ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקריאה המהדהדת

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב חרל"פ Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ז

הקריאה המהדהדת


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מספרים על אחד הצדיקים, שעבר פעם סמוך למצבה אחת. והנה, פנה הצדיק לאחד ממלוויו וביקש ממנו להביא גרזן ולקצץ חלק מהכיתוב שעל גבי המצבה. כשנשלמה המלאכה, סיפר הצדיק למלווהו, שבשמיים תובעים מהאדם לעמוד בשבחים הכתובים על גבי מצבתו. אותו אדם לא היה ראוי לשבח, שהיה כתוב על גבי המצבה, ולנשמתו לא נמצא מנוח, עד אשר הוסר הכיתוב השגוי.
ואכן, במקום שמדייקים בשבחיו של אדם, ניתן ללמוד ממצבתו על הנקודות המרכזיות בחייו. על מצבתו של הרב יעקב משה חרלפ זצ"ל, (שיום ההילולא שלו ב- ז' כסלו), מגדולי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל, נכתב שבח ייחודי – "הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש ת"ו, ומעולם לא טעם אוויר של חוץ לארץ".
נקודה זו הייתה מרכזית באישיותו של הרב חרלפ. הרב חרלפ אף הקפיד שלא לצאת מתחום עולי בבל – החלק המקודש יותר בארץ ישראל. ואכן, בזמן 'מסע המושבות' בו התאחדו הרב קוק והרב זוננפלד למסע חיזוק רוחני ואחדות ישראל, במושבות החדשות בארץ ישראל, חשבו הרבנים לקצר את דרכם בדרך מסוימת. אולם, קיצור זה היה כרוך ביציאה מתחום עולי בבל, וכיוון שהרב חרלפ הקפיד בכך, לא הלכו בדרך זו.
באותם ימים, רוב הרבנים הבולטים בארץ ישראל היו מעולי הגולה. דמותו של הרב חרלפ כבן ירושלים, היוותה סנונית לתורה החדשה הצומחת ופורחת בקדושה בארץ ישראל. ואכן, קדוש וצדיק היה, גאון אדיר בנגלה ומקובל עצום בנסתר.
כך מזכירה לנו דמותו כמה קווים מיצחק אבינו עליו אנו קוראים בפרשיות אלו. (וכמובן, אין להשוות כלל דמותו של צדיק מדור אחרון לדמותו של אחד מאבותינו הקדושים. רק הד קול יש כאן). יצחק, הילד היהודי הראשון, הוא הראשון בעולם שהורתו ולידתו בקדושה. והנה, לעומת אברהם ויעקב שנגזר עליהם לצאת מהארץ, נאמר ליצחק – "שכון בארץ אשר אומר אליך, גור בארץ הזאת...". יצחק נשאר כל ימיו בארץ ישראל, מפני שהיה עולה תמימה לה'.
ומתוך קדושת ארץ ישראל, אפשר למצוא קו נוסף המאיר מיצחק אבינו לדמותו של הרב חרלפ. בצעירותו, למד הרב חרלפ אצל רבי צבי מיכל שפירא, שהיה צדיק וירא שמיים עצום, פרוש ומסתגף וקדוש עליון. את תלמידיו חינך רבי צבי מיכל לדרך זו של פרישות והסתפקות במועט.
לאחר מספר שנים, שמע פעם הרב חרלפ את הרב קוק אומר את פיוט 'אקדמות' בחג השבועות רטט ובבכי. הבין הרב חרלפ, שהרב קוק הינו לא רק גאון עצום, כי אם גם קדוש עליון, נדבק בו והפך לתלמידו המובהק. וכך, המשיך הרב חרלפ ללמוד משני רבותיו אלו.
דרכו של הרב קוק שונה הייתה מדרכו של רבי צבי מיכל, בכך ששמה את הדגש על העלאת החומריות. אולם, הרב חרלפ בהדרכתו של הרב קוק שילב בין שני הדרכים. הרב קוק הדריכו להימנע מסיגופים, ולעבוד את ה' בשמחה. וכך על יסודות הטהרה והקדושה ומירוק הגוף, בנה הרב חרלפ את עבודת ה' בשמחה וללא סגפנות. זוהי דרכה השלימה של תורת ארץ ישראל, המעלה את החומריות בקדושה טהרה ושמחה.
אפשר לראות בדרך זו הד קול לדמותו של יצחק אבינו. יצחק בתחילת ימיו עולה כקרבן על גבי המזבח. שמעתי ממו"ר הרב יצחק בן שחר שליט"א – על יצחק כתוב שעלה על המזבח, ולא כתוב שירד. כל ימיו חי יצחק 'על גבי המזבח'. כך התהלך יצחק בעולמנו, כשהוא מעל הבלי העולם, וראשו תדיר בעולמות העליונים. את עולם הגוף הרגיל זבח לה' עוד בילדותו.
דווקא מתוך כך מוצאים אנו, שיצחק מברך ברכה רוחנית מתוך אכילת מטעמים. אצל יצחק הדברים לא סותרים, הוא כבר העלה וקידש את אכילתו.
ואכן, קדושה זו הקרינה על סביבותיה, ונסיים בסיפור על בן ירושלים, שהתרחק מאד משמירת תורה ומצוות. לאחר שנים רבות, חזר אותו אדם בתשובה, וסיפר שמעולם לא נהנה בשלימות מהעבירות שעבר בזמן שהתרחק מתורה ומצוות.
בילדותי, כך סיפר, עברתי פעם ליד בית הכנסת, ושמעתי ממנו את הרב חרלפ קורא בדביקות 'שמע ישראל'. קריאה אמיתית זו הדהדה באוזני ונחרתה לעד בליבי. בכל פעם שהייתי עובר עבירה, הייתה הקריאה מהדהדת בליבי ונוטלת ממני את טעם העבירה, ובזכותה שבתי בתשובה.
שנזכה אף אנו להיות בני ארץ ישראל בשלימות, להתעלות ולהתקדש!



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il