כתובות

הפה שאסר הוא הפה שהתיר

כמה גישות ישנן בהבנת דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר. יש שהסבירוהו ע"י מיגו, ויש שהסבירוהו בתורת נאמנות. בשיעור זה יידונו השיטות השונות, ותוצג גישה חדשה, על פיה באמירת הפה שאסר האמירה כולה מעולם לא התבצעה.

הליכה בפיקוח נפש אחר הרוב

כתובות טו:

יש מחלוקת אם מצילים אדם שהוא רוב גוי, הרמב"ם אומר שלא מצילים. ע"פ הרמב"ם הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב? מה יהיה דין אדם גוסס שרוב גוססים למיתה. חתם סופר למה מותר למול והרי יש שמתים. הדיון על ניתוחי מתים

ההוא ארוס וארוסתו

כתובות יג:

הגמ' מדברת על מקרה של ארוסה מעוברת, היא ודאי עברה איסור, הגמ' אומרת שלא אסורה לבעלה משום שהוא מודה ועוד שהלכה כרבן גמליאל מחלוקות הראשונים איך להבין את ''ועוד'' דין ''יכיר''

פירוש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" בשביל שאברהם לא יוכל לטעון, מה העניין? הקשר לעתיד לבוא עניין בשכמל"ו, המהר"ל על בת מלך שהריחה ציקי קדירה, ההבדל בין השם הנקרא לשם הנכתב

פיתוי קטנה

כתובות ט:

רש"י בדף ט. אומר שפיתוי קטנה אונס הוא ולא נאסרת על בעלה יש שתי גמרות שאומרות אותו דבר, אחת אומרת שכהן לא יישא קטנה כיוון שאם היא תזנה תחתיו היא תיאסר עליו, וזה דווקא בכהן כי באשת ישראל נחשבת אנוסה אם זינתה המהרי"ק אומר שאישה שלא ידעה שאסור ובגדה בבעלה תהיה אסורה עליו כיוון שהתורה הקפידה על המעילה בבעל ולא בה' - ראיה מאסתר. חקירה האם האונס מתיר או הרצון אוסר.

ספק ספיקא

ידוע לנו שספק דאורייתא לחומרא וספק ספיקא לקולא, המקור לזה בכתובות ט. ובע"ז ע"ד ששם מדובר על טבעת של ע"ז ששם דווקא היא לא בטלה למה ספק ספיקא לקולא? אומר הרשב"א משום רוב, חולקים עליו בגלל הבנה אחרת של המושג רוב הרמב"ם מבין שספק דאורייתא לחומרא זה דרבנן מוסיף הכס"מ שצריך להסביר שבחייבי כריתות זה יהיה דאורייתא, הסבר הסברא לחלק ביניהם. הסבר לא ע"פ הכס"מ

בדין מעוברת שנתגיירה

הגמרא אומרת שיש אפשרות לגייר גר קטן מדין זכין מקשים שיש שתי סיבות שלא תהיה זכייה מדין שליחות הגמ' מביאה מציאות של גר קטן שיש לו ממון ותוס' אומר שירש את אמו שהתגיירה כשהיתה מעוברת - אין אפשרות לגייר קטן גר שהורתו שלא בקדושה לא חייב על אביו והרמב"ם אומר שלא חייב על אמו משום היקש קטן צריך גיור בשביל הגויות מצד האבא.

ברכת המצוות עובר לעשייתן

כתובות ג:

הרמב"ם אומר שברכת האירוסין היא ברכת המצוות ולכן צריך לברך לפניה וא"א אחריה דעת הראב"ד שאפשר וצריך לברך אח"כ שמא האישה לא תרצה להתחתן, הרמ"ך אומר את זה בכל מקרה שבו המצווה תלויה בבן אדם אחר מקור מהגמרא לדברי הרמב"ם שא"א לברך אחרי, הגמ' מסבירה שזה תלוי בכך שהברכה דרבנן הרא"ש מביא חכם שאומר שברכה מעכבת בשחיטה הסבר החכם הוא בירושלמי שאומר שברכות דאורייתא שני אפשרויות לטעם ברכת המצוות והסבר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד