בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של חג
לחץ להקדשת שיעור זה

סעודות בחנוכה

הסבר הטעמים לריבוי הסעודות בחנוכה, ואחדות ישראל בחנוכה דוקא.

undefined

הרה"ג שלמה פישר זצ"ל

כח כסליו תשנ"ט
5 דק' קריאה 41 דק' האזנה
בשו"ע ריש הלכות חנוכה כתב, ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. וכתב ע"ז הרמ"א וי"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ופירש המ"ב, כדאיתא במדרש, דמלאכת המשכן הגמרה עד ניסן שנולד בו יצחק. ואמר הקב"ה, עלי לשלם לכסלו, ושלם לו חנוכת בית חשמונאי עכ"ל. והדברים תמוהין מאוד. שהרי המחבר כתב בשו"ע שהן סעודות הרשות, מפני שלא קבעום למשתה ושמחה. א"כ, מה יתן ומה יוסיף מה שמצאנו עוד סיבה. ומאי אולמיה דסיבה זו יותר מעצם הנס דחנוכה.

על כרחנו צריך לפרש, שהכונה היא מצד טעם זה, שבכ"ה כסלו היה ראוי לחול יום חנוכת המשכן, יש ענין מיוחד בריבוי סעודות, שלא מצד חובת הלל והודאה, והדבר צריך ביאור.

והנה המטה משה כתב רמז לריבוי סעודות בחנוכה, שנאמר בפרשת מקץ, שאמר יוסף לאשר על ביתו, וטבוח טבח והכן. והנה אות חי"ת מתיבת וטבח עם אותיות והכן הרי הם אותיות חנוכה. וגם זה תמוהה מאוד. מה ענין סעודות חנוכה אצל סעודת יוסף עם אחיו.

להבין כל זה, נקדים מאמר רז"ל הידוע (הובא בח"ס דרשות לחנוכה תקס"ח - תקפ"ו ושאר ספרים אם כי מקורו במדרשים לא ידוע), הדודאים נתנו ריח, אלו דודאי ראובן, ועל פתחינו כל מגדים, אלו נרות חנוכה, ורבו בזה הפירושים בספרי הדרוש.

והנה במ"ר פרשת וישב (פ"ד י"ט), א"ל הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה. חייך, שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה. ואיזה זה, זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך. ותמהו המפרשים, הלא מפורש בתורה ושבת עד ה' אלהיך. וכמה נביאים שהיו לפני הושע הוכיחו על התשובה. ומאי אולמיה דהושע.

אולם בפסיקתא רבתי (מ"ה) איתא, כל הנביאים קוראין לישראל לתשובה ואין מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר להם מה לומר, שנאמר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו, כל תשא עון וקח טוב וגו', וצריך ביאור.

ונראה הביאור, ע"פ מה שהביא בהקדמת הש"ש בשם מהר"י מוסקאטו, בביאור ענין מעלת הציבור, ע"פ דברי הגמרא בזבחים (ו, ב), כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית. שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטרת. וז"ל, ותחייב, שהחסרונות המתנגדות בפשוטים, ימזגו ויוכללו לשלמות ומעלת המורכב המקובץ מהם. וזה מעלת המקובץ מפרטים. כי שלמות מפרטים נמצאים בכלל. ואיזה חסרון שיהיה בפרטים, לא ימצא בכלל. אבל אפשר, שחסרון אחד מהפרטים יוציא מהשלמויות שביתר הפרטים מן הכח אל הפועל. וזה הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת. כי עם היות החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בסמייותם עכ"ל.

מעתה מובן דברי המדרש, שהנביא הושע אמר להם לישראל מה יאמרו לפניו ית' כשיעשו תשובה. שיאמרו אליו, כל תשא עון וקח טוב, שהעון יבוטל ע"י ההתכללות בציבור, ואילו הטוב שבכל אחד ואחד יצטרף לחשבון הכללי.

