בית המדרש

  • מדורים
  • מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לחץ להקדשת שיעור זה

מהי ה"נקודה" הייחודית של הרב צבי יהודה?

לפני עשרים וחמש שנים, באדר תשמ"ב, הלך לעולמו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב ואביו הרוחני של 'גוש אמונים' ומפעל ההתנחלויות, ואחד ממחוללי עולם הישיבות הציוניות - דתיות. את תלמידיו - הרבנים שאלנו: מה ה"נקודה" של הרב?

undefined

רבנים שונים

אדר תשס"ז
6 דק' קריאה
הרב חיים שטיינר - מתוך צניעות וענוה עוז וגבורה
רבנו הרב צבי יהודה היה המשכו הישיר של אביו - מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. בהיות רבנו כבן שבע עשרה כתב עליו אביו: "בני שיחיה הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי. נפשו ב"ה טהורה היא ועדינה, והוא מבוסם ב"ה בהמון רעיונות טובים ומאירים, שיהא בעז"ה לברכה לו ולעולם" (אגרות הראי"ה, א, ק"ב).

ואכן התקיימה ברכת הרב, ורבנו היה לאחד מגדולי הדור. רבנו זכה ללמוד פעמיים את הש"ס עם אביו, ובהיותו צמוד אליו - היה לומד ממנו את דרכי הלימוד וההנהגה הציבורית. גם לנו היה חוזר ומשנן: "יהודי - הוא יהודי של הגמרא" - יש ללמוד בעיון רוב היום ופוסקים.

החל מגיל 19 - הוציא רבנו לאור את כל ספרי התשובות של הרב בהלכה, כשהם מעוטרים בהערות רבות משלו. מרוב ענותנותו, הודפסו ההערות באותיות קטנות בסוף הספרים (בעז"ה יופיעו בעוד זמן בלנ"ד, דברי רבנו בהלכה מתוך ההערות הללו ועוד).גם רוב ספרי האמונה של הרב יצאו לאור ע"י רבנו, והכל בעבודת יחיד עצומה, הרבה לפני עידן המחשב.

אחד המשפיעים הגדולים של עיצוב דמותו של רבנו - היה החפץ חיים אותו כינה: "הגאון הכהן הגדול". הוא היה אומר שמפגישה עם החפץ חיים אפשר ללמוד בכל רגע הנהגות טובות וישרות, ואכן יש דברים מקבילים בהתנהגויותיהם של שני האנשים הגדולים הללו, ונביא כאן מספר דוגמאות:

בספר "אור לנתיבתי" כתב רבנו (סימן קל) - "הרגשת הצער והבושה המתעוררת בחדרי הנפש כלפי כל ענן של כבוד". יש שם גם פרק הנקרא " מעמסת הכבוד". ועל החפץ חיים כתב בנו הרב רבי לייב - כשנדחקו פעם כל בני העיר לכבודו של החפץ חיים, אמר לנכדתו: כל הרעש בשבילי הוא לי לגועל נפש ולבזיון (בספר - כל כתבי החפץ חיים).

רבנו דחה את החלטת מרכז הפרסים להעניק לו פרס ישראל, וכתב לשר החינוך: "הנני חוזר ומודיע למעלת כבודו... בשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה, ולפיכך, בהחלט, לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי...".

רבנו לא הרגיל עצמו במותרות. לא טייל ולא נסע לנוח. וכדוגמת כך מצינו אצל החפץ חיים, וכפי שכתב רבי לייב: " לא הרגיל עצמו בשום מותרות, לא ריח טבק, ולא עישן לא הלך במקל ולא בבתי עיניים (משקפיים) ומעולם לא טייל...ולא למקומות מעייני הרחצה" - וממש כך נהג רבנו.
אנו תלמידיו, היינו כמו בניו ממש. יכולנו לדבר עימו בכל שעות היממה, ותמיד התייחס בסבר פנים יפות. בלי להסתכל בשעון, וכך נהג גם עם אנשים זרים רבים שבאו להתייעץ עימו. פעמים שחיכינו שעות, כי רבנו עסק בשיחה עם מאן דהו שאפילו לא הכיר.

וכתב רבי לייב - בביתי לא נהג (אביו) במורא... התהלך עמנו כרע, כאח... ועוד כתב - "לא נהג סלסול בעצמו, להשתמש במישהו..." וכך גם רבנו לא היה מוכן שבשום אופן נשרת אותו במשהו. כשהבאנו לו כסא - היה יושב עליו כמה שניות - ושיבח אותנו שטרחנו בשבילו - אבל מיד אח"כ קם כדי שלא נחזור שוב על אותו מעשה.

