ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת הגדול- ניסן תשע"ו

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פסח שבת הגדול Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ו

שבת הגדול- ניסן תשע"ו


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ניקיון הבית מחמץ
הדרכה כללית – ניקיון וסדר ונימוסים הם מכלל ההנהגות של עובדי ד'. דרך ארץ קדמה לתורה. ובמסכת דרך ארץ יש הדרכות של נימוסים באופן האכילה, באופן ההתנהגות. וישוב של בני תורה צריך להצטיין בניקיונו ובסדרו. בבית, בחצר וק"ו ברה"ר וק"ו בן ק"ו בבית הכנסת ובבית המדרש.
לקראת חג הפסח עיקר הניקיון צריך להיות מחמץ ודגש במקום שמכניסים בו חמץ.
הכלים של חמץ מצניעים אותם אחר שמנקים אותם קצת יותר מהרגיל. אין צורך לשפשף את כל המקומות השרופים בתנור ולחפש פירורים בתוך הדלתות. כל מה שלא ראוי לאכילה ואין כל ענין בו בטל מאליו והיגיעה המיותרת אין בה מצוה.
היחס הכללי לניקיונות צריך להיות לא לזלזל ולא להגזים. ללכת בדרך האמצע שהיא דרכה של תורה וכל אחד לפי יכולתו וכוחותיו. מי שקשה לו מעשית או נפשית להתאמץ הרבה, אל יתאמץ יותר מכוחותיו. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. עבודת ד'- גם ההכנות לפסח- צריך לעשות בשמחה ובסיפוק.

קניות לחג
להשתדל לקנות את מוצרי האוכל בהכשרים טובים תוך ערנות. גם אם יש הכשר אך אם זה מנוגד לשכל לבדוק שוב כי כבר היו טעויות ונרשמו כשרויות לפסח על חמץ גמור.
וופלים לפסח וכדו': מוצרים שכתוב עליהם כשר לפסח והם דומים לגמרי לחמץ, כגון וופלים, אם אינם שונים בצורתם לא רק בעטיפות אלא בצורת המזון עצמו, שהוא בולט ששונה מצורתו בחמץ, עדיף לא להשתמש ואולי אסור מצד מראית עין.
אשכנזי המשתמש בשמן קנולה, יש לו על מי לסמוך, כמובן בהכשר טוב לפסח. וכן מוצרים שיש בהם לפתית.
יש הידור במצות שמורות לכל החג משתי סיבות, גם יש בהם מצוה וגם יותר שמורות מחמץ.
חתן אשכנזי אצל חותן ספרדי יכול לאכול מכלים שבישלו בהם קטניות אבל לא יאכל קטניות. אם באותו תבשיל יש קטניות ודברים אחרים, עדיף להימנע, אבל אם משום שלום בית – יקל ויאכל את מה שאינו קטניות - יש לו על מי לסמוך.
בדיקת חמץ: הר צבי מקראי קודש א' קכ"ה. מי ששולח שליח לבדוק את חמצו, השליח מברך, כי הברכה היא על מעשה המצוה ולא על קיום המצוה. האם יכול בעה"ב לברך ולשלוח שליח לבצע את הבדיקה, נחלקו בזה האחרונים. פר"ח אומר יכול בעה"ב לברך אע"פ שאינו בודק לעצמו רק ע"י שליח. והיש"ש אומר אם אינו בודק בעצמו אינו יכול לברך. ובשו"ת האלף לך שלמה כתב- מה שכתבו שאחר ידליק נרות והיא תברך, זו דרך בורות שכל מצוה הנעשית ע"י שליח- השליח מברך.
הפסקה בדיבור באמצע הבדיקה - הר צבי שם קכ"ז - הרא"ש מביא שיש אוסרים להפסיק בדבור באמצע הבדיקה והרא"ש מקשה עליהם שכן היושב בסוכה מותר לדבר אף שהוא באמצע קיום המצוה, וכן מותר לדבר בשעת הסעודה. ובט"ז מיישב את דעת האוסרים כי בסוכה במקצת ישיבה כבר קיים המצוה וכן בסעודה, כיון שטעם כבר הברכה חלה על הטעימה. משא"כ בבדיקת חמץ, כל עוד שלא גמר כל הבדיקה לא קיים המצוה כלל.
והלכה למעשה: לכתחילה לא יפסיק, ואם הפסיק לא יברך עוד פעם.
יכול לבדוק בברכה אחת כמה בתים אם אינם רחוקים זה מזה. ואם רחוקים, הר צבי מורה לכוון לכתחילה בברכה על הבית הזה בלבד. או יעשה מעשה מפסיק ואח"כ יברך על הבית השני.
שינוי באופק ובזמן בין מקום שנמצא החמץ לבין מקום הבעלים:

עויו"ט סי' ל"ו דן בדבר מי שהחמץ שלו נמצא במקום שעדין מותר באכילה והאדם נמצא במקום שאסור באכילה. אדם בא"י וחמצו באמריקה. ועויו"ט נוטה לומר שהדין הוא שהולכים לפי מקום החמץ.
נ"מ תיירים שבאים מאמריקה לא"י לפסח, וכאן זמן איסור חמץ בחצות היום, ושם עדיין לא מכרו הרבנים את החמץ. אם הולכים לפי המקום שהבעלים נמצא עליהם למכור כאן את החמץ ומאידך אם הולכים לפי המקום שהחמץ נמצא צריך שהמכירה תמשך גם לזמן שיצא הפסח במקום ששם החמץ, כלומר באמריקה.
ר' יוסף שרשבסקי הביא ראיה מפסחים השוחט פסח על חמץ אפילו יש לו חמץ בסוף העולם חייב. והרי בסוף העולם עדיין לא אסור החמץ. אם מוכח שהקובע הוא מקום הבעלים. ויש לדחות בסוף העולם מצד מזרח.
וסיפרו על גדול אחד שדיבר בטלפון עם האדמו"ר מאוסטרובצה ושאל מה הה"א שאם האב אומר לבנו לחלל שבת שישמע לו הרי כשהאב אומר לבנו לחלל שבת אינו עושה מעשה עמך ואין דין כבוד אב והשיב לו האדמו"ר הטלפון הוא התרוץ, שהאב נמצא במקום שאינו שבת ואומר לבנו שנמצא במקום שכבר שבת.
וכן נ"מ האם יכול לשדר ברדיו בא"י במוצאי שבת כאשר הדיבור כאן מפעיל את הרדיו באמריקה ששם עדיין שבת. ונמצא עושה שם פעולה שהיא מלאכה. והשיב הר צבי שהולכים לפי המקום של עושה המלאכה ולא היכן שהיא נעשית.
נ"מ נוספות לאותו ואת בנו דן בזה האו"ש במשך חכמה וכן נ"מ לדין אותו ואת בנו.

מה למכור ומה לבער
יש כזית חמץ בתערובות – לבער אין כזית חמץ בתערובת – למכור.
יש רשימה מסודרת של כושרות שאפשר ללכת על פיה.
להלכות בדיקת חמץ
תענית בכורות - מקראי קודש ב' סי' כ"ד עמוד פ'
הטור כתב על פי מסכת סופרים שתענית בכורות היא זכר לנס שנעשה לבכורות. כלומר התענית היא לפרסומי ניסא. ב. אך יש מפרשים את הטור שזה כמו תענית אסתר. שמתענים כמו שהתענו אז בעת הסכנה וכן הבכורים התענו שהיו בסכנה. וכך גם מצינו במשה שעשה תענית במלחמת עמלק.
יש שואלים מדוע מותר למי שאכל בסיום להמשיך לאכול במשך היום. הרי מי ששכח ואכל בתענית חייב להמשיך לצום. תשובה: שני גדרים לתענית: א. מצוה להיות בתענית. ב. איסור אכילה. ואם שכח ואכל ביטל המצוה ושוב אין זו נחשבת תענית. אבל נשאר איסור אכילה. אך תענית בכורות יש בה רק מצוה ואין בה איסור אכילה, ולכן אם אכל בסיום מסכת כבר אין מצוה בתענית ויכול להמשיך לאכול. תירוץ זה מתאים להסבר הטור שהתענית היא זכר לנס שנעשה לבכורות. ולא לסברא שהבכורות מתענים משום שאז ביצ"מ נתענו כמו תענית אסתר שבה אם שכח ואכל אסור להמשיך לאכול.
