכֻוָּנִים אֶל רְצוֹן אֱלֹהִים, אֲבָל הָיְתָה תְּשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵינֶנּוּ רָצוּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאִם כֵּן אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה מְסֻיָּם שֶׁהוּא רָצוּי בְּעַצְמוֹ, לֹא כְּפִי הַמַּחְשָׁבוֹת. וְאִם לֹא כֵן, הִנֵּה הַנּוֹצְרִי וְהַמֻּסְלְמִי אֲשֶׁר חִלְּקוּ אֵת הַיִּשּׁוּב נִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכֹל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם כְּבָר זִכֵּך כַּוָּנָתוֹ לֵאלֹהִים וְהִתְנַזֵּר וּפָרַשׁ וְצָם וְהִתְפַּלֵּל, וְהוּא הוֹלֵך נֶחֱרָץ לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, וּמַאֲמִין שֶׁבַּהֲרִיגָתוֹ זְכוּת גְדוֹלָה וְהִתְקָרְבוּת אֶל אֱלֹהִים, וְהֵם נִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכֹל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מַאֲמִין שֶׁהֲלִיכָתוֹ אֶל גַּן עֵדֶן. וְלַחְשֹׁב שֶׁשְּׁנֵיהֶם צוֹדְקִים לֹא יִתָּכֵן אֵצֶל הַשֵּׂכֶל.
ג אָמַר הַפִילוֹסוֹף: אֵין בְּדַת הַפִילוֹסוֹפִים הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֵלֶּה, הוֹאִיל וּמְגַמָּתָם הַשֵּׂכֶל.
ד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיזוֹ תְּעִיָּה גְּדוֹלָה אֵצֶל הַפִילוֹסוֹפִים מֵאֱמוּנָתָם בַּחִדּוּשׁ, וְשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְשֶׁהַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה מְדַבֶּרֶת עִם אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם, כֹּל שֶׁכֵּן עִם הָרוֹמְמוּת הַזֹּאת שֶׁמְּרוֹמְמִים הַפִילוֹסוֹפִים אוֹתָהּ מִידִיעַת הַפְּרָטִים. וְעִם זֶה, הָיָה רָאוּי לְפִי מַעֲשֵׂי הַפִילוֹסוֹפִים וְחָכְמוֹתֵיהֶם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם בָּאֱמֶת, שֶׁתִּהְיֶה הַנְּבוּאָה מְפֻרְסֶמֶת אֶצְלָם וּמְצוּיָה בֵּינֵיהֶם, לְהִדָּבְקָם בָּרוּחָנִיּוֹת, וְשֶׁיְּסֻפְּרוּ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וְנִפְלָאוֹת. וְיֵשׁ שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַחֲלוֹמוֹת הַצּוֹדְקִים לְמִי שֶׁלֹּא הִתְעַסֵּק בַּחָכְמָה וְלֹא בְּזִכּוּך נַפְשׁוֹ, וְנִמְצָא הֵפֶך זֶה בְּמִי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ. וְזֶה מוֹרֶה כִּי יֵשׁ לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי וְלַנְּפָשׁוֹת סוֹד זוּלַת מַה שֶּׁהִזְּכַּרְתּוֹ, הַפִילוֹסוֹף.

___________________________
לפי שזה עזר – מידות טובות מסייעות להגיע לאמת השכלית. עם ההגדלה – הערצה לא-ל. באיזה אופן תכנע – אין זה משנה איזה מעשה מצווה תעשה. תגדל – תעריץ ותאמר דברי שבח לאלוה. בדה לעצמך וכו' – כל אדם יכול לבחור לעצמו את האופן שבו הוא עובד את האלוה, והאופן שבו משפחתו ובני מדינתו יעבדו. בר הלב – טהרת הלב. אינם נאותים לבקשתי – אינם 'מספקים' את מה שאני מחפש. תשובתי – המענה שקיבלתי בחלום. חלקו את הישוב – העולם מתחלק בין שתי דתות עיקריות אלו. נלחמים – מלחמות הנוצרים והמוסלמים. ופרש – התנהג בפרישות. נחרץ – בבירור. אין בדת וכו' – הפילוסופים סוברים שאסור להרוג בן דת אחרת. הואיל ומגמתם – של הפילוסופים [הערת הרב שילת]. תעיה – נטייה מן האמת, טעות. מאמונתם בחידוש – אמונתם של בעלי הדתות, הנצרות והאסלאם, בבריאת העולם. שהסבה הראשונה מדברת – נבואה. כל שכן עם הרוממות וכו' – כל שכן שאמונת ההשגחה עומדת בסתירה לכך. ועם זה – ובנוסף. אצלם – אצל הפילוסופים. החלומות הצודקים – חלומות אמתיים. מורה – מלמד. סוד זולת מה שהזכרתו – ישנו הסבר אחר לקשר הבורא בנבראים.


