בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

י"ג סיוון תשע"ג

מאמר רביעי ג'

היום נלמד מהו היחס בין השכל לבין החושים. החושים הם חלקיים ונותנים תמונה חלקית של המציאות. השכל הוא בעל הסתכלות כללית יותר ומבין בצורה עמוקה יותר את מהותו של הדבר, אך גם הוא אינו רואה את המציאות בשלמותה.

undefined

בשביל הנשמה

י"ג סיוון תשע"ג
4 דק' קריאה
וְלֹא הֻנַּח בַּחוּשִׁים כֹּחַ לְהַשָּׂגַת עֶצֶם הַדְּבָרִים, אֶלָּא כֹּחַ מְיֻחָד לְהַשָּׂגַת מִקְרִים הַשַּׁיָּכִים לָהֶם, יִקַּח מֵהֶם הַשֵּׂכֶל רְאָיָה עַל עַצְמָם וְסִבָּתָם. וְלֹא יַעֲמֹד עַל הַמַּהוּת וְעַל הָעִנְיָן אֶלָּא הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם. וְכֹל מַה שֶּׁהוּא שֵׂכֶל בְּפֹעַל, כַּמַּלְאָכִים, יַשִּׂיג הָעִנְיָנִים וְהַמַּהֻיּוֹת בְּעַצְמָם, מִבְּלִי צֹרֶך שֶׁיְּתַוְּכוּ בֵּינֵיהֶם מִקְרִים, אֲבָל שְׂכָלֵינוּ, אֲשֶׁר הֵם תְּחִלָּה בְּכֹחַ לִהְיוֹתָם מְשֻׁקָּעִים בַּהִיּוּלִי, הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים אֶלָּא בְּתַחְבּוּלוֹת שֶׁיָּצַר ה' יִתְעַלֶּה בִּסְגֻלּוֹת וְכֹחוֹת הֻנְּחוּ בַּחוּשִׁים, מַתְאִימִים לְמִקְרֵי הַמּוּחָשִׁים, קַיָּמִים תָּמִיד בְּכֹל הַמִּין, וְלָכֵן לֹא יַחְלְקוּ רְאִיָּתִי וּרְאִיָּתְךָ שֶׁאוֹתוֹ הַלּוּחַ הֶעָגֹל הַמֵּאִיר הַמְחַמֵּם הוּא הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּאָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁלָלִים אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, לֹא יַזִּיק זֶה בָּעִיּוּן, שֶׁכֵּן לָקַחְנוּ מֵהֶם רְאָיָה עַל חֶפְצֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁיְּקַבֵּל תּוֹעֶלֶת הַפִּקֵּחַ הַנָּבוֹן הַמְחַפֵּשׂ אֵת הַנַּאֲקָה שֶׁלּוֹ, בְּמַאֲמַר כְּבַד הָרְאִיָּה הַפּוֹזֵל: "אֲנִי רוֹאֶה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שְׁנֵי עֲגוּרִים", וְיֵדַע הַפִּקֵּחַ שֶׁהוּא אָמְנָם רָאָה אֵת הַנַּאֲקָה, וְשֶׁכְּבֵדוּת רְאִיָּתוֹ גָּרְמָה לוֹ לְדַמּוֹת שֶׁהוּא עָגוּר, וּפְזִילָתוֹ גָּרְמָה לוֹ לְדַמּוֹת שֶׁהֵם שְׁנַיִם, וְהוֹעִילָה לַפִּקֵּח עֵדוּת כְּבַד הָרְאִיָּה, וּמָחַל לוֹ עַל רֹעַ הִתְבַּטְּאוּתוֹ בְּשֶׁל רֹעַ רְאִיָּתוֹ. וְכָך הַחוּשִׁים וְהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה אֵצֶל הַשֵּׂכֶל. וּכְמוֹ שֶׁהִתְחַכֵּם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה לָשׂוּם זֶה הַיַּחַס בֵּין הַחוּשׁ הַגָּלוּי וְהַמּוּחָשׁ הַגַּשְׁמִי, כֵּן הִתְחַכֵּם לָשׂוּם יַחַס בֵּין הַחוּשׁ הַנִּסְתָּר וְהָעִנְיָן שֶׁאֵינֶנּוּ גַשְׁמִי, וְשָׂם לְמִי שֶׁרוֹמֵם מִבְּרוּאָיו עַיִן נִסְתֶּרֶת, רוֹאָה דְּבָרִים בְּעַצְמָם בְּלֹא חִלּוּף, וְיָבִיא מֵהֶם הַשֵּׂכֶל רְאָיָה עַל עִנְיַן הַדְּבָרִים הָהֵם וְתוֹכָם. וּמִי שֶׁנִּבְרְאָה לוֹ הָעַיִן הַהִיא הוּא הַפִּקֵּחַ בֶּאֱמֶת, וְיִרְאֶה כֹּל בְּנֵי אָדָם כְּעִוְּרִים, וְיוֹרֵם וְיַיְשִׁירֵם, וְשֶׁמָּא אוֹתָהּ הָעַיִן הִיא הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה בְּעֵת אֲשֶׁר יְשַׁמֵּשׁ אֵת הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי, וְתִרְאֶה צוּרוֹת גְּדוֹלוֹת נוֹרָאוֹת מוֹרוֹת עַל אֲמִתּוֹת שֶׁאֵין סָפֵק בָּהֶן.
___________________________
לא הֻנַּח – לא קיים. משוקעים בהיולי – נתונים וקשורים בחומר גופני. מקרי המוחשים – הצדדים של כל עצם גשמי הנקלטים בחושים. קימים – הכוחות. המין – המין האנושי. לא יזיק זה בעיון – הראייה החושית אינה מפריעה לשכל להבין את המציאות לאשורה. נאקה – נקבת הגמל. עגורים – מין עוף. היחס בין החוש הגלוי וכו' – יכולת חושי האדם לקלוט את המציאות הגשמית. החוש הנסתר וכו' – יכולת הכישרון הנבואי שבישראל לקלוט את המציאות הרוחנית. מי שרומם מברואיו – הנביאים. בלא חלוף – בלי בלבול. ותראה צורות גדולות – במראה הנבואה.