מל"מ בהל' כלי המקדש אומר להרמב"ם שאומר שביום שמביאין קרבן הוא כמו יו"ט ואסורים בהספד ותענית א"כ שואל מל"מ מדוע בער"פ שבו מביאין קרבן פסח יש תענית בכורות, ומל"מ מתרץ - זו תקנה קדומה. אכן אם תענית זו אינה של צער שיש בה איסור אכילה אלא כל עניינה הוא זכר לנס, אדרבא היא מתאימה ליום שמביאין קרבן פסח.
בער"פ מותר לאכול מצה מבושלת אך לא מצה עשירה ולילדים אפשר להקל אם לא הגיעו לחינוך.
ואולם אחרי השעה התשיעית אסור לאכול גם מצה מבושלת.
חכמים אסרו לאכול מצה בער"פ. הם דימו את המצה לכלה שעדין בבית אביה. והרמב"ם אומר מי שאוכל מצה בער"פ מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו.
מכאן יש להבין את גודל ענין אכילת מצה בליל הסדר. יש כאן כעין ענין של חתונה של נישואין והגר"א מוסיף שיש שבע ברכות בליל הסדר לפני אכילת מצה, כמו שבע ברכות בנישואין שמתירין את הכלה לבעלה.
את ליל הסדר אנו פותחים במצות קידוש והפעם הקידוש כולל שתי קדושות קדושת שבת וקדושת יום טוב נתבונן במהות מצות קידוש.


מצות קידוש
פסחים קה: בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק מי שלא קדש בערב שבת מהו שיקדש והולך כל היום כולו א"ל מדאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו הכא נמי... מקדש והולך כל היום כולו. איתיביה לילי שבת ולילי יו"ט יש בהם קדושה על כוס... שבת יו"ט אין בהם קדושה על כוס וכו' (משמע בברייתא שאפילו בדיעבד שלא קדש בלילה אין מקדשין ביום) ומתרצת הגמ' הברייתא לא דברה מה הדין אם לא קדש. עוד שואלת הגמ' איתיביה כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם, ואם אין לו אלא כוס אחת אומר עליו קידוש היום שקידוש היום קודם לכבוד יום. ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעבד בה תרתי א"ל חביבה מצוה בשעתה. (כלומר אמנם בדיעבד אפשר לקדש ביום אך זמנו בלילה חביבה מצוה בשעתה כמו שמצינו שמותר להקטיר חלבים ואברים בשבת ולא דוחין את הקרבתם עד למוצאי שבת).
עד כאן מהלך הסוגיא שזמן קידוש בלילה ואם לא קידש בלילה מקדש כל היום כמו בהבדלה כנ"ל.
ובדף ק"ו בהמשך הסוגיא מובאת ברייתא זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו... ביום מנין זכור את יום השבת. ביום מאי מברך א"ר יהודה בפה"ג. כלומר בברייתא זו נאמר שיש קידוש ביום . נמצאנו אומרים שקידוש שלם יש רק בלילה כפי שנאמר בברייתא הראשונה. וכאן בברייתא השניה נאמר שיש גם קידוש שאין שלם ביום שמברך על היין בפה"ג. וקידוש ביום הוא מדרבנן ומאסמכתא דורשים שגם ביום מקדשים. ומשמעות הקידוש ביום הוא מטעם כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין, אלו דברי הרשב"ם. וגם הר"ן על הרי"ף אמר שהקידוש ביום הוא זכר לקדוש מטעם כבוד היום עדיף וזו שירה לקדושתו של יום.
