בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

טובה בת משה שמעון

י' סיוון תשע"ג

מאמר רביעי ג'

ביציאת מצרים משה אומר לבני ישראל - "אהיה אשר אהיה שלחני אליכם". מהי משמעות השם אהיה? מהו השורש שלו? לאחר מכן נלמד מהו השימוש בשם 'אלוהי האלוהים' ולאילו דברים שם זה רומז.

undefined

בשביל הנשמה

י' סיוון תשע"ג
4 דק' קריאה
וְאָמְנָם 'אֶהְיֶה' אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁהוּא מִזֶּה הַשֵּׁם, וְאֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁהוּא נִגְזָר מֵהָיֹה, רָצָה לוֹמַר בּוֹ הַרְחָקַת הַשְּׂכָלִים מִן הַמַּחְשָׁבָה בַּאֲמִתַּת הָעֶצֶם אֲשֶׁר יְדִיעָתוֹ נִמְנַעַת, שֶׁכַּאֲשֶׁר שְׁאָלוֹ: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ", עָנָהוּ לֵאמֹר: מַה לָּהֶם לְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגוֹ? דּוֹמֶה לְמַאֲמַר הַמַּלְאָך: "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי", אֲבָל אֱמֹר לָהֶם: "אֶהְיֶה", וּפֵרוּשׁוֹ: "אֲשֶׁר אֶהְיֶה", כְּלוֹמַר, הַנִּמְצָא, אֲשֶׁר אֶמָּצֵא לָכֶם בְּעֵת שֶׁתְּבַקְּשׁוּנִי, וְלֹא יְבַקְּשׁוּ רְאָיָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵהִמָּצְאִי עִמָּהֶם, וְכָך יִהְיֶה שְׁמִי אֶצְלָם, וּלְפִיכָך אָמַר: "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". וּכְבָר הִקְדִּים וְשָׂם מוֹפְתוֹ לְמשֶׁה כְּמוֹ זֶה, בְּאָמְרוֹ: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת", הָאוֹת שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ הוּא שֶׁאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם. וְסָמַךְ לוֹ מַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, בְּאָמְרוֹ: "אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם", הַמְפֻרְסָמִים בְּהִמָּצֵא הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עִמָּהֶם תָּמִיד.
אֲבָל 'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ. וְאָמְנָם 'אֵל' נִגְזָר מֵאֱיָלוּת, וּמִמֶּנּוּ נָבְעוּ הַכֹּחוֹת, וְהוּא מְרוֹמָם מִלְּהִדַּמּוֹת לָהֶם, וְהֻתַּר לוֹמַר: "מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם", רִבּוּי שֶׁל אֵל. וְאָמְנָם 'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים, וְאִם נִקְרָא בָּהֶם הֲרֵי זֶה דֶּרֶך הַשְׁאָלָה. וְעַל כֵּן שָׁמַע יְשַׁעְיָהוּ "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", עַד אֵין תַּכְלִית, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנַעֲלֶה וּמְקֻדָּשׁ וְנִבְדָּל מִשֶּׁיַּגִּיעֵהוּ מְאוּמָה מִטֻּמְאוֹת הָעָם אֲשֶׁר שָׁכַן אוֹרוֹ בֵּינֵיהֶם, וּלְפִיכָך רָאָהוּ "עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". וִיכֻנֶּה בְּ'קָדוֹשׁ' הָרוּחָנִי אֲשֶׁר לֹא יִתְגַּשֵּׁם וְלֹא יִדְבַּק בּוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן דָּבָר שֶׁיִּתָּלֶה בַּגְּשָׁמִים. וְיֵאָמֵר 'קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל', כִּנּוּי לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַמִּתְחַבֵּר בּוֹ, וְאַחַר כָּך בַּהֲמוֹן זַרְעוֹ, חִבּוּר נִהוּל וְהַנְהָגָה, לֹא חִבּוּר דִּבּוּק וּמַגָּע. וְאֵין מֻתָּר לְכֹל מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר 'אֱלֹהַי' וּ'קְדוֹשִׁי', אֶלָּא עַל דֶּרֶך הַהַעֲבָרָה בְּדֶרֶך הַחִקּוּי, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא יֹאמַר אוֹתוֹ כִּי אִם נָבִיא אוֹ חָסִיד מֵאֵלֶּה שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי, וּלְפִיכָך יֵאָמֵר לַנָּבִיא: "חַל נָא אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". וְהָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּזֹאת הָאֻמָּה שֶׁיִּהְיֶה הַיַּחַס בֵּינָהּ וּבֵין הָאֻמּוֹת כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם, כְּאָמְרוֹ: "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ___________________________
שהוא מזה השם – שנגזר משם הוי"ה. נגזר מהיֹה – נמצא, קיים. המחשבה באמיתת העצם – להרחיק מלנסות בשכלנו להגדיר את עצמוּת ה'. שאלו – משה את ה'. פלאי – מכוסה ומופלא מהשגת בני אדם. שם מופתו – נתן ראייתו. אילות – כוח, חוזק. המתחבר בו – נראה שהכוונה ליעקב אבינו [הערת הרב שילת]. דיבוק ומגע – פיזי גופני. אלוהי וקדושי – המיוחד אֵלָי בפרטיות. על דרך ההעברה בדרך החיקוי – בהשאלה ובחיקוי של הנביאים והחסידים.


