בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תשא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

עבד נאמן קראת לו

גדולתו של משה רבנו, אדון הנביאים, איננה זקוקה ל"יחסי ציבור". הרמב"ם כבר קבע כי כינויו של משה "נביא" הוא רק על דרך השיתוף ואין להשוות את מדרגת משה בנבואה למדרגתם של שאר הנביאים. אף על פי כן, נעסוק בגדולתו של משה כפי שהיא משתקפת דווקא בפרשת השבוע.

undefined

הרב יוסף כרמל

יג אדר א תשס"ח
2 דק' קריאה

גדולתו של משה רבנו, אדון הנביאים, איננה זקוקה ל"יחסי ציבור". הרמב"ם כבר קבע כי כינויו של משה "נביא" הוא רק על דרך השיתוף ואין להשוות את מדרגת משה בנבואה למדרגתם של שאר הנביאים. אף על פי כן, נעסוק בגדולתו של משה כפי שהיא משתקפת דווקא בפרשת השבוע.

בחלקה הראשון של הפרשה, עם סיום הציווי על המשכן, משה נותן לעם ישראל את פרשיית השבת בה מוכרז כי השבת היא:
"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א יז).


אחרי הנפילה הגדולה של חטא העגל, משה מתייצב כסנגורם של ישראל. במסירות נפש תוך ויתור על ענייניו הפרטיים, דורש הוא את טובת הכלל. משה מכריז כלפי מעלה:
"וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתּ" (שם ל"ב לב).


בסוף הפרשה מספר הכתוב את הסיפור המופלא:
"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה ...כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" (שם ל"ד כט,לה).


מיד בהתחלת פרשת ויקהל שוב חוזרת פרשיית השבת:
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק" (שמות ל"ה ב).


חכמים תיקנו לנו בתפילת שחרית של שבת את הנוסח הבא:
"ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת,
בעמדו לפניך על הר סיני, שני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהן שמירת שבת".

נשתדל בע"ה להסביר:
א. מדוע השבת היא מתנת חלקו של משה?
ב. מדוע נקרא משה בכתוב ובפי חכמים, "עבד נאמן"?
ג. מה הקשר בין שתי העובדות הללו לבין "כליל תפארת בראשו נתת לו".
נשתדל לענות על כל השאלות ב"חדא מחתא".

משה רבנו התייצב מול עם ישראל המשועבד במצרים והכריז כי בא לשחררם בשליחותו של בורא עולם. הצעד הראשון בהליך השחרור היה כאשר שכנע את פרעה לתת להם יום מנוחה שבועי - יום השבת. השחרור משמעותו לא רק חופש מעבודה, אלא בעיקר חופש מ"חומר" ו"שעבוד" ל"רוחניות".
מאידך גיסא, ברגע שמשה קיבל עליו את השליחות הוא הפך להיות "עבד לעם קדוש". בכך העניק לעם ישראל את התובנה כי דחיית צרכי הפרט מפני צרכי הכלל מרוממת.
הרגע בו הגיע משה לשיא השיאים של "עבדותו" ומסירותו למען עם ישראל היה בפרשתנו - כאשר משה היה מוכן ל"המחות מן הספר" למען עם ישראל.
פרשיית השבת הראשונה באה לאחר מעמד הר סיני ונתנה משמעות רוחנית ליציאת מצרים. חטא העגל שמשמעותו השתעבדות ל"עגל הזהב" העמיד בסימן שאלה את מרכזיות חיי הרוח בעם ישראל.

מסירות הנפש של משה למען העם הבטיחה את הסליחה. הקב"ה בישר זאת פעמיים. בראשונה בקירון עור פניו של משה - משה התעלה וזכה למדרגת "עבד נאמן" של עם ישראל. עם ישראל זכה שוב ב"שבת" כשגם בלוחות השניים מופיעה פרשת השבת בנוסח של "שמור".

עכשיו נבין יותר את נוסח התפילה:
"ישמח משה במתנת חלקו (מתנת השבת לעם ישראל וקבלת השליחות), כי עבד נאמן (של עם ישראל) קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת (קירון עור פניו), בעמדו לפניך על הר סיני (בהתחננו למען עם ישראל), שני לוחות אבנים הוריד בידו (הלוחות השניים), וכתוב בהם שמירת שבת (שמור את יום השבת)".

מי יתן ונזכה למנהיגים הדומים, כמה שאפשר, למשה רבנו ה"עבד הנאמן"
ונפנים כראוי את המסר של השבת המשחררת מהסגידה ל"עגלי הזהב למיניהם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il