קידוש בלילה
צריך להתבונן מדוע הקידוש בלילה דוקא, האם הוא לכתחילה בלילה מדין זריזין מקדימין למצות בלבד, או שזמן הקידוש הוא דוקא בלילה ואם לא קידש בלילה אמנם מקדש ביום אך זה מתורת תשלומין. ולכאורה מהראיה שהביאו מבני ר' חייא מהבדלה שיש לה תשלומין א"כ הוא הדין קידוש ביום הוא מדין תשלומין. אכן בהבדלה עצמה נחלקו הראשונים אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד יום שלישי האם זה מדין תשלומין או שזמן הבדלה נמשך עד יום שלישי. הרא"ש בפ"ג סימן ב' בברכות מביא דברי רב יהודה שאומר מי שהוא אונן במוצש"ק פטור אז מהבדלה נפטר לגמרי, וגם אחר הקבורה אינו מבדיל. ור' מאיר חולק עליו ואומר שהחיוב של הבדלה נמשך ואל כן אחר הקבורה עליו להבדיל. א"כ כיון שהגמ' השוותה קידוש להבדלה אותה מחלוקת יש בקידוש. אם לא קידש בלילה יקדש ביום מדין תשלומין או מפני שזה עדין זמנו. נ"מ אם היה פטור בלילה כגון קטן שהגיע למצות וגדלו שערותיו רק ביום השבת אם מדין תשלומין הוא פטור מהתורה. ואם זה עדין זמנו מחויב מהתורה וכן מי שהיה שוטה בלילה ונתפקח ביום מחויב בקידוש מהתורה ויכול להוציא אחרים המחויבים מהתורה.
בסדר ר' עמרם גאון (תפילת שבת ט"ז) כתב מי שנאנס מחמת שכרות או שינה או מכל דבר שיש בו אונס ולא קדש בלילה מקדש בבוקר, משמע דוקא באונס יש תשלומין כמו בהבדלה אבל במזיד אין. עיין טור רע"א שהביא מחלוקת אם לא קדש בלילה יש לו תשלומין ביום, האם דווקא בשכח כדברי רב עמרם הנ"ל או אפילו במזיד כדברי הרמב"ם.
המנחת חנוך במצות קידוש חוקר בשאלה הנ"ל.
קידוש מוסיף קדושה לשבת
אכן צריך להבין מדוע הקידוש זמנו דוקא בלילה וביום הוא רק מדין תשלומין ואפילו למי שאומר שזמנו נמשך כל השבת אך לכתחילה זמנו בלילה מדוע. דומה כי פתרון הדבר הוא בהבנת מהותו של הקידוש. האם הקידוש בא לבטא את מציאות קדושת השבת. יש מצוה לומר בפה היום שבת קודש. או הקידוש גם יוצר קדושת שבת. כמובן שהשבת קדושה ועומדת גם ללא הקידוש שלנו. אך הקידוש מוסיף עוד קדושה לשבת. מצינו כדבר הזה שיש מצוה לקדש בכור אף שהוא קדוש מבטן. קדש לי כל בכור פטר רחם והכוונה ממש לקדש ולא רק לנהוג בו קדושה כך אומרת הגמ' בנדרים י'ג תניא משום רבי אמרו מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש.
ונ"מ לדינא שלדעת ר' יעקב בנדרים יב'. אם אדם אומר הרי עלי כבכור זה נדר כי הוא מתפיס בדבר הנדור ולכן הנדר חל. אמנם ר' יהודה חולק ומתיר כי כיון שהוא קדוש מבטן אין זה נקרא דבר הנדור. אך גם הוא מודה שמצוה להקדישו. זאת אומרת שבזה שהוא מקדיש חלה תוספת קדושה על הקדושה הקיימת בבכור מלידה. וכן יש לומר כאן השבת קדושה ועומדת גם בלי הקידוש אך הקידוש מוסיף קדושה לשבת.
לכאורה קדושת השבת עליונה אלוקית, קביעה וקיימה. ורק קדושת המועדים ישראל משתתפים בקדושתן. ולכן אומרים מקדש ישראל והזמנים שישראל מקדשים את הזמנים, הם קובעים אותם ע"י קידוש החודש, אבל שבת קבועה מששת ימי בראשית. אכן אפשר לומר שיש בשבת קדושה כפולה, גם קדושה אלוקית מששת ימי בראשית וגם קדושה הקשורה ביציאת מצרים, וכן אנו מזכירים את שניהם בקידוש זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים, כמו המועדים שהם זכר ליציאת מצרים. ועל כן השבת נזכרת בפרשת המועדים וגם היא נקראה מקרא קודש. והיא תחילה למקראי קודש.
