בית המדרש

  • מדורים
  • הרב אברהם שפירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם אלקנא שפירא זצ"ל

"אומן השילובים בין ניגודים קיצוניים"

"אומן השילובים בין ניגודים קיצוניים", מכנה הרב בורשטין, את מורו ורבו הרב אברהם שפירא זצ"ל, ומפרט כיצד ניתן להגיע לגדלות כזו.

undefined

ר' ידידיה הכהן

ב חשוון תשס"ח
3 דק' קריאה
"אומן השילובים בין ניגודים קיצוניים", מכנה הרב מנחם בורשטין, ראש מכון "פועה", את מורו ורבו הרב אברהם שפירא זצ"ל, ומפרט בשיחה, כיצד ניתן להגיע לגדלות כמו זו של הרב. יצוין כי גיליון "קוממיות" של השבת הקרובה (פרשת נח) יוקדש כולו לזכרו של הרב שפירא זצ"ל.
לפני שנים, כחלק מהלימוד המעשי של הלכות שבת שנלמדו אז בישיבת "מרכז הרב", חשבתי שיש צורך בפתרון טכנולוגי, בדרך גרמא, לבעיה המפורסמת של פתיחת מקרר בשבת. לאחר התייעצות עם הרב ישראל רוזן, נכנסתי לראש הישיבה, הרב אברהם שפירא זצ"ל, לשמוע את הכוונתו המעשית בנושא.
פרשתי בפניו את הצדדים השונים בסוגיה, הרב התעניין בדברים, דן איתי בשאלות ונראה שקיבל את הסברות שהעליתי. בסופו של דבר, לאחר דיון ארוך שאלתי אותו: "אז מה לנהוג למעשה?" שאלני הרב: "ומה נהגו אצלכם בבית? הרי מבית של תלמיד חכם הינך בא". השבתי לו שאבי היה פותח את המקרר רק כשהמנוע עבד. ענה הרב: "אם כך נהגו אצלכם בבית, למה צריך לשנות?".
לאחר זמן מה ניגש אלי הרב ושאל אותי: "איך עובד מכשיר הגרמא במקרר שלכם?" השבתי לו: "הרי הרב אמר לא להכין מכשיר כזה?" ענה לי הרב: "אני לא אמרתי לא להכין". בשבילי המעשה הזה היה לימוד גדול, הרב רצה להדגיש לי כי פוסק חייב להבין את חשיבות מנהגי הבית ומסורת האבות ולא לזלזל בהם, אך מצד שני ניתן להוסיף ולהחמיר, אך בלי לחשוב שהדורות הקודמים היו פחות טובים.
קשה לי מאוד לחשוב על מורנו ורבנו בלשון עבר, אך הצורך להביא את מורשתו הגדולה לדורות הבאים הביאני לשבת ולחשוב על עומק גדלותו. ניתן לומר שהרב היה אומן השילובים. הייתה לו היכולת הנדירה לשלב בין דברים מנוגדים בצורה קיצונית, מצד אחד היה ראש ישיבה שאמון על הפלפול ומאידך דיין שצריך לפסוק בצורה חותכת.
מצד אחד היה נושא דגל המסורת והקפדה על מנהגים ומאידך חדשן בעל יצירתיות מדהימה [מנושאים של ניתוחי מתים, קביעת רגע המוות והיתרי עגונות ועד לחידושים בנושא היתר המכירה]. מצד אחד גאון עצום שכונה בידי גדולי דורו "הרב הגאון, המפורסם, זך השכל", ומצד שני ניחן בענווה גדולה [עמדנו בחרדת קודש ליד דלתו, והחיוך וההלצה שלו אפשרו לנו להיכנס ולעמוד במחיצתו]. מצד אחד תכונות של סלע יצוק במעשיו ועמדות ברורות בנושא עם ישראל וארץ ישראל, ומאידך סבלנות אין קץ לשמיעת הדעות השונות בדרך לבירור.
בסוכות, ביום ההלוויה, כשהתפללתי "הושע נא אבן השתייה", התחלתי לבכות. חשתי כי "אבן השתייה" נלקחה מאיתנו. כאבן השתייה, רבנו שהיה סלע מוצק בתורתו ואפשר לנו לשתות מים אדירים ברצונו העצום ללמד, להנחות ולהסביר, לשבת ולענות בסבלנות לכל הפונים אליו.
ואז חשבתי איך ניתן להגיע לשילוב המופלא הזה. מובן שכדי לקבל יכולת הכרעה הלכתית כזו צריך ידע אדיר הנובע משקידת לימוד עצומה של עשרות שנים, זיכרון פנומנאלי שניחן בו, סקרנות אישית מדהימה וניסיון של שנים רבות. אך לידע העצום שנצבר בגלל ארבע תכונות אלו צריך להוסיף גם את נושא גדלות המידות שהיו לרב שהתבטאו גם בענווה ומאור פנים לכל אדם.
בהלוויה היה ברור לנו שהאבדה גדולה וצריך לקרוע קריעה, אך מלבד הבעיה של קריעה בחול המועד (שרק האשכנזים הנוהגים כמנהג פולין קורעים), צריך להגדיר מהו "רבו מובהק" שעליו קורעים. הבעיה היא שהרב בעצמו אמר פעמים רבות שבימינו כשעיקר לימוד התורה הוא מספרים, יש בעיה להגדיר רבו מובהק.
לאחר מחשבה והתייעצות הלכתית, חשבתי כי ברור שהיה רבנו המובהק. "רב מובהק" אינו רק מלמד את החומר היבש, אלא בונה בך את דרכי הפסיקה. כשהיינו שואלים את הרב בנושא מסוים, ראינו את אומנותו לתת לנו את הפרופורציה לדברים, לא רק את הצדדים ההלכתיים השונים, אלא גם את החיוך, הקריצה, המבט המכוון והתיבול במעשייה, שמהם לומדים לא פחות ומהם בונים דרכי חשיבה ובניין אישיות של פסיקה הלכתית. בכל שאלה ההרגשה הייתה של שיתוף אישי, הבנתי שלימוד מספרים הוא חשוב אך לא בעל משמעות מכרעת, זו היתה המשמעות של "רבו מובהק" ומכאן החלל האדיר שנוצר בחסרונו. זוהי "אבן השתייה" - שממנה הושתת עולמנו התורני והציבורי - הריני כפרת משכבו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il