ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משמורת ילדים לפי ההלכה

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים חמדת הדף היומי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תשע"ה

משמורת ילדים לפי ההלכה


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל

המשנה בכתובות (קא, ב) כתבה שאדם שהתחייב מזונות לבת אשתו לחמש שנים, והתגרש, ואשתו נישאה לאחר, הוא חייב להביא לבת מזונות למקום שאמה נמצאת. הגמרא (כתובות קב, ב) מדייקת מהמשנה ממה שאמרו שמביאים למקום שאמה נמצאת שה"בת אצל אמה".

מהדוגמא שהגמרא מביאה בהמשך ברור שהיא עוסקת באשה אלמנה, כשאבי הבת מת, והשאלה היא אם הבת תתגורר עם אמה, או עם אחיה, ולא ברור האם הגמרא מתייחסת גם למקרה שבו האשה גרושה, והשאלה האם הבת תתגורר עם אביה או עם אמה.

הרא"ש (יב, ד) הביא את דברי רבי מאיר הלוי (רמ"ה) שגם כשההורים גרושים נאמר הכלל ש'בת אצל אמה', והמשנה עסקה גם בגרושה שנישאה מחדש.

הרמב"ם (כא, יז) ושולחן ערוך (פב, ז) פסקו: שכל ילד עד גיל שש צריך להיות אצל אמו, והאב צריך להביא את מזונותיו לשם. המגיד משנה הסביר שמקור הרמב"ם הוא מהגמרא בכתובות (סה, ב) שקטן יוצא בעירוב אמו עד גיל שש, כי הוא נחשב כנספח אליה, מכאן רואים שמקום הילד עד גיל שש הוא אצל אמו, והבעל חייב להעלות לו מזונות שם.

הראב"ד חלק על הרמב"ם וכתב: שכשמדובר בבן ולא בבת, האב חייב ללמדו תורה, ואם הבן ימצא אצל אמו, איך האב ילמדו תורה? המגיד משנה ביאר שהרמב"ם סבר שלא מצינו בשום מקום שהאב חייב ללמדו תורה מתחת לגיל שש. עד גיל זה צריך האבא רק ללמד את הבן את הפסוק: 'תורה צוה לנו משה', וזה אפשרי גם בביקורים קצרים. מדבריו עולה שיש לדאוג כמובן להסדרים ראויים של ראייה של הצד שהילד לא נמצא אצלו.

נודע ביהודה (תניינא סוף סימן פט) פסק על סמך הסבר זה, שאם האב והאם מתגוררים בערים אחרות, ולא שייך שהאב יבקר את הבן, הבן צריך להיות אצל אביו. בשו"ת הרא"ש (פב, ב) כותב שבן אצל אביו גם פחות מגיל שש כיון שאביו מחויב ללמדו תורה, ודלא כרמב"ם. הוא לא מתייחס לסוגיא בדף סה, ובדף קב דיברו על בת ולא על בן, ולדעתו כל מגדר לומד טוב יותר אצל מגדרו, לכן עדיף להשאיר בת אצל אמה, ובן אצל אביו. ר"י מיגאש (שו"ת סימן עא) הביא סברא דומה לכך שעדיף לבת שתהיה אצל אמה. לדעתו אין ראייה מהגמרא שדיברה רק על עדיפות בין אחים לאמא, אבל הולכים אחרי טובת הבת, שהיא בדרך כלל עם האמא.

אחרי גיל שש
כתב רמב"ם (שם) שאחרי גיל שש האב אומר שאם הילד אינו אצלו לא ייתן לו מזונות. וכתב חלקת מחוקק (שם, ט) שמהדין יש להחזיק את הבן אצל האב, אך אם הבן לא רוצה לבא לאביו, יכול האב למנוע את חיוב המזונות. רמ"א (שם) מביא מהר"ם פדוואה שדייק ברש"י שבת אצל אמה רק אם טוב לה שם, אך אם הבת מעדיפה להיות עם האב, בית הדין נותנים אותה לאב. חלקת מחוקק (י) כתב שכל זה רק אם הבת אומרת שרוצה אצל האב, אבל אם הבת שותקת, גם אם ב"ד חושבים שיותר טוב לה להיות אצל האב, לא ברור שאצל האב.

פתחי תשובה (שם, ו) הביא מתשובת רדב"ז (א, רסג) שבכל מקרה צריך לוודא שהיכן שהילד נמצא הוא לא עלול להתקלקל או לקבל הנהגות שליליות, ואם יש סיכון שכזה, יש להעביר את הילד לרשות ההורה השני.

סיכום : מדברי הגמרא נראה שעד גיל שש בת נמצאת אצל אמה, ויש שלמדו מזה שגם בגירושין המשמורת היא של האמא. יש שלמדו זאת מסברא. לגבי בן נחלקו הדעות, אם הוא אצל אביו או לא (אחר תקופת ההנקה כמובן), ורמ"א כתב שצריך להתחשב גם ברצון הבת, ולהחליט לפי זה. אחרי גיל שש, נראה מהרמב"ם והשולחן ערוך שהולכים לפי המגדר, אך גם לפי רצונותיו של הילד.

יהי רצון שנזכה ל'והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם'.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il