ביאורים
שמות הקב"ה, דהיינו הופעתו והתגלותו בעולם שלנו, מגיעים דרך עם ישראל. השם 'אהיה' הוא שם נוסף שמבטא את מהות ה', אך אין הוא מבטא את עצמותו שהרי לא נוכל להבין אותה ולהשיגה. הוא מבטא את ההשגחה התמידית של הקב"ה עלינו. הקב"ה לא פעל פעם אחת על העולם ועלה לשמים, אלא כל הזמן הוא קשור, כל הזמן הוא נמצא ומנהיג את עולמו, ובמיוחד את עמו. זהו השם המיוחד שמלווה את עם ישראל במהלך חייו הארוכים על במת ההיסטוריה. הוא זה שיוצר את ההיסטוריה הפלאית והלא טבעית של העם הזה. עם אשר סבל בגלות וכמעט ששקע אך קם שוב לתחייה. אין זה אלא ששם השם מלווה אותו וחל בו.
הדבר מוביל אותנו לשם נוסף, השם 'קדוש'. שם זה מבטא את עליונותו של הקב"ה מעבר לכל גבולות החומר. כל חומר הוא משתנה, מתכלה, מתפרק לחלקים ונעלם. אותו קדוש מופיע כאן בארץ דרך עם ישראל ונותן לו אותן תכונות. גם עם ישראל לא משתנה. לא נעלם. שלא כמו עמים אחרים אשר עלו על במת ההיסטוריה ברעש גדול אך במהלך השנים פינו את הבמה שקעו ונעלמו. עם ישראל הוא קדוש. הוא לא נתון לכללי המשחק הטבעיים הרגילים. לכן הוא נצחי. מובדל מהמגבלות של החומר. תכונה זו נובעת מהקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא שאומר "קְדשִׁים תִּהְיוּ", אתם תנצחו את מגבלות החומר, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ומכיוון שאני איני מצומצם ואני מתגלה דרככם כך גם אתם קדושים, מרוממים ונצחיים. זו הסיבה לכך שריה"ל מדמה את היחס בין עם ישראל לעמים למלאך שהוא לא נתון למגבלות החומר לעומת אדם בשר ודם, אשר משתנה בחילופי הזמנים ונפטר. עם ישראל אינו נעלם ומתפרק אלא נשאר עם אחד נצחי.

הרחבות
* הסבר- "אלהי האלהים", ו"אדני האדנים"
'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ – גם הרמב"ם התייחס למושגים אלו והסביר כך: "... ולזה אמר כי אני ה' אלהיכם, וזה ספור למין האדם כולו, ואחר כך אמר הוא אלהי האלהים, רצה לומר אלוה המלאכים, ואדוני האדונים, רצה לומר אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם, זהו הענין, לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה, וכל שכן שאמרו אלהים כולל כל מין האדם ראשיו ונעבדיו, ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא יתברך אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ, שאין הגדלה וכבוד בהיות השם אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת, ואמנם הנרצה שהוא יתברך שופט על השופטים, רצה לומר המלאכים ואדון הגלגלים" [מורה נבוכים חלק ב, ו].
* היחס בין ישראל למלאכים בתארי השכינה
'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים. במדרש מצינו הקבלה בין ישראל למלאכים: "... שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים... המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש, וישראל אומרים אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", נמצא שישראל מתארים את הקב"ה כא-לוהי אברהם יצחק ויעקב, והמלאכים בתואר הנבדל 'קדוש', אולם בכל זאת דימה הקב"ה ביניהם [שמות רבה טו, ו].

שאלות לדיון
החבר אומר "אֲשֶׁר אֶמָּצֵא לָכֶם בְּעֵת שֶׁתְּבַקְּשׁוּנִי". מסופר על הרבי מקוצק שהיה אומר שהקב"ה נמצא בכל מקום אליו נותנים לו להיכנס. מדוע לא לומר בפשטות שהקב"ה נמצא בכל מקום?
"כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם", כיצד יתכן להיות מלאכים בעולם הזה?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il