בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות הצומות הקלים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

"קול צופייך" – גיליון 340

הלכות תענית

מהי מטרת התענית? אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית; אמירת עננו; מה דין שליח ציבור שלא אמר "עננו"; עלייה לתורה למי שלא צם; אמירת "רבון העולמים" במנחה; להרבות בסליחות ביום התענית; י"ג מידות; ברכת התורה - על עזבם את תורתי; נשיאת כפים במנחה; מה דין עישון ביום התענית, צחצוח שיניו ורחיצת הפה? ומה לגבי ניירות לרענון הפה.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

טבת תשס"ו
10 דק' קריאה
מטרת התענית - יום של חשבון נפש
הרמב"ם מבאר שעיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו, וז"ל (פ"ה מהל' תעניות הל' א' - ג'):
"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה , ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עונם ואת עון אבותם" וגו'.

ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן, ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלים בחורבן שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל. ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש, ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים ציון שדה תחרש".

יום צום הינו יום של חשבון נפש, כל אחד בינו לבין עצמו, לדעת שעוונותיו ועוונות אבותיו גרמו לצרות הללו, ועל ידי זה יבוא להיטיב דרכיו ולשוב בתשובה שלמה. ואף הנביא אומר (ישעיהו נ"ח ד) "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁו". ֹועל כן, ראוי ביום הצום לקרא ספר תהלים או ספרי מוסר, בדברים המשברים את הלב ומעוררים לתשובה, ולא יעשנו יום מנוחה וטיול, או ינצלנו אפילו לדברים המותרים כגון להתרחץ או להסתפר. ולא יעביר את הצום באדישות, אלא ישים על לבו את המאורעות שבגללם נקבע התענית, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו, ויראה כיצד הוא יכול להוסיף בלימוד ובקיום מצוות ומעשים טובים. ואם אינו עושה כן, הרי שלא מילא את חובתו כראוי.

י' בטבת
בו צר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים וסגר אותה מכל עבר במצור ובמצוק, ומזה נמשך חורבן הבית הראשון וגלות העם.
יום זה נקבע כ"יום הקדיש הכללי" לכל הנפטרים הגלמודים מתקופת השואה האיומה, שאין מי שיאמר אחריהם קדיש משום שלא נודע יום פטירתם או מקום פטירתם.

אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית
עוד כותב הרמב"ם (שם, פ"א ה"ח):
"תעניות אלו שמתענין על הצרות אין מתענין בהן לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים, ומותרין לאכול בלילה אע"פ שמתענין למחר חוץ מתעניות המטר כמו שיתבאר, וכל תענית שאוכלין בה בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל".

ולמעשה, מותר לאכול בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע - אסור אח"כ לאכול או לשתות.
ואם קודם שישן עשה תנאי או חשב שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה: לפי הפשט - מותר לו לאכול או לשתות. ולפי הקבלה גם אם התנה, שתיה - מותרת, אבל אכילה - אסורה. ואם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר - אזי גם לפי הקבלה רשאי לאכול.

ואומר המש"ב אנו נוהגים בכל בוקר לקום לשתות לפני התפילה, ולא צריך תנאי (מקור דין זה בתענית י"ב ע"א, ועיין לשו"ע סי' תקס"ד, ולמש"ב שם ס"ק א', ולכה"ח שם ס"ק ז- ח, ט, ולבא"ח נצבים א). אבל אלו שנוהגים שלא לשתות לפני התפילה, צריכים להתנות וכנ"ל.

ביצה רכה וקשה לעניין אכילה וברכה אחרונה - גמיעת ביצה נחשבת למשקה (ואין אחריה ברכה אחרונה) ומותר גם לדעת המחמירים. אבל ביצה מבושלת קשה או צלויה נחשבת כאוכל ולדעת הזוהר אין לאכול לפני עמוד השחר לפני התפילה אם כבר ישן (ומאותו הטעם אין לאכול בליל פסח ביצה זכר לקרבן חגיגה כי אז יתחייב בברכה אחרונה, ויש מאן דאמר שמצריך לברך על המרור. ואם מרגיש רעבון יאכל חצי ביצה כי בזה אין שיעור של ברכה אחרונה).

