ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר ליום העצמאות

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא תזריע Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן התשע"ה

מאמר ליום העצמאות

פרשת תזריע - מצורע



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל


בתחילת הפרשה מצוה התורה את היולדת להביא קורבן חטאת במלאת ימי טהרתה. ללא קורבן זה אסורה היא בחלק מהדינים. לדעת חכמים קורבן זה אינו בשל חטא מסויים, אבל במסכת נידה (לא,ב) שואלים תלמידי רבי שמעון בן יוחאי את רבם, "מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להם, בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קורבן". בדקות הקשות של חבלי הלידה עלולה היולדת לחשוב שלא תוסיף עוד ללדת, מחמת קשיים אלו, אבל כשרואה היא את תינוקה, מתחרטת היא על שבועה זו, ועל אי קיום שבועה זו מביאה קורבן חטאת.
דין זה נכון הוא גם ביולדת בפעם הראשונה וגם ביולדת בפעם השניה והלאה. חכמים ניסו להבין, גם אם בפעם הראשונה כך היא חשבה, אך בפעם השניה והשלישית היא יודעת לקראת מה היא עומדת, ובכל זאת היא קיבלה על עצמה את הלידה, אם כן בודאי לא תישבע שוב, ומדוע צריכה היא להביא קורבן גם בלידות הבאות, הרי יודעת היא שאלו כאבים זמניים, שאחריהם מתחרטים, ובכל זאת היא חוזרת ויולדת שוב, ומה מקום יש לשבועה, ולקורבן הבא בעקבותיה.
ההסבר הפשוט הוא, דבר לא משתנה בדעתה, גם כעבור פרק זמן מהלידה הראשונה היא יודעת שכאבי הלידה קשים מאד, אך כעבור פרק זמן זכרון הכאבים מתעמעם, ולעומתו תחושת האושר בגידולו והחזקתו של התינוק מאפשרת לה לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה, ואף לחפוץ בלידה נוספת. העובדות אינן משתנות, זווית הראיה מקנה הסתכלות חדשה ונכונה יותר בבחינת הדברים, ומעניקה לכל פרט את נקודת המבט המדויקת. מרחק הזמן גורם לה להתייחס בחיוב לערך הילודה, אף שברגע מסויים חשה כלפיו ריחוק.
*
"זאת תורת היולדת", מפרשיית היולדת, הממוקדת כולה בכאב החריף, וממקמת אותו במקום הראוי לו כעבור פרק הזמן, נסיק לכל התורה כולה. מדי יום מזכירים אנו את יציאת מצרים, קושרים תפילין על זרוענו וראשנו כזכר למאורע זה, ואף על פי כן מעשי היום-יום שוחקים בנו את גדלות המאורע ומשמעותו לחיינו.
הורתה לנו התורה את חובת החגים, שמטרתם לקרב אותנו לערכים הגלומים בהם. מרחק הזמן גורם לטשטוש מה בתחושה הרגשית החריפה של החג. אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מחוייבים אנו לשמר את אותם רגעים מלאי הוד של היציאה ממצרים. כי מרחק הזמן גורם לרישומו של היום לפוג, ולתחושת ההודיה כלפי הקדוש ברוך הוא להתעמעם. לכן מספרים אנו ומתארים את אירועי מצרים, חוזרים על קשיי השעבוד, ומזכירים עד כמה רחוקים היינו, ועכשיו "קירבנו המקום לעבודתו". לאחר הקביעה ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", אז אפשר להגיע לשלב של "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל".
את חג מתן תורה חוגגים אנו לאחר לימוד מסיבי לאורך כל הלילה, לפחות. רק לאחר שנחזור ונשדר לעצמנו את חשיבות הערך של לימוד התורה. רק לאחר שנכין עצמנו לכך בארבעים ותשעה ימים של ספירת העומר, אז נוכל לחוג כראוי, מתוך הכרה עמוקה שזכינו וקיבלנו תורה, ומחוייבים אנו לנהוג כיאה ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
השבוע חוגגים אנו את עצמאות ישראל בארצו. יום קודם מזכירים אנו את מסירות נפשם של חללי מערכות ישראל למען עצמאות זו. יש הגורסים כי מלחמת העצמאות לא תמה. יש הסוברים כי קשיי הימים מסתירים לנו את חסד הבורא, וכברת דרך ארוכה עברנו בחמישים ושלוש השנים. בני הדור שחי בארץ קודם לכן יודעים להעריך את מתנת האלוקים, ואנו – הדור שנולד למציאות זו, ולא חשנו את הקשיים וחבלי הלידה – עוצרים אחת לשנה, מודים על חסדיו, ומייחלים לראות במהרה בגאולה השלימה.





חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il