בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

דקלה אלואי ז"ל

"וישסף שמואל את אגג"

כיצד נטמא שמואל כשהרג את אגג?

undefined

הרה"ג אביגדור נבנצל

3 דק' קריאה
נשאלת השאלה: למאן דאמר "נזיר היה שמואל" 1 , איך שיסף שמואל את אגג, ולא חשש לאיסור טומאת נזיר?

אפשר לומר, שמי שסובר ששמואל היה נזיר, סובר לעניין טומאת מת כרבי שמעון בר יוחאי 2 , ש"קברי גוים אינם מטמאים באוהֶל", (ומאן דפליג על רבי שמעון בר יוחאי סובר ששמואל לא היה נזיר).

ברם, לדעת רבינא קברי עכו"ם שאינם מטמאים, אינם מטמאים ב'טומאת אוהל', אך הם מטמאים ב'טומאת מגע ומשא'; וכששיסף שמואל את אגג, אף אם עשה זאת תחת כיפת השמיים, עדיין קיימת 'טומאת משא' 3 .

ניתן היה להציע ששמואל לא היה נזיר רגיל, אלא על פי הגדרים של: 'נזירות שמשון', ולנזיר שמשון מותר ליטמא למתים, לדעת רבי יהודה 4 .

במחשבה ראשונה, יש מקום לדעה זו; שכן חנה, אם שמואל, באה לשילה ונדרה על נזירות שמואל ביום שעלי התמנה לשופט 5 ; דהיינו כשכלל ישראל היה שרוי תחת ההלם הקשה שבשבי שמשון, ומותו תוך כדי מאבקו עם פלישתים. סברה חיצונית זו מתבססת על ההנחה שחנה רצתה שבנה ימשיך את דרכו של שמשון, ואכן עתיד גם הוא להושיע את ישראל מיד פלשתים. אם כן, שמא נדרה ב'נזירות שמשון'; אלא שמפורש ברמב"ם 6 ששמואל היה 'נזיר עולם' ולא 'נזיר שמשון'.

ניתן ללכת בדרך שונה. הגמרא הקשתה 7 למאן דאמר: 'אישה פסולה למול', כיצד לקחה ציפורה צור וכרתה את עָרְלת בנה? ותירצה הגמרא שבאמת אין כוונת הפסוק לומר שעשתה זאת במו ידיה, אלא שאמרה לאדם אחר למול והוא מל; אם כן, ייתכן לפרש גם בנידון דידן, ששמואל לא שיסף את אגג במו ידיו, אלא שאמר לאחד מתלמידיו לעשות כן.

דרך נוספת שניתן להציע, על פי מה ששמעתי ממורי ורבי, הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, שלדעת ה'יראים' שעובד כוכבים מטמא ב'מגע ובמשא', אין זאת מדין 'מת', אלא מדין 'נבֵלה'; על פי זה ניחא, שהרי אין נזיר מוזהר על טומאת נבלה; או שניתן לומר ש'עָשֶה' של מחיית עמלק דוחה את איסור טומאת נזיר.

אף על פי שלמדנו "אין עשה דוחה לא תעשה אלא אם כן אי אפשר לקיים זה וזה" 8 , וכאן הֲלוא אפשר לקיים מחיית עמלק על ידי אדם שאינו נזיר, נראה שאין זה נחשב כדבר ש'אפשר לקיים', הואיל ואדם זה רוצה לקיים את המצווה בעצמו, ולכן זה בגדר 'אי אפשר על ידי אדם אחר'.

למרות שבמסכת שבת (שם) אמרו שאם הבן מצורע בעָרְלתו, ואבי הבן מתכוון במילתו לקוץ בהרת בנו, שזהו 'לאו דאוריתא', אף אם נמצא מוהל אחר - ימול הוא; ברם, שם המקרה שונה הואיל וביד אבי הבן לכוף את יִצְרוֹ, ולהתכוון רק לשם מצוות מילה 9 . ואף שבנזירות יש עשה ולא תעשה, ו'אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה' כפי שמופיע ביבמות (ה ע"א), הרי גם נאמר שם שהואיל ו"נזירות איתא בשאלה" - עשה דוחה אף לא תעשה ועשה 10 ; ואף שבנזיר שנטמא עובר גם ב'בל יחל' וב'בל תאחר' (נדרים ג ע"ב, וכן ד ע"א), סוף סוף גם האיסורים הללו נמצאים במצב של 'שאלה', ומסתבר שגם הם נדחים 11 .

ובטעם הדבר נראה כמו שמפרש הרשב"ם (כתובות מ ע"א): שעשה התלוי בדעת בשר ודם קל יותר - ואין בו כוח לדחות לא תעשה; כך גם לאווים ועשה התלויים בדעת בשר ודם, שאם רוצה יכול לשאול עליהם, הם קלים יותר ונִדחים מפני מצוות עשה.

"ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א', כא).

במהרה בימינו אמן.


^ 1 נזיר סו ע"א.
^ 2 יבמות סא ע"ב.
^ 3 לעניין 'טומאת מגע מדין חרב הרי הוא כחלל', עיין נזיר נד ע"ב, בתוספות ד"ה תא שמע.
^ 4 נזיר ד ע"ב.
^ 5 רש"י שמו"א א', ט.
^ 6 הלכות נזירות פ"ג הט"ז.
^ 7 עבודה זרה כז ע"א.
^ 8 שבת קלג ע"א.
^ 9 וכמדומני ה'שאגת אריה' בדיונו על בגדי כהונה לא נקט כדרך הזו, וצריך עיון לעניות דעתי, ואין הספר כרגע תחת ידי.
^ 10 ודנו המפרשים בדברי הרמב"ם דלכאורה לא פסק הכי.
^ 11 וב'נזיר עולם' צריך עיון אם עובר ב'בל תאחר' כשנטמא.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il