אמירת עננו
א. דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תעניות הלכה יב) ורש"י: בליל התענית אומרים 'עננו' בערבית, אע"פ שעדיין אוכלים, אבל במוצאי התענית לא אומר 'עננו', אע"פ שרשאי אח"כ לאכול, וכן דעת השו"ע. כיום ישנם כמה עדות הנוהגות כן (חלק מהתימנים הנוהגים כרמב"ם, והתוניסאים הנוהגים כמנהג ג'רבה. ועיין בשו"ע סי' תקס"ה סעי' ג' שבתענית ציבור אומרים "בכל תפילותיו", ועיין לגאון שם, ולמש"ב וכה"ח ס"ק טו"ב שהביאם).

ולמעשה, למנהג הספרדים : כיום בין יחיד ובין הש"צ, אומרים 'עננו', בשחרית ובמנחה. ובתפילת ערבית של מוצאי הצום לא אומרים בו עננו למרות שעדיין צמים. ולדעת האשכנזים היחיד אומר 'עננו' בתפלת מנחה בלבד, והש"צ אומרו - בשחרית בחזרה, ובמנחה בתפלת לחש ובחזרה.
היחיד אומרו ב"שומע תפילה", והש"ץ אומרו בין "גואל ישראל" ל"רפאנו" בברכה בפני עצמה.

ב. אין שליח ציבור אומר "עננו" בחזרה כברכה בפני עצמה ואין מוציאין ס"ת אלא אם כן יש בבית הכנסת עשרה שמתענין (שו"ע תקסו, ג'), ולדעת המשנה ברורה צריך לכתחילה שבעה. ואנו פוסקים שדי בששה (וכך מובא בכתב יד של הרב מהר"מ בן חביב. ועיין לכה"ח סי' תקס"ו ס"ק ל"ב), וצריך הש"ץ להיות אחד מהצמים.

ג. אם אין ששה שמתענים והש"ץ צם, יאמר הש"ץ "עננו" ב"שומע תפילה" בלי חתימה.

שליח ציבור שלא אמר "עננו"
ד. בתענית ציבור אומר השליח ציבור "עננו" בחזרה בין "גואל ישראל" לברכת "רפאנו". אם שכח והתחיל "רפאנו", כל עוד לא אמר "ברוך אתה ה'" של "רופא חולי" וכו' - חוזר ואומר "עננו" עם חתימה וממשיך "רפאנו" כרגיל. ואם הזכיר שם ה' בברכה, ממשיך "רופא חולי" וכו' ויאמר "עננו" ב"שומע תפילה" כמו יחיד בלי חתימת "העונה לעמו ישראל בעת צרה". ואם שכח לאומרו גם ב"שומע תפילה" אומרו אחרי "יהיו לרצון" הראשון (עיין שו"ע קיט, ד', ולכה"ח שם ס"ק כ"ג, כ"ח).

ה. מי שאינו מתענה - לא יהיה חזן. ואם הוא ש"ץ קבוע או אדם חשוב שלא צם מחמת חולי וכבר עלה להיות חזן, רשאי לומר ב"עננו" - "ביום תענית הזה" כי כוונתו על הציבור שהם צמים (עיין לשו"ע תקסו, ה', ולכה"ח שם ס"ק מ"א).

עלייה לתורה למי שלא צם
א. בתענית אין עולה לתורה אלא מי שמתענה. ואם אין שם כהן אלא הוא, יצא מבית הכנסת ויעלה ישראל המתענה (שו"ע תקסו, ו'). אם קראו למי שאינו מתענה לעלות לתורה - יש מי שאומר שרשאי לעלות, ויש מי שאומר שימנע ולא יעלה, וכן נוהגים (כה"ח שם ס"ק מ"ד).

ב. יש אומרים שאם חל התענית ביום שני או חמישי - יכול לעלות לתורה אף מי שלא צם, ואנו לא סוברים כן.

ג. מה טוב שהגבאי ישאל ויברר לפני התפילה באופן אישי, את מי שהוא רוצה להעלות לתורה, אם הוא צם או לא. ובתענית יחיד לא יפרסם שהוא צם, והמפרסם עצמו כדי להתפאר - נענש על כך (עיין לשו"ע סי' תקס"ה סעי' ו', ולכה"ח שם ס"ק ל"ו, ומש"ב שם ס"ק יד). אבל בתענית ציבור רשאי לומר שהוא מתענה ולא שייך כאן גאוה כיון שיש חיוב לצום.

אמירת "רבון העולמים" במנחה
במנחה של יום התענית, אומרים ב"אלוקי נצור" - קודם "יהיו לרצון" השני:
"רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו ממנו ומתכפר לו, ועכשו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני (ברכות יז ע"א). יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (נוסח זה מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד 257).