ביאורים
יש יחס הדוק בין השכל לבין החושים. ריה"ל מסביר את היחס במשל על הפיקח וכבד הראייה.
הפיקח מחפש את הנאקה שלו, אך אין לו יכולת להגיע אליה בעצמו, הוא חייב להיעזר במי שראה אותה. כבד הראייה הפוזל ראה אותה, אבל הוא אינו יודע שראה נאקה, הוא מתאר משהו אחר לגמרי. הוא מסתכל על החיצוניוּת ומתאר שני עגורים. החכם 'מתרגם' את דבריו של כבד הראייה לנאקה. כבד הראייה אינו משקר, הוא פשוט רואה מראות מסוימים ומפרש אותם לפי הבנתו. הוא אינו יודע שזו נאקה.
כך גם היחס בין העין הפנימית שרואה את מהות הדבר לבין חמשת החושים וכוח הדמיון. חמשת החושים קולטים תופעה כלשהי, ומפרשים אותה לפי כוח הדמיון. השכל מבין לעומק מהי מהותו של הדבר רק בזכות הנתונים שמוסרים לו חמשת החושים והדמיון. השכל יכול להיפגש עם העולם ועם האלוהות המתגלה בעולם רק על ידי החושים. ריה"ל מסביר שהשכל שלנו עדיין לא שלם. הוא כמו אותו חכם שאינו יכול להשתמש בנאקה מכיוון שאינו יודע איפה היא. רק אחרי שימצא אותה יוכל להשתמש בה. כך גם שכלנו, רק אחרי שהוא נפגש עם תופעות שקיימות בעולם הוא יכול להראות את כוחו ולהשתמש בהם. דומה הדבר לאדם בעל כישרון נגינה. רק כאשר יש בידיו גיטרה הוא יכול לממש את הכישרון הזה.
הדמיון יכול מאוד להטעות. כאשר כבד הראייה רואה דבר ומנתחו הוא יכול להגיע לטעויות גדולות. הוא זקוק לחכם כדי לחיות נכון. כך גם אנו, עלינו לתת לשכל להוביל ולא ללכת שולל אחרי הדמיון. השכל רואה את מהותו של הדבר ויודע איך להשתמש בו. אך המדרגה העליונה אינה לבטל את השכל אלא להשתמש במעוף וביצירתיות שלו כדי לראות איך מכל תופעה ניתן להוציא דברים גדולים מעבר לכל דמיון. זוהי הנבואה שרואה למרחוק ולעומק, שנבנית מכוחו של דמיון שמגיע מעל גבי השכל.

הרחבות
* עיניהם של החכמים והנביאים
וּמִי שֶׁנִּבְרְאָה לוֹ הָעַיִן הַהִיא הוּא הַפִּקֵּחַ בֶּאֱמֶת, וְיִרְאֶה כֹּל בְּנֵי אָדָם כְּעִוְּרִים, וְיוֹרֵם וְיַיְשִׁירֵם. רבנו בחיי התייחס לפירוש הפסוק: "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל" [ויקרא ד, יג], וכתב שהנביאים והסנהדרין הם עיני העדה: "כי הסנהדרין והנביאים והחכמים הם עיני העדה, וכענין שכתוב: "ויעצם את עיניכם את הנביאים" [ישעיה כט, י], באר כי עיניהם הם הנביאים " [פירוש רבנו בחיי לויקרא ד, יג].
כוונת הדברים היא שחכמי ישראל והנביאים, הם מורי הדרך של עם ישראל, וכדרשת חז"ל: "עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה. הדא הוא דכתיב והיה אם מעיני העדה, רמ"ח איברים יש באדם, וכלם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם" [שיר השירים רבה פרשה א טו, ב].
על דבר זה כתב הרמח"ל במסילת ישרים בהסבר חשיבות עריכת חשבון נפש: "... והוא מה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פג:): 'תשת חושך ויהי לילה' (תהלים קד, כ) זה העולם הזה, שדומה ללילה... כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד... אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו" [מסילת ישרים, פרק ג].

שאלות לדיון
החבר נותן לגיטימציה מסויימת לחיות באשליה. מה הם גבולות האשליה? לאן אסור לה להיכנס?
"וְשָׂם לְמִי שֶׁרוֹמֵם מִבְּרוּאָיו עַיִן נִסְתֶּרֶת" בפשטות הכוונה לנביא. היום אין נביא. כיצד אפשר לדעת מה אשליה ומה אמת בעולם בלי נבואה?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il