בית המדרש

  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

לשון הרע

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

אלול תשס"ח
3 דק' קריאה
ייחוד הדיבור וקדושת הלשון, מעלתו גדולה ורמה להביא לטהרת האדם וקדושתו, ומפתח להשגת הרבה דברים נפלאים ונשגבים לתועלת הגוף והנשמה. ולכן היראים והשלימים נזהרים מאד בקדושת הדיבור וטהרתו. וכל דיבור לפני שיוצא מפיהם, עובר בכור החכמה, ונצרף בכור התבונה, אם אין בו שום נדנוד של איסור, ואח"כ מוציאים אותו מפיהם. ובגלל זה זוכים לעלות במעלות היראה הטהורה והשלימות האנושית, וכל דיבור היוצא מפיהם מתקבל למעלה ומתקיים במלואו בבחינת ותגזר אומר ויקם לך.
והנה יוצר בראשית יתב"ש ברא הדיבור באדם, להודות לו ולברך בשמו הנקדש והנערץ, ולהשתמש בו לדברים שבקדושה ללימוד התוה"ק ולקיום מצוותיה, שא"א מבלעדי הדיבור, וכן להשתמש בו לצרכיו הגשמיים ההכרחיים, ובזה הבדילו מן החיה והבהמה. ההגיון מחייב, אם המלך כבד אחד מעבדיו במתנה יקרת הערך, והלך העבד וזרק לאשפה את מתנת המלך, אין ספק שמגיע לעבד עונש כפול, על זה שהוא כפוי טובה כלפי המלך שנתן לו המתנה, ועל זה שהוא בזה למתנת המלך כאילו אין לה ערך בעיניו. והמתנה היקרה שהעניק מלך הכבוד יתב"ש לאדם, היא הדיבור שבו יכול לפעול גדולות ונצורות כאמור. ואם ישתמש בה לדברים אסורים ומרגיזי אל, כגון לשון הרע, רכילות, נבלות הפה, שיחה בטלה, שחוק והיתול, וכדומה, הרי הוא כפוי טובה כלפיו יתב"ש, ומבזה מתנת המלך, מלכו של עולם ב"ה, ברור הדבר שגדול עונו מנשוא, ועונשו כפול בזה ובבא. וכמ"ש רז"ל שהמספר לשון הרע נגעים באים עליו, והקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בעולם (ערכין ט"ו ע"ב), והתוצאה המתחייבת מזה, מובנת מאליה. וכן אמרו ז"ל בהרבה מקומות בש"ס ובמדרשים, שלשון הרע שקול כנגד שלש עבירות החמורות, שהן ג"ע, שפ"ד, ע"ז, והרגיל בו אין לו חלק לעוה"ב (הרמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ו).
וידוע הדבר, שלשון הרע, היינו אפילו אומר אמת, שאם הוא אומר דברי שקר הרי הוא בסוג מוציא שם רע, וכן רכילות שמעביר דברים מזה לזה, שאומר לראובן כך אמר עליך שמעון או כך עשה לך, אעפ"י שאותם הדברים נכונים, כי זה גורם לשנאה ביניהם. וניבול פה, היינו שמדבר על ענינים אישיים שבין הבעל לאשתו, ואפילו על דברים שבינו לבין אשתו הוא בעצמו, אם הם דברים שאינם הכרחיים, עתיד ליתן עליהם את הדין (חגיגה ה' ע"ב, שבת ל"ג ע"א).
כל זה מדובר במי שמדבר לשון הרע על היחיד. אולם המדבר לשון הרע על עם ישראל, אין קץ לעונשו, ואין לו כפרה עולמית, וגהינם כלה ועונותיו אינם כלים, כי תולעתו לא תמות ואשו לא תכבה, ואפילו אם הם רשעים באמת ח"ו, אפילו הכי אסור לדבר עליהם לשון הרע (ראה פסחים פ"ז ע"ב).
ורבותינו חכמי המוסר כתבו שהמספר לשון הרע על חבירו מפסיד כל זכיותיו לחבירו, ומקבל כל העבירות של חבירו (חו"ה שער הכניעה סוף פ"ז), וכך הסכימו במתיבתא דרקיעא (מגיד מישרים למרן הקדוש סו"פ ויקהל). המתבונן בדברי אמת הנ"ל היורדים חדרי בטן, ישים מחסום לפיו ורסן ללשונו לבל ידבר לשון הרע על שום אדם, ולא יאבד חיי עולם בחיי שעה.
תכלית הדברים. כל מי שיש לו מוח בקודקודו, וירא וחרד לגופו מיסורים ולנשמתו מרדת שחת, יזהר מאד מאד מלשון הרע ומכל המסתעף ממנו, כי טומאתו טומאה חמורה היוצאת מגוף האדם, ומטמא הגוף והנשמה, וישמור פיו ולשונו, וכדברי המלך החסיד שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. וראה מ"ש בס"ד במערכת דלת, דיבור, ע"ש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il