בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שחר מיכאל בן רעות

כ"א סיוון תשע"ג

מאמר רביעי י"ד- ט"ו

בתחילת היום נלמד על ההבדל בין חטאי עם ישראל בימי ירבעם לימי אחאב. לאחר מכן ריה"ל מביא את משל השמש; השמש היא אחת, אך קרניה מופיעות בכל מקום בצורה שונה, כפי מידתו של אותו מקום. לפי זה נבין את החילוק בין שם הויה לשם אלוהים.

undefined

בשביל הנשמה

כ"א סיוון תשע"ג
4 דק' קריאה
יד אָמַר הַכּוּזָרִי: רָאוּי לְהַבְדִּיל בֵּין סִיעַת יָרָבְעָם וּבֵין סִיעַת אַחְאָב בְּחִלּוּקִים אֲחָדִים. כִּי הִנֵּה עוֹבְדֵי הַבַּעַל הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה גְּמוּרִים, וּבָזֶה אָמַר אֵלִיָּהוּ: "אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו", וּבָהֶם הָיוּ מְסֻפָּקִים הַחֲכָמִים אֵיך אָכַל יְהוֹשָׁפָט מִסְּעֻדַּת אַחְאָב, וְלֹא הֵטִילוּ דֹּפִי כָּזֶה בְּסִיעַת יָרָבְעָם, וְלֹא הָיָה הַגִּנּוּי שֶׁל אֵלִיָּהוּ עַל עֲבוֹדַת הָעֲגָלִים כַּאֲשֶׁר אָמַר "קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת", כִּי הִנֵּה סִיעַת יָרָבְעָם לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ כֹּל מַעֲשֵׂיהֶם, וּנְבִיאֵיהֶם נְבִיאֵי ה', וּנְבִיאֵי אַחְאָב נְבִיאֵי הַבַּעַל. וּכְבָר הֵקִים ה' אֵת יֵהוּא לִמְחוֹת רשֶׁם אַחְאָב, וְהִשְׁתַּדֵּל אוֹתָהּ הַהִשְׁתַּדְּלוּת בַּתַּחְבּוּלָה הַהִיא, בְּאָמְרוֹ: "אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה", עַד שֶׁמָּחָה רשֶׁם הַבַּעַל, וְלֹא הִתְנַגֵּד לָעֲגָלִים. וּבַעֲלֵי הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, וְסִיעַת יָרָבְעָם, וּבַעֲלֵי הַבָּמוֹת וּפֶסֶל מִיכָה, כֻּלָּם לֹא הָיוּ מְכַוְּנִים אֶלָּא לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עִם עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִים עוֹשֶׂיהָ מִיתָה, כְּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת אֲחוֹתוֹ בִּגְלַל הֶכְרֵחַ אוֹ בִּגְלַל תַּאֲוָה, אֲבָל הוּא מְקַיֵּם אֵת תְּנָאֵי הַנִּשּׂוּאִין כְּמוֹ שֶׁצִּוָּם ה', אוֹ כְּמִי שֶׁאוֹכֵל חֲזִיר אֲבָל נִזְהָר בַּשְּׁחִיטָה וּמִן הַדָּם וְזוּלַת זֶה מִתְּנָאֵי הַמַּאֲכָל כְּפִי שֶׁצֻּוָּה בּוֹ.
טו אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה כְּבָר הֵעַרְתָּ עַל מְקוֹם סָפֵק, וְאֵין אֶצְלִי בּוֹ סָפֵק. וּכְבָר יָצָאנוּ מֵעִנְיָנֵנוּ בַּתְּאָרִים, הָבָה נָשׁוּב אֲלֵיהֶם. וְאוֹסִיף לְךָ בֵּאוּר בְּמָשָׁל מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא אַחַת, אֲבָל יַחֲסֵי הַגְּשָׁמִים הַמְקַבְּלִים אוֹתָהּ מִתְחַלְּפִים. וְהַשְּׁלֵמִים בְּיוֹתֵר בְּקִבּוּל אוֹרָהּ הֵם הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַגְּבִישִׁים, לְמָשָׁל, וְהָאֲוִיר הַזַּך וְהַמַּיִם, וְיִקָּרֵא בָּאֵלֶּה אוֹר חוֹדֵר, וְיִקָּרֵא בַּאֲבָנִים הַמַּבְרִיקוֹת וּבַשְּׁטָחִים הַמְלֻטָּשִׁים אוֹר מַבְרִיק, לְמָשָׁל, וּבָעֵצִים וּבַקַּרְקַע וְזוּלָתָם אוֹר זוֹרֵחַ, וּבְכֹל הַדְּבָרִים כֻּלָּם אוֹר סְתָם, בְּלִי יִחוּד. וְהָאוֹר סְתָם הוּא כְּמוֹ אָמְרֵנוּ 'אֱלֹהִים', כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְהָאוֹר הַחוֹדֵר הוּא כְּמוֹ 'ה'', שֵׁם פְּרָטִי, מְיֻחָד לַיַּחַס אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁלֵמִים שֶׁבְּנִבְרָאָיו בָּאָרֶץ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם זַכּוֹת מְקַבְּלוֹת לְאוֹרוֹ, הַחוֹדֵר בָּהֶם כַּחֲדֹר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְבַגְּבִישִׁים. וְאֵלֶּה הַנְּפָשׁוֹת יֵשׁ לָהֶן מוֹצָא וּמַחְצָב מֵאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הִתְבָּאֵר סֵדֶר הַסְּגֻלָּה וְהַלֵּב דּוֹר אַחַר דּוֹר וּתְקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה, וְיוֹצְאִים הֲמוֹן הָעוֹלָם, מִלְּבַד אוֹתוֹ הַלֵּב, קְלִפּוֹת וְעָלִים וּשְׂרָפִים וְזוּלַת זֶה. וְנִקְרָא אֱלֹהֵי הַלֵּב הַזֶּה בְּיִחוּד 'ה'', וּבְשֶׁל הִתְחַבְּרוֹ בְּאָדָם הָעְתַּק שֵׁם 'אֱלֹהִים' אַחֲרֵי כְּלוֹת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית אֶל 'ה' אֱלֹהִים', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא", וּשְׁלֵמוּת הָעוֹלָם אָמְנָם הָיְתָה בְּאָדָם, אֲשֶׁר הוּא לֵב כֹּל מַה שֶּׁקְּדָמוֹ.
___________________________
היו מספקים החכמים וכו' – דנו אותו כישראל מומר לעבודה זרה, והסתפקו האם משום כך אסור לאכול מבהמה ששחט [ראה חולין דף ד, ב]. יהוא יעבדנו הרבה – [ראה מלכים ב פרק י']. ואין אצלי בו ספק – בחילוק שבין ירבעם לאחאב. יחסי הגשמים – היחס בינה לחומרים שונים. השלמים ביותר בקבול אורה – אורהּ נכנס לתוכם וממלא אותם. כמו שהתבאר – [לעיל א]. מוצא ומחצב מאדם – מקור יכולתם זאת מאדם הראשון. העתק – התחלף.