אם כן מהבחינה הזאת שהשבת היא גם זכר ליציאת מצרים יש בה בחינה של קדושה שקשורה בישראל ויש מקום לומר שהקידוש הוא לא רק הזכרה והודעה שיום זה מקודש ועומד אלא יש בו גם פעולה של הוספת קדושה על ידינו.
{רעיון זה מתוך שיעוריו של הרב סלובייציק}
מרן הרב בהגדה של פסח מדייק בסימן קדש הנאמר על הקידוש ואומר שביציאת מצרים עם ישראל התעלה והתקדש ויש בנו הכח לקדש את הזמן. וכן יש לומר גם על השבת.
ולפי זה מובן מדוע הקידוש לכתחילה זמנו דווקא בלילה בכניסת השבת כי תפקידו של הקידוש גם לפעול קדושה, ואמנם אם לא קידש בתחילתו מקדש והולך כל השבת כי עדיין יש זמן שאפשר לקדשו. בזוהר פרשת ויקהל כתב שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי היום יש בו בעצמו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת בפה"ג. ויש להבין מזה כאמור שהקידוש פועל קדושה וזה נוסף רק בלילה. ואילו לדעת הזוהר אם לא קידש בלילה לא יקדש ביום.
גם מדברי הרמב"ן בפרשת יתרו נראה שהקידוש יוצר קדושה וזה לשונו כל הטעונים קידוש מתקדשים פעם אחת כגון קידוש החדש וקידוש היובל. הרמב"ן משווה את הקידוש בשבת לקידוש החודש ששם זה קידוש של יצירה שעל ידי הקידוש מתחדש החודש.
בהבדלה מסתיימת קדושת השבת
לפי האמור כמו שהקידוש יוצר את קדושת השבת כך גם הבדלה ביציאת השבת נועדה לסיים את קדושת השבת ולהבדיל בין השבת לבין החול. כלומר ההבדלה אינה רק הכרזה והודעה של המעלה של השבת והבדלה מימי החול, אלא היא פועלת הפסקת קדושה, ומתרת את העבודה, ולפני ההבדלה יש איסור עשיית מלאכה כי לא יצאה השבת עדיין לגמרי.
בש"ע סי' רצט' סע' י' "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפילה מותר... ואם צריך לעשות מלאכה קודם שיבדיל בתפלה אומר המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ועושה מלאכה". וברמ"א: "ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות לא צריך לזה".
כלומר נחלקו הפוסקים 1 האם לפני הבדלה אסורה כל מלאכה או שרק מלאכות גמורות. ונראה שהטעם מפני שנחלקו האם איסור מלאכה לפני הבדלה הוא משום שצריך להוציא את השבת מקודם ולפני כן ישנה עדיין קדושת השבת ולכן אסורה כל מלאכה, או אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה, לא מפני שהשבת לא יצאה אלא כמו שאסרו לאכול לפני התפילה בבוקר כך אסרו כאן משום שלא ישכח ועל כן אסרו רק מלאכות גדולות שעלולות לגרום שישכח.
נמצא ששיטת הש"ע שההבדלה מתרת לעשות מלאכה ועד שלא הבדיל נמשכת קדושת השבת במובן מסויים, מתאימה להסברה שקידוש יוצר קדושה וקדושה זו פוקעת בהבדלה.
לפי זה מבוארת הגמ' בפסחים קה: "...תניא הנכנס במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר ברכת המזון ומשלשלן כולן אחריו. ולא אמרינן חביבה מצווה בשעתה. (ולמה בקידוש אמרינן חביבה וכו' ולא דוחין ליום משום כבוד היום עדיף) אמר ליה... שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא וכו' ע"ש. ולכאורה אם היום נכנס מאליו ויוצא בצאת הכוכבים א"כ מה מועיל שדוחה את ההבדלה ולמה לא יזדרז לקיים המצווה. אך כאמור אם ההבדלה פועלת ועל ידה נפסקת קדושת השבת. א"כ כל מה שדוחה את ההבדלה קדושת השבת נמשכת ובזה מראה שאין קדושת השבת עליו כמשא מכביד.
