בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שמחת פורים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

כיצד משתכרים?

מצווה להרבות בשתייה בפורים; מתי מצוות משתה ושמחה, בסעודה או במשך של היום?; זמן הסעודה ודין אכילת בשר בסעודה; מחלוקת הפוסקים אם מצווה להשתכר ממש; הבדלים בין אדם לחברו בעניין התנהגותם בעת שכרות; הדרכות למשתכר הצעיר: לשתות בהדרגה ולשלב עם אכילה; גאולה מתוך גבורה ועל ידי התחברות לתורה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר תשס"ו
5 דק' קריאה
משתה ושמחה
מצוות השמחה בפורים גדולה מהשמחה בשאר מועדים וימים טובים. לגבי כל הימים הטובים (סוכות, פסח ושבועות) נאמר (דברים טז, יד): "ושמחת בחגך", וכיוון שבפועל רוב האנשים שמחים בשתיית יין, יש מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה בחגים אלו להרבות בשתייה (שו"ע או"ח תקכט, א-ג). ואילו לגבי פורים יש מצווה מפורשת להרבות בשתייה. ויתר על כן, זהו עיקר עניינם של ימי הפורים להיות (אסתר ט, כב): "ימי משתה ושמחה". ועל כן אמרו חכמים (מגילה ז, ב): "מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב אדם להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

מצוות הסעודה ביום
צריך כל אדם לעשות סעודה ומשתה בפורים. ואף שכל יום הפורים מיועד לשמחה, מכל מקום שיאה של השמחה בסעודת פורים, מפני שכך היא הדרך לבטא שמחה - בסעודה מכובדת שבתוכה מרבים בשתייה, והשתייה הראויה והמשמחת היא זו שנעשית תוך כדי סעודה. לפיכך חובה לקבוע סעודה אחת בפורים למשתה ושמחה. וצריכים לקיים את הסעודה ביום, ואם עשה את הסעודה בלילה - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב).

ונהגו לקיים את הסעודה אחר הצהרים, מפני שבבוקר עסוקים במקרא מגילה, במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, ולאחר מכן יכולים לקיים את הסעודה בהידור. וגם אם הסעודה נמשכה לאחר צאת הכוכבים יש לומר בברכת המזון "על הניסים", שהולכים אחר ההתחלה.

האם יש מצווה להרבות בשמחה בכל משך הפורים?
אמנם עיקר המצווה מתקיימת בסעודת הפורים, אך מכל מקום בכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הרי הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות במשך כל הפורים בשירה ובריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת ובטעימת מאכלים טובים ושתיית משקאות משמחים. וכל אדם ירבה בשמחה ביום הפורים לפי אופיו.

מה צריך לאכול בסעודת פורים?
בנוסף ליין ושאר משקאות צריך להכין לסעודת פורים בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת. ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ואם גם עוף אין לו או שאינו חביב עליו, יכין לסעודה מאכלים טעימים אחרים וישמח בהם יחד עם שתיית היין.

וצריך לקבוע את הסעודה על הלחם, מפני שלדעת כמה מגדולי הפוסקים, בלא לחם אין הסעודה נחשבת לסעודה חשובה (פניני הלכה זמנים טז, ט, 10).

עד כמה צריך אדם לשתות בפורים
המצווה היא לעשות את ימי הפורים "ימי משתה ושמחה", ואמרו חכמים (מגילה ז, ב): חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שבהגדרת מצוות המשתה נאמרו דעות רבות. ככלל, אפשר לסדר את הדעות המרובות שנאמרו במצוות משתה בפורים לשתי דעות עיקריות.

הסוברים שאדם צריך ממש להשתכר
יש אומרים שדברי חכמים כפשוטם, שאדם צריך להשתכר כל כך עד שלא יידע להבחין "בין ארור המן לברוך מרדכי" (רי"ף, רא"ש). כלומר יגיע למצב של שמחה פשוטה, שבה האדם משתחרר מהמעצורים שמלווים אותו תמיד, הוא צוחק יותר ובוכה יותר. אמנם מתקשה ללכת ישר, לא זוכר את כל הפרטים וההתחייבויות השונות שנטל על עצמו, אבל ליבו טוב עליו והוא מחבק את חבריו. אז יהיה אצלו "ארור המן" שווה ל"ברוך מרדכי", שהכול טוב והכול לטובה. וכך הוא אופיים של השיכורים, שאינם יכולים להיכנס לפרטים, והכול נדמה עליהם כשווה בלא חילוקי מדרגות. ובמצב של שכרות כזו אדם מתנהג באופן מיוחד, שאינו נחשב מכובד במשך שאר ימות השנה. וכך נהגו הרבה מגדולי ישראל שהיו שותים הרבה בפורים.

אולם מי שיודע בעצמו שמתוך השכרות הוא עלול להתפרע, להכות חברים או לעשות דברים מכוערים או לבזות את עצמו מאוד, צריך להימנע מלהגיע לשכרות, ויסתפק בשתייה מועטת. ויש אומרים שהעצה בשבילו היא לקיים את המצווה כדברי הרמב"ם, היינו שישתה עד שישתכר ויילך מיד לישון, וכשיישן לא ידע להבחין "בין ארור המן לברוך מרדכי".

הסוברים שאדם צריך להיות שתוי ולא שיכור
ויש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל עד שיהיה שתוי, היינו שירגיש מעט סחרור, ויהיה יותר משוחרר ושמח, אבל אין להגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. וזאת משום שלהלכה אין מקבלים את הדעה הסוברת שאדם צריך לשתות "עד דלא ידע" (רבינו אפרים), או שמקבלים את הדעה שצריך לשתות "עד דלא ידע", אלא שהכוונה לשתות עד שלא יוכל לדקדק במילותיו, וכשיצטרך לחזור ולומר פעמים רבות "ארור המן וברוך מרדכי" יתבלבל לפעמים (תוס' ור"ן).

