ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תמיד בשמחה" - האם זה מציאותי?

דף הבית בית מדרש מדורים קרוב אליך Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשע"ו

תמיד בשמחה" - האם זה מציאותי?

גליון מס 137



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

כמובן שלא! / הרב שאול יונתן וינגורט
ראש ישיבת 'תום ודעת', ירושלים
המציאות היא עניין אובייקטיבי, ואילו השמחה היא עניין סובייקטיבי – האופן בו האדם מסתכל על המציאות. אם כן, כמובן ש"בשמחה תמיד" איננה תביעה מציאותית, אלא זוהי הסתכלות על המציאות. לפעמים המציאות היא קשה, והנתונים האובייקטיביים מתנגשים עם החוויות הטובות, אך אדם שמסתכל על המציאות בעיניים שמחות, יוכל לשמוח עם כל נתון במציאות.
יתר על כן, כשם שישנה ציפייה מאדם עם חובות גדולים, או עם מצב גופני קשה, להיות בשמחה – כך מצופה גם מאדם שיש לו 'מרה שחורה' או עצבות, להיות גם הוא בשמחה. וכיצד ניתן להפוך את השמחה למציאותית? להבין שגם המציאות היא סובייקטיבית. בעל התניא (פרק לג) מצביע על כך שהמציאות החיצונית בסך הכול מסתירה את האלוקות שבפנים. ה' הוא אחד, וכל מי שמגלה במציאות כיצד גם "שמו אחד", ורואה כיצד אחדותו מתגלה, יוכל להיות בשמחה תמיד.
אחד החידושים שלימד אותנו הבעל שם טוב, הוא שבניגוד לאנשים שמסתכלים על כך ש'עולמות בפשיטות' ואילו 'אלוקות בהתחדשות', כלומר: פשוט שיש עולם וחידוש הוא שיש אלוקות, עלינו להפוך את ההסתכלות, ולהבין ש'אלוקות בפשיטות' ואילו 'עולמות בהתחדשות', כלומר: פשוט שיש אלוקים, והחידוש הוא בקיומם של העולמות.
מעתה, העצה להיות "בשמחה תמיד" היא להתעצם עם "שויתי הוי' לנגדי תמיד", ולהכיר בכך שה' מונח בפנימיות כל העולמות. מתוך כך יכול האדם לשמוח בכל מה שבא אליו.

ממינוס לפנימיוס
הרב מיכי יוספי
על ידי שמחה יוצאים מכל הגלויות ומכל הצרות, כך דורשת החסידות את הפסוק "כי בשמחה תצאו". אך יש כאן משהו מטריד. האדם הלא עצוב בגלל צרותיו, אז איזה מין רעיון זה להציע לו לשמוח וכך להפסיק להיות עצוב?! משל לאדם שנמצא ביתרת חוב בחשבון הבנק שלו, ומגיע חבר ונותן לו עצה שיפקיד כסף בחשבון וכך ייצא מהמינוס...
העניין הוא שבכל דבר יש חיצוניות ופנימיות. כך גם בנושא השמחה.
ישנה שמחה חיצונית ושמחה פנימית. שמחה חיצונית ניזונת מדברים חיצוניים שמסתדרים כפי רצוננו. בריאות, פרנסה, זוגיות, הורות או מימוש עצמי. זו שמחה שאין לה קיום אמיתי וכשמשהו משתבש אנו עסוקים בחסר. דואגים, עצובים ורוטנים.
במקביל לשמחה החיצונית, ישנו ממד של שמחה פנימית. זו שמחה שאינה מותנית בדברים שמחוץ לנו אלא נובעת מעצם קיומנו, מעצם החיים ומתוקף היותנו חלק א־לוה ממעל ממש. ועל שמחה זו נאמר "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".
משום מה יש לנו נטייה להזניח את השמחה העמוקה הזו, אך כשהמציאות החיצונית מתערערת אנו מתעוררים לפגוש את הממד הפנימי שתמיד זמין ותמיד בידינו. כשאנו לוקחים אחריות על השמחה הפנימית, הרי שאנו זוכים לברכת שמים שבעקבותיה גם המציאות החיצונית הגשמית משתנה לטובה, בטוב הנראה והנגלה.

אפילו ירמיהו

הרב יואב שטרנברג רב קהילת "נחלת בנימין" ביישוב אדם

כשלהבות החורבן עוד בוערות, ירמיהו הנביא מבכה את מר גורלו: אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם.
זוהי רק הפתיחה של פרק ג במגילת איכה. בפסוקים הבאים ירמיהו מתאר באריכות את סבלו, ואכן, אין ספק שגורלו של ירמיהו לא שפר עליו. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. ועם זאת, באמצע אותו הפרק ירמיהו משנה מנגינה:
טוֹב ה' לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ... טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' ... מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו.
מרוח נכאים והתמקדות בסבל ובקושי, ירמיהו עובר לאמירה שאין מה להתאונן. כיצד מתרחש השינוי הזה?
אולי השינוי מתרחש בעקבות פסוקים באמצע: "חַסְדֵי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו... חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ". ברגע שמבינים שכל מעשיו של הקדוש ברוך הוא לטובה, כל הפרספקטיבה על האירועים משתנה, והסבל מקבל משמעות. אלו לא סתם ייסורים הבאים על האדם, אלא ייסורים הבאים לעזור לו.
אינני יודע אם אפשר לשמוח תמיד במובן של חיוכים וצחוק, אבל אפשר להחליף את המבט הסובל והמיואש במבט של תקווה, של רצון לפעולה ועשייה, שהם המאפיינים של השמחה. כלשונו של בעל התניא (תניא פרק כו): "כָּכָה מַמָּש בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת הַנִּמְשָכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כְּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזרְִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִׁמְחָה...".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il