השבת בת זוג של כנסת ישראל
במדרש ב"ר יא' ט' "תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה לכולן יש בן זוג וכו' אמרה לה הקב"ה כנסת ישראל יהיה בן זוגך כיוון שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י היא בן זוגך היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו. זה מסביר את כל העניין, כלומר השבת היא בת הזוג של כנס"י וישראל צריכים לקדש אותה כמו שאדם מקדש את בת זוגו. ולפי זה כביכול רבש"ע הוא הרב המקדש בקדושי כנס"י והשבת והוא אומר לחתן זכור את יום השבת לקדשו. וישראל עושים קידוש בשבת ומייחדים אותה להיות של ישראל בלבד ולא של אחרים וישראל עצמם מתקדשים על ידה ומקבלים נשמה יתירה.
אם כן הקידוש בשבת הוא כמו קידושי אשה עם ישראל מקדש את השבת אליו השבת מקודשת לו. ולכן אסור לנכרי לשמור שבת נכרי ששומר שבת כאילו בא על אשת איש. כמי שנאמר על נכרי שלומד תורה שהרי הוא כאילו בא אשת איש.
ליל שבת ויום שבת שתי בחינות זכור ושמו
ונראה להוסיף עוד העמקה מדוע עיקר זמנו של קידוש בליל שבת. כי הלילה והיום של שבת הם שתי בחינות שונות. וכך נמצא במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה המובא ברמב"ן פרשת יתרו. הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור ועל הכלל תיהיה זכירה ביום ושמירה בלילה. כלומר מהות היום בשבת לחוד ומהות הלילה של שבת לחוד. הדברים מתאימים לדברי המכילתא ביתרו. זכור את יום השבת לקדשו לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת. כלומר שני לימודים לקדושת שבת ליום לחוד וללילה לחוד.
יש להוסיף עוד שבת נקראת בלשון זכר וגם בלשון נקבה. בפרשת בראשית נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו כאן שבת בלשון זכר. וכן בפרשת בשלח בפרשת המן נאמר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. לשון זכר. ביתרו בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו. ואחר כך ויקדשהו לשון זכר. אך בפרשת כי תשא נאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא לכם מחלליה מות יומת כל העושה בה מלאכה ונכרת וגו' כל הפרשה שבת לשון נקבה. לעומת זאת בפרשת ויקהל שבת לשון זכר כל העושה בו מלאכה.
לאמר שתי בחינות לשבת. אולי זו כוונת הפסוק את שבתותי תשמורו שתי הבחינות של שבת בחינת זכר ובחינת נקבה בחינת יום ובחינת לילה. וכאן יש להביא את המשך דברי הרמב"ן ביתרו "וזהו מאמר החכמים שאומרים בערב שבת בואי כלה בואי כלה בואו נצא לקראת שבת מלכה כלה. וקראו לברכת היום קידושא רבא שהוא קידוש גדול". כלומר ליל שבת בחינת כלה מלכה נקבה . יום שבת זכר והקידוש בו גדול . והנצי"ב בשאילתות יתרו שאילתא נ"ד אומר מכאן המנהג המובא במג"א ס' רס"ח לומר בתפלה בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו וזה מה שאמרו שכבוד היום עדיף לכבוד הלילה. נמצא שהקידוש בלילה קידוש של יצירת קדושה נוספת קדושה על הקדושה הקיימת שבת ככלה שישראל מקדשין אותה. וזה מה שאומר הזוהר בפרשת ויקהל שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי יש בו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת הגפן וזו כוונת הרמב"ן שהקידוש ביום נקרא קידושא רבא בשל מעלתו של היום על הלילה.
טעם האיסור לאכול לפני קידוש

בשו"ע נפסק אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים. ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש (סי' רע"א סע' ד') והטעם כיוון שנכנסה שבת חל עליו חיוב קידוש. אפשר להבין את האיסור כדי שלא ישכח לקדש, לכן אסרו עליו לטעום. אכן ניתן להעמיק יותר ולראות שיש באיסור זה משהו מהותי.