שורש המחלוקת כיצד לשתות
ונראה לפרש, שכיוון שתגובתם של האנשים לשתיית היין שונה, על כן גם יש דעות שונות כיצד לקיים את מצוות "משתה ושמחה" למהדרין. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהשתייה גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כל, ויש שהשתייה מעוררת אותם לגלות את ליבם הטוב. יש שהשתייה מעייפת אותם ויש שהשתייה מעוררת אותם. לפיכך כל אדם צריך לבחון את עצמו, האם הוא מאלה ששמחים יותר בשתייה מרובה או מאלה ששמחים יותר בשתייה מועטת, או שמא הוא מאלה ששותים וצריכים לילך אח"כ מיד לישון.

עצה טובה לשותים בפורים
לשמחתנו הצעירים שלנו אינם רגילים לשתות לשוכרה. אלא שכאשר באים לקיים את שמחת הפורים צריכים להכיר מעט את דרכי השתייה. שאם לא כן יכול אדם לבוא לסעודת פורים, ולמחרת יתעורר בביתו בלי שיזכור כיצד חזר מהמסיבה לביתו. אח"כ יספרו לו כי רקד על ארבע, הקיא וצעק, ואז התחיל לטעון איזה דבר לא ברור, וכשלא נענו לקריאותיו הפך את השולחן, ועשרה אנשים מאוהביו נאלצו לסחבו לביתו.

הבעיה מתחילה מכך שאנשים אינם מכירים כיצד האלכוהול משפיע עליהם, ועל כן טועים בו. ככלל, האלכוהול מגיע לשיא השפעתו רק אחר עשרים דקות משתייתו. אבל מי שאינו מכיר זאת, שותה בתחילה הסעודה כוס יין או משקה חריף אחר, וכשנוכח לאחר חמש דקות שהמשקה כמעט לא השפיע עליו, סבור שעליו לשתות עוד כוס כדי לקיים את המצווה. והנה עוברות עוד חמש דקות ועדיין הוא מרגיש רק מעט סחרור ולא יותר, ועל כן עולה בדעתו שהוא מוכרח לשתות עוד כוס מלאה.ואחר עוד חמש דקות, אף שהוא כבר מתחיל להרגיש שמח, מכל מקום כדי לקיים את המצווה בשלמות הוא סבור שעליו לשתות כוס רביעית. וכל זאת תוך פחות מעשרים דקות, ואז פתאום האלכוהול עולה לראשו. הוא עוד מנסה לשלוט בעצמו, אבל מהר מאוד נופל שיכור כלוט, מתגולל בקיאו, וכדי ביזיון וקצף.

על כן צריכים השמחים לדעת כיצד לשתות, ולהמתין בין שתייה לחברתה לפחות חצי שעה, וטוב גם לאכול יחד עם השתייה, וכך יוכלו לשמוח כראוי בכל הפורים. והטוב הוא לשלב שתייה עם אכילה, ואז היין הטוב ייספג כראוי, ויוכל להרבות בדיבוק חברים, ויגלה את מצפוני ליבו הטוב, וירבה בשמחה בישועת ה'.

טעם השתייה בפורים
הסברים רבים נאמרו למצוות השתייה בפורים, ואין זו העת להאריך בהם. רק נאמר בקיצור כי מתוך קדושת הפורים מתגלה הניצוץ הקדוש שבשמחה הפשוטה והמשוחררת, ועל ידי כך מתגלה סגולת ישראל, שגם שמחתם הגשמית קדושה (עיין בפניני הלכה זמנים טז, יב).

נשים
גם לנשים יש מצווה להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שעליהן להיזהר משכרות, שהשכרות היא גנאי לנשים יותר מלגברים, שהיא מפירה את מצוות הצניעות שנשים משתבחות בה. ואפשר לומר שהנשים, בזכות הענווה הטבעית שלהן, מגיעות לכל המעלות שהגברים מגיעים בשתייה מרובה על ידי שתייה מועטת.

גבורה תורה וגאולה
כמו בימים ההם, גם בזמן הזה אנו נאבקים על זהותנו וגאולתנו. וכמו בעבר כן היום הגאולה באה על ידי עמידת גבורתו של מרדכי, שבזכותה נפל המן והתעלה מרדכי, וכל זה שימש בסיס לדבר החשוב מכל - קבלת התורה מחדש - "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש". מפני שהגבורה לבדה אינה יכולה להועיל, אלא העיקר הוא לשאוב מהתורה חיים והדרכה לתיקון העולם. ועל ידי כך זכו באותם הימים מתוך נס פורים לבנות את בית המקדש השני.

הגבורה כמוה כדרך ארץ שקדמה לתורה. וכך גם בימינו, עמידת הגבורה של המתנחלים וכל המגינים על ארץ קדשנו היא חשובה, אולם היא רק הבסיס להגדלת תורה והאדרתה. רק על ידי לימוד מעמיק ושלם של תורת חיים, בבקיאות ובעיון, בהלכה ובאגדה, נשכיל לתת מענה לכל השאלות הגדולות של החיים, בתחום היחיד והציבור, הרוח והמעשה. לשם כך צריך גם להרחיב בלימודי החול השונים, וכפי שאמר הגאון מווילנא, "כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נלמדים יחד". וגם לכך צריכים גבורה, שלא לטבוע בים החכמה אלא לדעת לחתור בה על פי הדרכת התורה, כדי לעשות את כל החכמות החיצוניות כלי להגשמת התורה בחיים.

יהי רצון שנזכה לגבורה ותורה בשלמות, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il