פעם הבחין אחד מהתלמידים שרבנו לובש בגדי חול בשבת. כשנשאל על כך - השיב שכאשר הביאו לו את בגד השבת מהמכבסה, לא היה בידו כסף מזומן לשלם, וסרב לקבל את הבגד אע"פ שהפצירו בו. ומספר רבי לייב, שאביו העיר פעם את בתו בחצות הלילה כדי שתלך איתו בליל חורף קר לקצה השני של העיר לפרוע לחייט את חובו כדי שלא יעבור על 'בל תלין'.

רבנו הרבה לצטט את אשר כתב רבי לייב: "מר אבא האמין בכל חום ליבו הטהור, כי הימים ימי עקבתא דמשיחא הם, ובזמנים לא רחוקים יפקוד ה' את עמו וישיב את שבותם לארצם". ועל התרחבות המושבות אמר החפץ חיים: "הנה המעשה מתחיל כבר". והורה למעשה לשואליו לעלות לארץ ישראל. עד כאן קצת מהנהגותיו.

ודווקא מתוך הצניעות והענווה שלו - זכה להיות מלא חוסן ותוקף, כפי שכתב במאמרו 'לצניעות ולטהרה בישראל': "הצניעות והטהרה הן הן בסיסי החוסן והתוקף, הגבורה והחיל". מתוך עוצמת התורה, הצניעות והענווה - זכה לשנות את כל מפת ארץ ישראל, ומתוך ביתו יצאו ההתנחלויות הראשונות ביש"ע ובגולן: תלמידיו ותלמידי תלמידיו הקימו את רוב ההתישבות החדשה, והכל מתוך בסיס של תורה, יראת שמיים ואהבת ארץ ישראל, המובאים בעשרות מאמרים ודברים של רבנו, שהשתתף בעצמו ובגופו במפעל אדירים זה. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, ולאורו נמשיך ונלך.

הרב חיים ירוחם סמוטריץ - דבר ה' שבדור
מה לנו אזובי הקיר, כי נבקש לעמוד אל מול ארז הלבנון, ולבאר את סודו, ואך מדבריו זצ"ל ניקח מעט. ברוב ככל הקדמות רבנו לספרי מרן הרב קוק זצ"ל, רבנו מדגיש את שנת הוצאת הספר והמאורעות שבה, ומבאר שדברי הקודש יוצאים לאור בזמן מסוים כדי להאירו ולהחיותו, ובפרט דברי הרב זצ"ל שהוא שליחא דרחמנא לדורינו - להנהגתו מתוך התורה. אף השנים נדרשות על ידי רבנו באותיותיהם: "תסדר"- שנת עליית הרב לארץ הקודש, "תרעד"- שנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, "הצרת"- "שנת גניזת ארון ברית הקדש, רבן של ישראל וארץ חייו... אשר מאז תכפה עלינו, נפתחו ונמשכו לנו ימי הרעה" (הקדמה ל'אורות ישראל') ועוד, כי כמובן אינן ב"מקרה" אלא מוכוונות ההשגחה העליונה.

כדברים האלה נאמר גם ביחס לרבנו. רבנו הוא בראש ובראשונה שליח ההשגחה העומדת ושותלת את הצדיקים לדור, ומראש, מעת יצירתם, נוטעת בהם נשמה העתידה להופיע ולמלא את תפקידה. "אבל הנברא לצורך הדור, להיות ראש הדור, מאלו הנשמות שנבראו בעת היוולדן בקדושה ובטהרה... שזכות הרבים תלויה בו ומשפטיו עם ישראל ומעשיהם של כל ישראל שלו הם" (קהילות שלמה, מובא בדברי רבנו ביחס לרב זצ"ל בהקדמתו לאגרות).

רבנו חי את מאורעות הזמן והמקום כשהם כולם בחינת דבר ד' המתגלה דרכם - ועוסק היה להאירם ולחיותם מאור התורה הנצחית, הנשלחת מתורת אמת לבחינת חיי עולם הנטועים בתוכנו - ממש - זו תורה שבע"פ - תורת תלמידי חכמים שלוחי דרחמנא לפרנסת הדור. אמת זו כמובן מחייבת, וחובת השליחות מעצימה כוחות "ועתה בהיותינו מצווים, בגזירת שמים, להמשיך פרנסת הדור והדורות..." - דברי רבנו ביחס לעצמו בהקדמה לאורות התורה.

בהקדמה לאגרות מואר פן נוסף לאותה השגחה של שליחות, הבאה לידי ביטוי בשמו של התלמיד חכם: "יש לנו הוראת קדש מיוחדת בתלמודה של ארץ ישראל (קידושין א', ז') "גידול אומר, כל האומר שמועה משם אומרה יראה בעצמו כאילו בעל שמועה עומד לפניו..." הוראה גדולה זו... כשם שהיא משלימה את ערך הקשר האישיי של הדברים עם שמו של בעליה... כן מתאימה היא... אל הנאמר מאת רב גידל בתלמודה של בבל (יומא ס"ט:) על "ד' האלוקים הגדול" - ש"גידלו בשם המפורש"." (הקדמת רבנו ל'אגרות הראיה').

