בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • בחירות התשס"ו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

גאולה מתוך מצוקה

האם בבחירות שהתקיימו לפני כשבועיים הסכים העם ח"ו להתנתקויות נוספות מארצנו? מה היה אומר הראי"ה קוק על מצבנו?

undefined

הרב משה צוריאל זצ"ל

זמן הבחירות תשס"ו
5 דק' קריאה
עדיין לא התאוששנו מאוירת נכאים. עדיין לא התחזקנו מהמפלה הפוליטית שנחלו מפלגות הימין. אמנם לא היו הבחירות עצמן "משאל עם". אנשים הצביעו כפי שהצביעו מחמת סיבות אחרות העומדות על הפרק (כמו פנסיה על חשבון המדינה לכל הגימלאים, שכר מינימום של אלף דולר לחודש, או שנאת שר האוצר הקודם וכיו"ב). נוסף על כך, כארבעים אחוז מהראוים להצביע החרימו את הבחירות, מפני שנמאס להם מהשחיתות של הפוליטיקאים. אבל לא חיוו דיעה בענין עצם גירושי ישראל מישוביהם. אין אנו יודעים אם היו מסכימים לכך. וגם חלק גדול מחובבי ארצנו החרימו את הבחירות מחמת התנגדותם לחלק מהמועמדים שבמפלגת מפד"ל. לפי מספר המצביעים הפוטנציאליים, כיון שרק כששים אחוז השתתפו בבחירות, מפלגת "קדימה" קבלה רק כעשרים אחוז מכלל אוכלוסיית הגוף הבוחר. ובכן לא היה כאן "משאל עם".

אבל אין ספק שהכח הפוליטי הדומיננטי נמסר בפועל כעת לאלו המכחישים קדושת א"י וגם אינם מאמינים בגאולת ישראל. ואם רובו של עם ישראל היה אדיש לגורל א"י, וגם אדיש לסבלם הטראגי של עשרת אלפים המגורשים בעבר, (וממילא אטומים מלחשוב על סבל הצפוי ח"ו לעוד מאה אלף יושבי יו"ש). כיצד נמשיך אנו בתנופה ליישב את השוממות ולהרחיב את גבולותינו? ושמא צריכים אנו לחדול מהחזון הנשגב ולהיות יותר פראגמטיים [מעשיים]? שמא כל הרעיון של "אתחלתא דגאולה" היה טעות, "תמימות" יתרה? נשיב על הדברים הנ"ל. הבה נביט בהיסטוריה של עם ישראל. פעמים רבות היינו בשפל המדריגה, גם בעניני החומר וגם בעניני הרוח. ואעפ"כ, מפני רצון ה' להביא גאולה לעולם נושענו גם בלי זכויות מצדנו. (עיין יחזקאל לו, כ-כב, וברד"ק שם).

א. בהיות אבותינו בשעבוד מצרים, ומשה בישר להם על יציאתם ממצרים, שמונים אחוז מהעם סירבו לצאת (רש"י על שמות י, כב). ורק "וחמושים" (חמישית העם) יצאו ממצרים (רש"י על שמות יג, יח). וגם מבחינה רוחנית, ענו היהודים למשה רבינו "היאך אנו נגאלים? וכל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו. אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בע"ז שלכם, אלא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות" (מדרש שה"ש, פ"ב פסוק "מדלג על ההרים"). הרי שהעם הפך עורף לגאולה, אלא הקב"ה עשה למען הבטחתו.

ב. וכן בנס פורים היהודים היו מחוסרי עצה נגד גזירת המן, גם מחוסרי תקוה. הרי לא היה ידוע מראש על נידודי שינה של אחשורוש, ועל ההכרזה בו ביום של "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". ולא יכלו לדעת מראש שייהפך לבו של אחשורוש כשישמע ההודעה המפתיעה מפי חרבונה "הנה העץ אשר עשה המן למרדכי, אשר דיבר טוב על המלך" (ז, ט). מי היה יכול להעלות על הדעת "צירוף מקרים" כזה שבאותו היום שהמלך הטה חסד למרדכי, יודיעו לו על מזימת המן לתלותו. וכאשר סולק המן מהזירה, ממילא לא היה מי שיתנגד לבקשתה של אסתר לבטל את הגזירה נגד היהודים. והיהודים שבאותו דור היו מתבוללים בעמים, כמפורש בפרטים בנחמיה (פרק יג). "וישֵנים מן המצוות" (מגילה דף יג ע"ב). ואעפ"כ במהירות נפלאה התהפך הכל לטובה.

ג. וכן בימי עזרא, "גדוליהם וטוביהם" הזניחו רעיון שיבת ציון והעדיפו להשאר בבבל ("כוזרי", מאמר ב, פסקא כ"ד). ובאו רק הפסולים (קידושין דף ע' ע"א). וגם מתוך מליוני היהודים, עלו ארצה רק כארבעים אלף יהודים בלבד! וכן רבו הבוגדים כמו סנבלט שהפריעו לבנין חומות ירושלים והיו מלשינים לאומות העולם (כמו כמה קבוצות שיש בישראל היום), ורבו מנהיגי דת שקריים כמו נועדיה הנביאה (נחמיה ו, יד) המבלבלים דעת העם (כמו שנמצא קצת בעידננו). ואעפ"כ הקב"ה הביא את הישועה, בלי שהעם היה ראוי לכך. הבית השני נבנה. ותרבות ישראל שגשגה עד שיצא לנו סדר משנה ופיתוחה.