והנה בימי החנוכה קורין בפרשת המשכן ע"י י"ב הנישאים. וכבר הארכנו במק"א, דלכאורה קשה קושיא גדולה. דהנה נדב ואביו נעשו קשות על שהקטירו קטרת יחיד. ואילו בו ביום ממש, הקריב גם נחשון בן עמינדב קטרת יחיד ונתקבלה לפניו ית' באהבה. וכמש"כ רש"י בשה"ש (ה, ח) עה"פ באתי לגני, בימי חנוכת הבית על שם הקטרת שהקטירו הנשיאים קטרת יחיד על המזבח החיצון ונתקבלה וכו'. מרוב חיבה, אכלתי יערי עם דבשי. אכלתי הקנה עם הדבש. את שאינו ראוי עם הראוי, קטרת נדבה וכו'. ומקורו במ"ר פרשת נשא (מג, ב). ומה נשתנה קטרת נדב ואביהו מקטרת זו. ואין לתרץ דשאני קטרת הנשיאים שהיתה ע"פ ציווי, שאמר הקב"ה נשיא אחד ליום וגו' יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. דסו"ס הא גופא קשיא לאלהינו, מה טעם זה ציוה, וזה לא ציוה, אלא הענין יבואר, בהקדם דברי הספרי זוטא, הובא בילקוט ס"פ נשא, עה"פ זאת חנוכת המזבח וגו' מאת נשיאי ישראל. שאילו הקריב אחד מהן יותר על חברו, לא היה קרבנם דוחה את השבת. ופירש בז"ר שם דלפי שהקריבו שוה, דומה לקרבן ציבור, ודחי שבת. והיינו, דנהי דלא הוי קרבן ציבור ממש, אבל הואיל ואתא בכנופיא, כקרבן ציבור דמי. וכדאמרינן ביומא (נא, א) גבי קרבן פסח. (ועין מה שתמה בזה באמבואה דספרי שם ואכמ"ל) ועל כרחך משום דהואיל ואתא בכנופיא יחד שבטי ישראל, קיימת בזה הסגולה המבוארת בדרשות הר"ן ומהר"י מוסקאטו.

וא"ש בזה, מה טעם נענשו כ"כ קשה נדב ואביהו על הקריבם קטרת יחיד. שהרי בקטרת דייקא מודגש ענין מעלת הציבור, וכנ"ל בדרשות הר"ן.

והנה אמרו רז"ל, וכן הוא בפיוט ליו"כ, דעשרה הרוגי מלכות נהרגו על מכירת יוסף ע"י אחיו שהיו עשרה. והקשה רבינו בחיי בפרשת וישב, הלא ראובן לא חטא במכירת יוסף. ותירץ דאה"נ ראובן אינו בכלל מנין העשרה, אלא יוסף עצמו נמנה במקומו, שהוא ג"כ חטא, בזה שגרם לאחיו קנאה ושנאה. (ויתישבו בזה דברי בעה"ט בפרשת וישב, עה"פ (לז, כח) וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. וימשכו, ב' במסורה. הכא, ואידך (ירמיה לח) וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו וגו'. שנפרע מירמיהו מה שעשו ליוסף עכ"ל. והלא ירמיהו היה מזרע יוסף, כדאמרינן בפ"ק דמגילה (יד, ב) שהיה מבני בניה של רחב הזונה דאיגיירא ונסבה יהושע ע"ש, ומהיכ"ת יפרע ממנו מה שעשו ליוסף. ולדברי רבינו בחיי ניחא). ובאמת חזינן, דהפילוג בי"ב השבטים היה ע"י שבט אפרים בן יוסף שהתפלג ונעשה ממלכה בפני עצמה. ואילו ראובן הוא זה שדאג לשלמות השבטים וטרח להציל את יוסף.

והנה בגמ' עירובין (כא, א) מאי דכתיב, והנה שני דודאי תאנים וגו'. התאנים וגו'. התאנים הטובות אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים. ת"ל, הדודאים נתנו ריח. אלו ואלו עתידין ליתן ריח. והוא מבואר עפ"ד הר"ן הנ"ל בביאור דברי הגמ' כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע וכו'. וע"י ההתאחדות וההתכללות בבחינת יחד שבטי ישראל, הרי אדרבה, החלבנה מוסיפה בשלמות הריח הטוב של הקטרת, וכדמסיק שם בגמ' אביי אמר מהכא (עמוס ט, א) ואגודתו על ארץ יסודה.

וזהו שאמרו, שראובן שדאג לאחדות ושלמות השבטים, זכה שיצא מחלציו הנביא הושע, שילמד להם לישראל לומר לפני הקב"ה את סברת הר"ן. באמרם, כל תשא עון וקח טוב.

והנה הארכנו להלן, כי חנוכה דומה לחג הסוכות. והנה גבי ד' מינים דחג הסוכות אמרו רז"ל (מ"ד וילקוט פ' אמור). מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישראל, יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים, אמר הקב"ה, לאבדן אי אפשר, אלא יעשו כולן אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. וכתב השל"ה הק', צבור ר"ת צדיקים בינונים ורשעים, ואם כך, גם בחנוכה צריך להיות אחדות.

מעתה הרי מובן המדרש הנ"ל, הדודאים נתנו ריח אלו דודאי ראובן. ועל פתחינו כל מגדים אלו נרות חנוכה וק"ל.

מובן ג"כ מש"כ הרמ"א שיש ענין ריבוי סעודות בימי החנוכה, שהרי גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים (סנהדרין קג, ב). שע"י הסעודות מתרבה אהבת רעים ואחדות הלבבות. ולכן מרומז ענין סעודות אלו לגבי הסעודות שעשה יוסף לאחיו כשרצה להתודע להם ולהשלים עמהם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il