בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוות התפילה וערכה
לחץ להקדשת שיעור זה

מדוע להודות דווקא בסוף?

undefined

הרב יוסף צבי רימון

אב תשע"ה
2 דק' קריאה
על תפילת שמונה עשרה
יסוד ההודאה הוא יסוד מרכזי וחשוב. אנו נקראים "יהודים". המילה יהודי נובעת מהלשון של "תודה": "הפעם אודה את ה', על כן קראה שמו יהודה" (בראשית, כ"ט, לה. עיינו ברכות ז:, שזו הפעם הראשונה שאדם הודה לה'). תודה היא מלת מפתח בעולמו של כל יהודי.
למרות זאת, בתפילת שמונה עשרה יש משהו קצת מפתיע. את התודה לבורא עולם אנחנו אומרים דווקא בסוף. הגמרא בברכות (לד.) מלמדת אותנו שזה לא בטעות - סיום התפילה אמור להיות בהודאה. כך גם ניסח זאת הרמב"ם (הלכות תפילה פ"א ה"ב):
ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו...
מדוע ההודאה בסוף?
אנו לא מודים על מה שקיבלנו כעת, שהרי רק עתה ביקשנו. מסתבר, שבעקבות הבקשה, אנו לומדים אלו דברים רבים יש לנו. אנו מתפללים על רפואה ואולי על חולה מסוים, אך אנו מבינים כמה טובה ובריאות הקב"ה נותן לאנשים כה רבים בעולם ולאנשים רבים במשפחתנו; אנו מתפללים על פרנסה, אך אנו יודעים כמה שפע הקב"ה משפיע על העולם וכמה דברים טובים הקב"ה נתן לנו; אנו מתפללים ומבקשים על ירושלים, אך אנו גם יודעים כמה יש להודות לה' שזיכנו לחזור לארץ ישראל ולירושלים. הבקשה מובילה לראייה של כל הטוב, וממילא להודאה.
ייתכן שזו סיבה נוספת שבגללה מסיימים בהודאה. הבקשה מעוררת אצלנו במושכל הראשון את כל החוסרים שלנו. את כל מה שאין לנו. ואכן, מרכז התפילה הוא הצפת על החוסרים שלנו. דבר זה חשוב ומשמעותי, ומחדד את התלות שלנו בקב"ה. אולם, יש בכך גם סכנה גדולה. אדם עשוי לחוש שמרכז עולמו הוא בחוסר!
לכן, צריך לסיים בהודאה. צריך לסיים במבט הרואה את כל מה שיש לנו, את כל הדברים הטובים שנתן לנו ה'. רק אדם שרואה את כל הדברים הטובים שנתן לו ה' זכאי לבקש. רק אדם ששמח על כל מה שיש לו, זכאי לבקש עוד. שטף החיים אמור להיות שרוי בהודאה כללית על כל הטוב שהקב"ה נתן לנו, ומתוך הטוב, נדע להתפלל ולבקש גם על הדברים הנוספים שאנחנו מקווים ושואפים לקבל.
מי שמעוניין להעמיק עוד בתפילה, מוזמן ללמוד בחוברת 'שומע תפילה' של 'בשביל הנשמה'. ניתן לרכוש כעת באתר 'הדסטארט' וגם לסייע בהוצאה לאור.
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14391






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il