אמרו חכמים בברכות לה' ע"א ת"ר אסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל. ולכאורה אם כל המציאות יש בה בחינה של קדושה מה מועילה הברכה שעל ידה מותר ליהנות מהעולם. האם יכול ישראל לאכול מן הקדשים המיועדים לכהנים על ידי שיברך?
הביאור הפשוט הוא שהברכה היא בגדר של פדיון. לאמר, כמו שאפשר לפדות קדשים ולתת תמורתם לקודש והם הקדשים נעשים חולין ואפשר ליהנות מהם, כך הברכה שבה אדם משבח את רבש"ע ומכיר שהכל ממנו היא באה במקום אותו השבח שאותו הדבר משבח את רבש"ע בעצם מציאותו. וכיוון שהשבח נעשה ע"י הברכה מותר ליהנות מאותו דבר. אכן 2 אפשר עוד להעמיק ולהבין באופן יותר מהותי, כל הנבראים בעצם מציאותם הם מספרים כבוד ה', השמים מספרים כבוד אל וכל הנברא נברא לכבודו ית"ש. כאשר אדם מברך על ההנאה הוא מתרומם ומכיר את התפקיד של הדבר שהוא נהנה ממנו שהקב"ה הוא שברא את ההנאה הזו ליהנות בה בני אדם. והוא יודע שכעת הוא יושב על שולחנו של מקום א"כ הברכה מכניסה אותו למדריגה חדשה והוא נעשה מבחינה מסוימת כהן הראוי לאכול מן הקדשים. אמר רב יהודה כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים. ונמצא שכאשר הוא מברך הוא מתעלה ונעשה ראוי לאכול מקדשי שמים.
וכן יש להסביר את הקידוש בשבת. בשבת הכל מתעלה למדרגה חדשה ועל מנת ליהנות מהעוה"ז שהוא התקדש בשבת בקדושה יתירה צריך להתעלות למדרגת השבת. וזה עניינו של הקידוש, כפי שהסברנו השבת היא בת זוג של ישראל, כאשר ישראל מקדשים את השבת הם נעשים שלמים כמו שהאיש המקדש את האשה הוא נעשה שלם כך ע"י קידוש השבת האדם מתקדש ומתעלה וראוי הוא ליהנות מקדושת השבת.

חג הפסח חג האמונה
חג הפסח הוא חג האמונה, ככתוב אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית העבדים. ביציאת מצרים נבחרנו על ידי ד' אלקינו להיות לעם ד' ובמתן תורה נבחרנו להיות נושאי דבר ד' בעולם. כולנו כל ישראל ככלל, וכל אחד מישראל כחלק מהכלל מחויבים אנו להיות המקימים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, כלומר, לא רק מחויבין אנו כל אחד ואחד בעצמו לקיים את התורה אלא מחויבין אנו שדברי התורה יתקיימו על ידי כל ישראל. כולנו וכל אחד מישראל מושבעים ועומדים על כך מהר סיני ובמעמד הברית מול הר גריזים והר עיבל. כל אחד מישראל נבחר להדמות לאלקים ללכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. וכי אפשר להדמות למקום וכי אפשר ללכת בדרכיו? הן גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו. ואעפ"כ הקב"ה מורה לנו להדמות לו כביכול, כי הקב"ה בחר בנו וקרא לנו בניו - בני בכורי ישראל - בנים אתם למקום.
ובדור הזה דור הגאולה הננו קרואים לפעול עם אל בגאולת ישראל, כביכול להיות שותפים עם הקב"ה בגאולת ישראל, כדברי הירושלמי שבת לט: אמר ר' ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו.
זכינו להיות בדור של אתחלתא דגאולה ולא רק אתחלתא אלא בתוך התהליך של גאולת ישראל שמגמתה השלמה של גאולה זו להיות גאולת העולם כולו. ואנחנו עם ישראל קרואים מאז יציאת מצרים לרומם את העולם כולו, להכיר את ד' אלקי ישראל לבאי עולם. על ידי שנשוב תחילה אנחנו אל ד' ואל טובו ונהיה לשם ולתפארת לעיני העמים. ועל כל אחד מאתנו מוטל להיות דמות שלמה שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד'.