ועל פי דרכו ז"ל נאמר שרבנו היה 'צבי ליהודה', מורה הדרך לפני יהודה ההולך ומתנשא כארי למלוך. מנהיגותו האירה את דרכינו בבניין התורה לקראת ועם שובנו, בחסד ד', למרחבי ארצנו הקדושה, שאז יצא רבנו מחדרו בו היה ספון ועוסק בהוצאת תורת מרן הרב - להקים עולה של תורה גואלת ומדריכה דור חי ופועל, כפי שהיו הדור והשעה צריכים.

כמובן שאל עיקר זה - של השגחה ושליחות - נתלוותה עבודה אדירה שעיקריה היו: כלליות מחשבית עמוקה, חזרות אין קץ על אמיתות היסוד - "מתוך נצח ישראל אשר לא ישקר ולא ינחם... אנו באים אל כל מערכות ממשלתיותינו וצבאיותינו...", תקיפות של תורה ודביקות בלתי מתפשרת באמת, אומר ועושה, כדרכם של צדיקי אמת, צדיק בעצמו ומתוך כך מחנך לאחרים.

גדלות וגבורה, גדלות- להקיף את מלוא האמת, וגבורה- ליישמה במציאות. אהבה ואמונה, אהבה- לכל, ואמונה- שהכרחי, אך גם אפשרי, להוציא לפועל את שההשגחה מועידה לדורנו, יחד עם חיות מתמדת עם חיי הדור והשעה - הם שעשאוהו דבּר לדור. זי"ע.

הרב חיים אביהוא שוורץ - מפסח לפורים
מורנו ורבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, נולד בליל הסדר ונפטר כעבור צ"א שנים בפורים דפרזים. ניתן לראות את המיוחדות שבו, בשני ציוני זמן אלו - נשמתו הכלל ישראלית הופיעה ביום יציאת מצרים, ביום התגלותנו בעולם כעם - כצבאות ה'. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", זהו הפסוק המאפיין את היום הגדול הזה, והוא גם אחד הפסוקים השגורים ביותר על לשונו של רבנו. יציאת מצרים היא יסוד אמונתנו בה' יתברך ויתעלה. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". רצף הניסים והנפלאות הגלויים לעיני כל, הם המגלים לעינינו, כי הקב"ה הוא הבורא, הוא היודע את הנבראים, הוא המשגיח והוא בעל היכולת הבלתי מוגבלת, עד שינוי סדרי הבריאה לעינינו. מתוך כך מתבררת ומתגלית הסגולה האלוקית של עם ישראל, המייחדת אותנו מכל עם ולשון וקובעת את אהבת ה' הנצחית אלינו. זהו יסוד בנין האמונה שהיה מורנו ורבנו מלמדינו בכל שיעוריו ובמיוחד בשיעוריו הנפלאים בספר הכוזרי לרבנו יהודה הלוי.

נשמתו עלתה בחזרה לגנזי מרומים, בעיצומו של יום הפורים. ביום זה, מזדקרת לעינינו דמותו הנפלאה של מרדכי היהודי. כל מהותו של מרדכי, היא האחריות הכלל ישראלית. בדור רדוד, דור ש"נהנה מסעודתו של אחשוורוש הרשע", מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה" - לא יעשה פעולה כל שהיא שמשמעותה התכופפות לפני אומות העולם. אישיותו של הרב צבי יהודה זצ"ל משתלבת באופן נפלא, באישיותו של מרדכי היהודי, כזה בדיוק הוא היה. מורנו ורבנו, היה שקוע כל ימיו, בשקידה עצומה יומם ולילה בלימוד תורתינו הקדושה. הוא היה שותה בצימאון אדיר, את כל הנגלה ואת כל הנסתר שבה, באחדות, בהתאמה. ועם כל זה, "ומרדכי יושב בשער המלך", רבנו לא הסתתר בחדרו, אלא ישב בשער הממלכתיות הישראלית המתחדשת בדורנו, עם הקמת "מדינת ישראל" - ישמרה צורנו ויפרוש כנפיו עליה, מפני הקמים עליה מבית ומחוץ - וברר וביאר את תוקף קדושתה, והגן עליה מפני המבטלים את ערכה מחד, ומפני המסלפים את דמותה ויעודה מאידך.

ספריו "לנתיבות ישראל" ושיעוריו הרבים, הם בבחינת "מגילת אסתר" של דורנו. בכתביו ובדבריו הוא חושף ומגלה, שבתוך כל סדר ההתנהלות הפוליטית הגלויה והמלחמות שבדרך הטבע עם אויבי ישראל וארצו, מתגלה זרוע ה' וידו. הוא עסק יום יום ב"פרסומי ניסא" של גאולתנו, ההולכת ומתקדמת לקראת שלמותה, במלכות משיח בן דוד והסנהדרין, במהרה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il