ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מפוכח או רחפן?

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"ז

מפוכח או רחפן?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

באחת החסידויות היו אוהבים לספר על יהודי אחד שלמד תורה בשביל... החתול. וכך היה המעשה – בשעת חתונתו של אותו אדם, הבטיחו לו חמיו וחמותו שהם יפרנסוהו, ובזמן זה הוא ישב וילמד תורה. ואכן, החתן ישב בעליית הגג והגה בתורה בהתמדה.
אולם, מידי פעם היה שומע קול פסיעות מאחורי דלת העלייה. החתן היה בטוח, שחמותו היא הפוסעת מאחורי דלתו, וכדי לרצות את המפרנסת שלו, היה מגביר את קול לימודו. לימים, התברר שהחתול הוא שפסע מאחורי הדלת, ונמצא לומד תורה 'לשמה' – לשם... החתול.
אכן, תביעה חריפה יש בסיפור זה. תביעה לאמת צרופה, עד כדי האמירה שמי שאין מחשבתו זכה ושלימה, כל כולו מצוי בעולם השקר.
אולם, מול הסיפור הזה, עומדת דרכו של רבי לוי יצחק מברדיטשב סניגורם של ישראל (שההילולא שלו – כה' תשרי). ידוע המעשה, ברבי לוי יצחק, שראה פעם עגלון אחד המושח את גלגלי העגלה בשמן, בעת תפילת שחרית, כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.
'ריבונו של עולם', קרא רבי לוי יצחק בהתלהבות, 'הבט נא וראה חסידות עמך ישראל, גם בשעה שהם מושחים את גלגלי עגלותיהם, מזכירים הם את שמך'.
שני הסיפורים נראים ממש כשני הפכים. הסיפור הראשון מחפש את נקודת החיסרון של החתן, ואילו הסיפור השני מוצא את נקודת הטוב הקטנה שבעגלון. האם תמים היה רבי לוי יצחק, כשביכר להביט בנקודת הטוב הקטנה, ולהתעלם מההקשר הכולל?
יודעים אנו, שרבי לוי יצחק ראה גם את נקודות החיסרון. וכך מסופר עליו – פעם, אחר תפילת שמונה עשרה, ניגש רבי לוי יצחק אל כמה מהמתפללים, הושיט להם את ידו ובירכם בברכת – 'שלום עליכם', כאילו שבו מדרך ארוכה.
המתפללים הציצו עליו בתימהון, אך הוא אמר להם – 'מה אתם תמהים? הרי שרויים הייתם זה עתה מרחקים. אחד היה ביריד, השני נסע בספינה. (במילים של ימינו – כולכם 'ריחפתם' בזמן התפילה). רק עכשיו, כשהסתיימה התפילה, שבתם מהדרך ובאתי לרך אתכם בשלום עליכם'.
אם כך, גם רבי יצחק ידע למצוא את נקודת החיסרון, וכיצד יכול היה לסנגר על ישראל?
דומה, שהדבר נעוץ שורש החטא הקדמון, המופיע בחומש בראשית. שני עצים מיוחדים היו בגן עדן – עץ החיים ועץ הדעת. כשה' נוטע את העצים הללו בגן עדן, נאמר (פ"ב) – "ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע". כלומר – בתוך הגן, וכדמתרגם אונקלוס – 'במציעות (באמצע) גינתא', נמצא עץ החיים, ורק לידו מצוי עץ הדעת.
לעומת זאת, כשהאישה מדברת עם הנחש על עץ הדעת ממנו אסור לאכול (פ"ג), היא אומרת – "ומפרי העץ אשר בתוך הגן", כלומר לדעתה באמצע הגן מצוי דווקא עץ הדעת.
דומה, שזהו אחד משורשי החטא הקדמון. אם הדעת היא אמצע האדם, אז אכן האדם שרוי כל העת במקום בו טוב ורע משמשים בערבוביה. במצב זה, לעיתים הרע גובר, ואכן נקודת חוסר השלימות מערערת את כל מעשי האדם. אולם, האמת היא, שעץ החיים נמצא באמצע הגן. עצם חיי האדם, הנשמה שהיא חלק אלוק' ממעל, היא המחייה את האדם ומרכז חייו. בעץ זה אין טוב ורע, וממנו נובעת הסנגוריה על ישראל.
ואכן, לאחר שחטא האדם, שואל אותו ה' – אייכה? כי בחטא התחבר האדם לעץ הדעת, ושכח את עץ החיים. נמצא, שעזב את תוכו הפנימי, ולמעשה נעלם. ואם כן – אייכה? היכן אתה? נעלמת! היזכר בעץ החיים – בפנימיותך!
ובימינו, מיום שחטא אדם הראשון, הרי שלעץ החיים הצומח בתוכנו, הצטרף ובא עץ הדעת. נמצא, שאכן עלינו להקשיב לאמירות הנוקבות, התובעות מאיתנו לתקן עצמינו עד הסוף. לא להניח לנקודת השקר של החתול והריחוף בתפילה להישאר בקרבנו, ולהנציח בקרבנו את פרי עץ הדעת האסור.
אולם, עלינו ללמוד מסניגורם של ישראל, המזכיר לנו כל העת, שעץ הדעת צומח בצד עץ החיים. בקרבנו, מצוי טוב נצחי, המסייע לנו לשוב ולהגיע אל נקודת הדבקות השלימה באלוקים!




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il