המטרה הגדולה של יציאת מצרים היא מטרה ארוכת ימים והיא הולכת ומתקדמת לקראת השלמתה בגאולה השלמה. אשרינו שזכינו להיות בדור גדול זה ואולם הזכות הזאת מחייבת אותנו להיות גדולים ולפעול כביכול עם רבש"ע בגאולת ישראל.
וראשית לכל עלינו להעמיק ולגלות את האמונה שנקבעה בנו ביציאת מצרים כאשר הקב"ה התגלה אלינו באותות ובמופתים ביד חזקה ובזרוע נטויה והוציא אותנו ממצרים מבית עבדים. עלינו לגלות את הטבע הפנימי של האמונה הטבועה במעמקי נשמתנו. אמונה שהיא חיים, שהיא עצם החיים. צדיק באמונתו יחיה. אמונה טבעית שבכל מה שאדם רואה בעולם הוא רואה את הקב"ה, רואה את הבריאה ורואה את הקב"ה שברא את עולמו. אמונה חיה שאינה צריכה חיזוקים כי היא הטבע הבריא האמיתי של ישראל. כבודו של הקב"ה מופיע בכל מה שברא. אמונה שמכירה שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה כי לעולם חסדו. אמונה ובטחון שיש לנו על מי להשען על אבינו שבשמים, אמונה שממלאה בשמחה את הלב. ומתוך כך כל עבודת ד' נעשית בשמחה ובטוב לבב.
את האמונה הטבעית הטבועה בעומק נשמתינו עלינו לחשוף ולהוציאה לחרות עולם. עלינו לגאול את הניצוץ האלקי משיקועו מכסויו. זה ענינו של חג הפסח, זה ענינה של התקופה הגדולה הזו.
השאיפה הגדולה לפעול עם אל, להשתתף כביכול עם הקב"ה בגאולת ישראל, נותנת משמעות גדולה לכל מעשה טוב, לכל מצוה, כי אין המעשה הטוב עומד לעצמו, הוא חלק מכל המהלך הגדול של הגאולה. כל מעשה טוב שזור וארוג בגודל השעה. כל מצוה קטנה כביכול היא גדולה כגודל כל התהליך של הופעת אור ד' בעולם. על כן החלש יאמר גבור אני. וכל אחד לפי כוחו פועל פעולות גדולות כיון שהוא שותף למגמות הגדולות של התקופה.
אדם מחזק את שלום הבית בביתו- הוא פועל לאחדות כללית.
אדם יושב ועוסק בתורה- אור התורה מאיר בישראל על ידו.
אדם יושב עם בניו ומלמדם תורה ומלמדם דרך ארץ - אור תורה ודרך ארץ מתפשט בבני ישראל.
אדם חושב מחשבות טובות- עושה תיקון במחשבות לבבות ישראל.
וכל זה כיון שהוא שואף שאיפות הכלל, הוא חלק מהכלל וכל מעשה שעושה שייך לכלל כולו ופועל על הכלל כולו.
מתוך המבט הכללי אני מסתכל על הישוב שלנו, ישוב תורני ששורה עליו קדושה מיוחדת. אין זה כי אם בית אלקים. כמה מעלות טובות יש למקום הזה מקום של תורה וחסד מקום שנבנה מתוך אידאליים במסירות ובהקרבה. מקום שיש לו חלק חשוב בשותפות עם אל. בבנין התורה והארץ במהלך הגאולה. רק חסרון אחד גדול יש לאנשי המקום שאינם יודעים את מעלתם, שהם ענוים יותר מדי. וצריך להתגבר על החסרון הזה, ולדעת את גודל היכולות של כל אחד, את גודל התפקיד המוטל עליו. מזרזין למזורזין. שירבו כמותכם בישראל.
הזוהר אומר גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ואם בי כנישתא אחד ישוב בתשובה שלמה, זה יכול להביא את הגאולה. מי יתן ונהיה אנו הבי כנישתא הקהילה שבזכות תשובתינו תבוא הגאולה.
פסח כשר ושמח לכם לנו ולכל ישראל.




^ 1.עיין בגרי"ז שחוקר חקירה זו.
^ 2.ע"פ הרב בעולת ראי"ה.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il