ד. בימי החשמונאים, התרבו המתיוונים. בני ישראל הושפעו מהתרבות הזרה ורק קומץ בלבד עמד בחירוף נפש נגד פורעי דת וגזירותים נגד קיום התורה. והקב"ה הפך את המצב, ממפלה להצלה, בלי שהעם היה ראוי לכך. במהירות נפלאה התהפך הכל לטובה.

הבה ונתבונן בלימוד שהרב אברהם יצחק קוק מלמדנו. בזמנו (שנת תרצ"א, 1931) החליטו האנגלים לאסור מכירת קרקעות ליהודים, כדי לצמצם את העלייה. נזקקו הרוכשים לרשום כל קניית קרקע על שמו של מוסלמי סימפטי שירשה להם לגור על אדמה שנרשם בשמו. האם הרב קוק התייאש? לא כן הוא. כך פרסם כרוז (שההדרנו ב"אוצרות הראי"ה", מהד' שנת תשס"ב, ח"ב עמ' 462) וזו לשונו:
"... חובה קדושה מוטלת עלינו לתמוך בימין צדק בעבודה הגדולה של גאולת אדמת ארצנו הקדושה. ואם צרים ואויבים סביב שתו לנו [ביטוי ע"פ תהלים ג, ז]; התשובה שאנו צריכים להשיב על זה היא שקידה גדולה על גאולת הארץ. לא נניח את אדמת הקודש בשוממותה". ובהמשך דבריו כותב: "ועל כן, בתור תשובה על היד השלוחה בזדון נגד גאולת ארצנו הקדושה ושיבת בניה לתוכה, תהיה נא תשובתכם: עבודה כפולה, מרץ כפול, ונדבת לב ויד רחבה לגאולת ארץ ישראל וכו'. וימין ה' רוממה תהיה לעשות חיל לעם הקדוש על אדמת קודשו". עכ"ל.

זאת אומרת לא נרפה מהשתדלויותינו להרחיב גבולות הארץ. סימני הגאולה יש בידינו באופן וַדָאִי. הרי א"י נותנת פירותיה ביד ברוכה (סנהדרין צח ע"א) ויש כבר למעלה מששים רבוא יהודים בארצנו ("עין איה", ח"ב דף 372, ע"פ "קול התור", עמ' 139). אם כן למרות כל המורדים בה' (עיין במדבר יד, ט) בטוח הוא שהקב"ה ישלים דברו. "יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעולם" (ישעיה מ, ח. עיי"ש פי' "דעת מקרא").

ואם אמנם חלק מהמפלגות הדתיות עומדות במרחק ממצות יישוב א"י, ואף משתתפות עם מהרסינו ומחריבינו, וגם יד חלק מהרבנים במעל, נחזור לדברי עידוד של מרן הראי"ה. הרידב"ז איים עליו בזמנו (בשנת תרע"ג, 1913) שאם ימשיך הרב בהיתר הפקעת שביעית, הרבנים יכריזו חרם על תוצרת הארץ, ויקלקלו בכך את פרנסת החקלאים. ענה הראי"ה בגבורה טיפוסית, באמונה צרופה (וראוי לנו ללמוד ממנו) וזו לשונו:
"ומה שכתב שכל האדמורי"ם וכל הרבנים יאסרו את היין, באמת אין האחריות של גרם היזק שאחרים רוצים לגרום, מוטל עלי. הקב"ה שמר עד כה את היישוב מכף כל אויביו, בין מישראל בין מאומות העולם, ואנחנו רואים שמעשה שמים יש כאן, בהשגחה נפלאה, בניסי ניסים מסותרים במכסה הנהגה טבעית. ובודאי כל מה שיתגלגל יהיה לטובה ולהצלחת היישוב הקדוש, ולהרמת קרן ישראל בארצנו הקדושה, בעזרת ה'. ("אגרות הראי"ה", ח"ב עמ' קצ"ז).

עוד עיין ב"אוצרות הראי"ה" (ח"ב עמ' 465-466) דברי מרן בכרוז אחר אודות הבגידה של הממשלה הבריטית. ובתוך דבריו מעודד:
"אמנם יש אשר ענני ההוה המקדירים את שמש הנצח וכו'. אבל המאפל הזה אשר אמנם גורם לנו הרבה צרות, אך ענן עובר הוא על פני שמש צִדְקָה וכו'. כי רק יד קדוש ישראל, אלוהי כל הארץ, שדְבָרו נאמן וקיים לעד, היא אשר נתנה לנו את אדמת הקודש לירושת עולם, למען נהיה עליה לאור גוים ולישועת אפסי ארץ". ומסיים דברו: "אחיכם הנאמן, המלא עז בטחון בישועת ה' הקרובה על עם קדשו וחבל נחלתו".

בעקבות מורנו נלך. נאמין בצדקת דרכנו. נאמין במושיענו. "טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים". הקב"ה הבטיח לנו "אהיה כטל לישראל" (הושע יד, ו). מה ההבדל בין גשם לטל? לפני גשם ישנם סימנים הניכרים (עננים, רוחות וכיו"ב). אבל לפני הופעת טל אין שום סימן גלוי. כך ה' יגאל את ישראל ללא סימנים בולטים הקודמים לתופעה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il