אנו הנהגנו שביום התענית לאחר מנחה השליח ציבור אומר קטע זה בקול כדי להוציא אחרים ידי חובתם. ודבר זה לא חידוש שלנו אלא הובא בגמרא בברכות וכדלעיל (ועיין לשו"ע תקסה, ד', ולכה"ח שם ס"ק כא, כב).

להרבות בסליחות ביום התענית
א. נוהגים להרבות בסליחות ביום תענית. וכתב בשו"ע (תקסו, ד): "נוהגים להרבות סליחות בברכת סלח לנו; ויש שאין נוהגים לומר סליחות עד אחר סיום י"ח ברכות, וכן הנהיגו הקדמונים בארץ ישראל והוא המנהג הנכון".
ועל כן לאחר אמירת וידוי ונפילת אפים נוהגים לומר סליחות מענין התענית, ומזכירים גם את עזרא הסופר כי הוא נפטר ביום י' בטבת (י"א שהוא נפטר בט' בטבת).

ב. וכתב בשו"ע (שם סעי' ז'):
"בתענית צבור יעמדו שנים אצל שליח צבור, מזה אחד ומזה אחד, שיאמרו עמו סליחות". והטעם מובא במש"ב (שם ס"ק כ"ב), כי זה נלמד ממשה רבנו שנאמר (שמות יז, יב) "ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד".

ג. ישתדלו שלא לומר יותר מארבע פעמים "ויעבור".

ד. אין אומרים תחנון כשיש ברית מילה בבית הכנסת או אם אבי הבן או הסנדק או המוהל נמצאים בתפלה, וכן אם יש חתן בבית הכנסת, אבל את הסליחות השייכות לתענית, אומרים.

י"ג מידות
א. אין אומרים י"ג מידות אלא בעשרה.

ב. המתפלל ביחיד או בשעה שהציבור לא אומר "ויעבור" - אינו רשאי לומר י"ג מידות בדרך תפילה ובקשה אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, או בהרהור. והביא בעל הבא"ח משם ספר כתר מלכות שהיחיד לא יאמר י"ג מידות בלשון תורה אלא בלשון תרגום (עיין לבא"ח ש"ר כי תשא אות ט').

והנ"מ היא, אם אומר י"ג מידות כדרך קריאה בתורה, עליו לברך לפני כן ברכות התורה, וכן מובא בשו"ע (או"ח סי' מ"ו סעי' ט'): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים" (וזה שייך לאדם שקם בבקר לסליחות ולא בירך ברכת התורה ושמע שאומרים י"ג מידות).

ברכת התורה - על עזבם את תורתי
בכל בקר אנו מברכים ברכות התורה, ויש להזהר בה מאד, כפי שנראה להלן מדברי הר"ן.

הגמרא בסוף מסכת נדרים אומרת (פ"א ע"א):
"ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף, שלא יאמרו תורה ירושה היא להם וכו' רב אשי אומר, משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר, שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו', היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה".

וכי מפני שלא ברכו בתורה תחילה, לכן נחרב בית המקדש, ואבדה הארץ ?!

הרי גם למי שסובר כדעת הרב 'שאגת אריה' שברכות התורה בבקר הם מדאורייתא, אם לא בירך ברכת התורה, עבר איסור דאורייתא. אבל להלכה זה מדרבנן, ואין שום ברכה מדאורייתא חוץ מברכת המזון אם אכל ושבע, וכל שאר הברכות הם מדרבנן. ואם לא בירכו בתורה, אז עברו על דרבנן (ומה שמובא בגמרא בברכות דף כ"א ע"א מנין שמברכים בתורה תחילה שכתוב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", זה רק רמז בעלמא) ובגלל זה נחרב ביהמ"ק ?!

וכתב הר"ן בסוף מסכת נדרים (דף פ"א ע"א), וז"ל:
"ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהיה יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו לא הלכו בה כלומר בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראויין למי שאמרם".

כלומר, אם לא מברך בתורה תחלה, זה נקרא ח"ו מזלזל בתורה, שמראה שאין ערך לתורה, ויש להזהר בזה מאד.

נשיאת כפים במנחה
א. אחינו האשכנזים בחו"ל נהגו שהכהנים לא נושאים כפיהם בימי החול בכל השנה כולה, אלא רק במוסף של יו"ט (וכן הובא ברמ"א סי' תקס"ו סעי' ח').
בארץ ישראל, נוהגים אחינו האשכנזים שהכהנים נושאים כפיהם כל יום בתפילת שחרית, וכן במנחה ביום תענית, וכך מנהג הספרדים, חוץ ממנחה ביום כיפור שאז הכהנים אינם עולים לדוכן מכיון שמתחילין מנחה מוקדם כדי להספיק להתפלל נעילה לפני השקיעה.