ביאורים
מלך כוזר מזהה מיד את הבעיה שעמדת הפילוסוף יוצרת. הרי הפילוסוף טוען שהקשר אל הא-ל הוא חד-סטרי. הא-ל אינו פונה אל האדם, אלא האדם פונה אל הא-ל כדי להשיג את השלמות. יתרה מזאת, הדרך להשגת השלמות איננה קבועה ומסוימת אלא אישית ואינדיבידואלית. התיאוריה הזאת אינה עומדת במבחן המציאות עמה הוא נפגש, שהרי התגלות המלאך אל מלך כוזר, הראתה לו מעל לכל ספק שלא די בשאיפה לקיים את רצון הא-ל על פי הכוונתה, אלא יש צורך גם בהדרכה והכוונה מדויקת באופן הפנייה אל אותו הא-ל.
דרכו של הפילוסוף סטרילית, נקייה. אין סיבה להיאבק על משהו. איש באמונתו יחיה כל עוד היא מובילה אותו אל היעד שהציב לעצמו מראש. אלא שכאן בדיוק עולה גם המצוקה הגדולה. אם לא-ל אין עניין במעשיי, ואם למעשיי אין בעצם כלל משמעות בפניו אז מה הטעם במעשים הללו. מה גם שהמלך זכה להתגלות שהורתה לו שלא-כך הדבר. כלומר, שיש מעשה רצוי בפני הא-ל. הפלורליזם הרוחני של הפילוסוף אולי יכול להישמע מעניין אך כולו מעשי ידי אנוש. הא-ל נגזר ממה שהאדם חושב אודותיו. ואם כך – צל הספק מעיב לעולם על אמונה שכזו.

הרחבות
1. חשיבות המעשים
וּדְבַק בַּדְּרָכִים הַיְּשָׁרוֹת בַּמִּדּוֹת וּבַמַּעֲשִׂים, לְפִי שֶׁזֶּה עֵזֶר בְּצִיּוּר הָאֱמֶת... הפילוסוף טוען שאין חשיבות למעשים, אלא רק להשגת המושכלות. נגד טענה זו יוצא ר' יוסף אלבו [ספר העיקרים מאמר ג פרק ג] וטוען שלא ייתכן שהשגת המושכלות היא שלמות האדם וזאת מכמה טעמים: א. מי שהגיע למושכלות הם רק בודדים והדבר אינו מתקיים בכל הדורות. לא ייתכן שרוב האנושות לא תוכל להגיע לשלמות ולכן היא תהיה שוות ערך לבעלי חיים. ב. גם לפי שיטת הפילוסופים ייתכן שיהיו פילוסופים שלא יגיעו לשלמות(!). הסיבה לכך היא שיש ביניהם מחלוקות שונות, למשל האם העולם קדמון או נברא. נמצא שמי שסובר כשיטה אחת סובר שהפילוסוף שאוחז בדעה השנייה אינו אוחז במושכלות ולכן אין טעם לקיום היות שהוא מאמין לדברים בטלים... הרב אלבו מגיע למסקנה שחייבים שיהיו גם מעשים בנוסף לדעות, שהעושים אותם יזכו לחיי נצח.

2. ביטולו של המלך
אָכֵן דְּבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַך אֵינָם נְאוֹתִים לְבַקָּשָׁתִי. המלך אינו מתווכח עם טיעוניו ההגיוניים של הפילוסוף אלא מביא טענות כנגד מהמציאות המוחשית. המציאות שאותה אנו קולטים באחד מחמשת חושינו היא הרבה יותר ודאית מכל להטוט שכלי ומפולפל. " טוב מוּחש אחד ממלוֹא חופניים רְעוּת רוּח החקירות" [ פירוש אוצר נחמד על הכוזרי]

3. סיכום טענות המלך
המלך דוחה בשלוש טענות את הפילוסוף: א. חלום האמת שיש לי, מעיד שיש מעשה נרצה. ב. לבעלי הדתות שמרכיבים את רובו המוחלט של העולם יש להט דתי מעשי עד כדי הריגה והדבר מעיד שאין האמת נמצאת רק בידיעות הפילוסופיות המופשטות. ג. אין הרבה פילוסופים שקיבלו נבואה והיינו מצפים שדרכם תצא תורה. בעל קול יהודה טוען שעל הטענה הראשונה לא ענה הפילוסוף מפאת כבוד המלך (למרות שיכול היה לענות). על השנייה ענה שאין ההריגה מוסכמה פילוסופית אצל הפילוסופים ומכאן שאינה השכלה מוכרחת ולכן בעלי הדתות טועים. ועל השלישית לא היה לו מה לומר...

שאלות לדיון

הפילוסוף טוען שעבודת המידות נצרכת להבנת המושכלות. האם עבודת המידות היא כלי עבור מטרה כלשהי או שמא יש בה ערך עצמי?
המלך לא דוחה את הלוגיקה של הפילוסוף אלא עונה לו שהוא 'חלם חלום' ושהנוצרים והמוסלמים מאמינים. האם חלום יכול לדחות את טענותיו השכליות של הפילוסוף? אולי הנוצרים טועים?


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il