ביאורים
לאחר שהחבר ביאר את ההבדל בין הפילוסוף לבין ירבעם, טוען מלך כוזר שאף בין ירבעם לאחאב ישנו הבדל מהותי. אחאב היה מעובדי הבעל שסברו שהשמש הוא האלוה ואין מלבדו והוא נחשב "מומר לעבודה זרה" [חולין ד:]. לעומת זאת חכמים נמנעו מלהתייחס כך לירבעם. אמנם הוא היה עובד עבודה זרה, אך יתרונו היה שאף-על-פי-כן כל כוונתו הייתה לה' אלוהי ישראל. על אף שלירבעם ולאחאב אין חלק לעולם הבא [סנהדרין צ.], אנו למדים שיש הבחנה ביניהם בגלל הכוונה השונה.
החבר מסכים עם דברי מלך כוזר וחוזר לעניין תארי ה'. הוא מביא משל על השמש; השמש מקרינה את אותו אור לכול. המשמעות של האור משתנה לפי העצם שהוא פוגש. אל המים - האור חודר ומאיר. לעומת זאת אל האדמה לא. כן בנמשל "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" [תהילים פד] אלוהים מאיר את אורו על הנפשות באופן שווה. יש נפשות שמוכנות יותר לקבל את האור האלוהי ויש שפחות. ככל שהנפש מסוגלת לקבל יותר את האור האלוהי מתגלה בה יותר שם שמים. ישנה הבחנה בין ישראל לאומות, ואף בתוך עם ישראל ישנם דרגות. הנביאים הם המוכנים ביותר לקבל את האור ואצלם מתגלה ה' בשמו המיוחד. לעומת זאת אצל שאר בני האדם הוא מתגלה בשם אלוהים. האדם נברא אחרון, הוא נועד להשלים את כל מה שנברא לפניו. כאשר האדם מגלה את כוחותיו בשלמות, כאשר מאיר בו האור האלוהי במלואו, ישנה השלמה גם של העולם כולו וגם של שם ה' שהתגלה בו.

הרחבות
* ההבדל שבין ירבעם לאחאב
לְהַבְדִּיל בֵּין סִיעַת יָרָבְעָם וּבֵין סִיעַת אַחְאָב. מקור להשוואה זו מצוי כבר בדברי הגמרא: "אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחילה לקלקלה" [סנהדרין קב:]. השוואה זו מופיעה כבר בפסוקים העוסקים באחאב: "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט" [מלכים א טז, לא], ופירש רד"ק: "הנקל לכתו אם היה בעיניו נקל ללכת בחטאת ירבעם והם העגלים כן הראה במעשיו כי נקלים היו בעיניו אותם החטאות ולקח אשה מגויי הארצות לחטוא עוד ולעבוד הבעל".
* ההשוואה בין אכילה אצל ירבעם לאחאב
הָיוּ מְסֻפָּקִים הַחֲכָמִים אֵיך אָכַל יְהוֹשָׁפָט מִסְּעֻדַּת אַחְאָב, וְלֹא הֵטִילוּ דֹּפִי כָּזֶה בְּסִיעַת יָרָבְעָם. כוונת ריה"ל לדברי הגמרא: "אמר רב ענן אמר שמואל: ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב, שנאמר: 'ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד' " [חולין ד:].
בפירוש קול יהודה הקשה המפרש היכן מצאנו אצל ירבעם שמותר היה לאכול אצלו? ותירץ שזה נלמד מדברי הנביא: "וידבר המלך אל איש האלהים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת: ויאמר איש האלהים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה: כי כן צוה אתי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים..." [מלכים א יג, ז-ט]. משמע שהסיבה לאי אכילתו היא הנבואה ולא איסור אכילה אצל מומר (ועיין בפירוש אוצר נחמד שחלק).

שאלות לדיון
מה התועלת בביאור ההבדל בין ירבעם לאחאב? שניהם רשעים וזהו!
"לב העולם אתה", איך אפשר להגיע למעלה זו?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il