ב. ביום התענית אנחנו נוהגים להתפלל מנחה קטנה.

ג. י"א משם החזו"א שמותר לכהנים לשאת כפיהם גם כשמתפללים מנחה גדולה, ולכן לכהנים הנושאים כפיהם במנחה גדולה, יש על מה לסמוך, ואנו לא נוהגים כן.

ד. כהן שלא מתענה - לא ישא כפיו ויצא מבית הכנסת (עוי"ח ויקהל ז', וכה"ח קכט ס"ק ה'). וי"א שאם הכהן זקן ונכבד ולא נעים לא לצאת מחוץ לבית הכנסת - יעלה לדוכן עם שאר הכהנים ולא יאמר "יברכך ה'" וכו', אלא ישתוק. ואם אין כהן אחר אלא הוא - ישא כפיו עם ברכה (ועיין לשבת דף קי"ח ע"ב ותוס' שם ד"ה אילו, ולשו"ע סי' קכ"ח, ולמש"ב ס"ק ג', ולכה"ח שם ס"ק ח').

ועוד כתב בשו"ע (סי' קכ"ח סעיף כא):
"אין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים שנים או שלשה נגונים, משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת, ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף" (ועיין למש"ב שם ס"ק פ"ג).

כשהיינו מתפללים בבית כנסת של הרה"ג המקובל האלוקי עובדיה הדאיה זצ"ל הוא הקפיד להתחיל את תפילת נעילה ביו"כ כשעה וחצי לפני השקיעה, כיון שהיה מתפלל עם הכוונות, והכהנים היו עולים לדוכן עם סטנדר שעליו הסידור כי גם הם היו מכוונים, וכיון שזה ארך זמן רב הם היו מרימים את ידיהם רק בסוף המילה. אבל בעלמא הכהנים צריכים להגביה ידיהם כל זמן הברכה, ולכן לא יאריכו במנגינות כדי לא להכביד עליהם.

עישון ביום התענית
יש מי שאומר שמותר לעשן סיגריות בפרהסיא ביום התענית. אבל המנהג הוא שאם רגיל לעשן וקשה לו להמנע מכך ביום התענית, יעשה זאת בצנעא ולא בפרהסיא.

ואומר אחד הרבנים, אותם המעשנים ביו"ט ובתענית זה תרתי דסתרי, כי אם הם מעשנים ביו"ט משום דהוי אוכל נפש, א"כ כיצד בתענית הם מעשנים הרי זה כמו אוכל ?!

ואומר הרב פלאגי' יש אנשים שלא יכולים לעשות צרכים בנוחיות, אלא אם כן יקחו את התרופה הנקראת עישון, ויעשו זאת בהצנע לכת.

צחצוח שיניו ורחיצת הפה
בכל תענית ציבור אסור לרחוץ פיו במים, ולא כאותם האומרים שביום תענית מותר לשטוף את פיו במים ולהפליטם החוצה.

ניירות לרענון הפה - ברכתם שהכל
כיום ישנם ניירות דקים בטעמים שונים ששמים אותם על הלשון והם נמסים מאליהם וגורמים לרענון הפה. השבוע הביא לפני הרב שמואל זעפרני שליט"א - ראש ישיבת "המאירי", ניירות אלו (והם בכשרות מהודרת) ושאל האם יש לברך עליהם, כיון שיש להם טעם טוב? ולמעשה, יש לברך עליהם "שהכל" כיון שלאחר שהנייר נמס הוא מותיר בפה טעם שבולעו ונהנה ממנו (אם זה לא היה נמס, לא היה צריך לברך על זה כי מטעמת אינה צריכה ברכה. ועיין ברכות י"ד ע"א לתוס' שם ד"ה טועם, ועיין לשו"ע סי' רי, ב').

ב"ה אנו נמצאים בא"י ומקיימים את כל המצוות, וב"ה יש הרבה מוסדות תורה ולימוד תורה. ואנו אומרים, רבש"ע כיום יש הרבה תורה ויש הרבה יסורים וצרות, יהי רצון שהיסורים יהיו כפרה על כלל ישראל ותשלח לנו משיח צדקנו גואל צדק, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל, במהרה בימינו אמן, ויהפך יום זה ליום טוב לישראל.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il