בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רוברט חי בן מרים

כנס בוגרים בהושענא רבה - ישיבת בית אל

סוכות ענני כבוד או סוכות ממש?

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

כ' תשרי התשע"ג
11 דק' קריאה 58 דק' צפיה
סוכות- ענני כבוד או סוכות ממש
הרב חיים אביהוא שורץ 1

ענני כבוד או סוכות ממש?
הקב"ה מצווה אותנו: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", ומנמק את המצוה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים 2 ". הגמרא במסכת בסוכה 3 מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי עקיבא, לאלו סוכות מתכוון הקב"ה - רבי אליעזר אומר, שהכוונה לענני כבוד שבהם הקב"ה סוכך עלינו. ורבי עקיבא אומר, סוכות ממש.
המחבר נוקט עמדה במחלוקת התנאים שהבאנו, ופוסק להלכה בסימן שלם בשולחן ערוך 4 :
"מצוות עשה לשבת בסוכות שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים זכר לענני כבוד שבהם ישבו בזמן יציאת מצרים".

ולכאורה, יש להבין מדוע מחלוקת זו קשורה להלכה?
עוד צריך להבין את דעת רבי עקיבא, שאמר סוכות ממש, מדוע צריך לעשות לאותן סוכות זכר? אלא, כוונת המצווה היא לזכור את יציאת מצרים ואת כל מה שעבר עם ישראל במדבר. "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הליכה במדבר איננה דבר פשוט.

עננים מן השמים או מן הארץ?
כפי שאמרנו, השולחן ערוך פוסק כרבי אליעזר, שסוכות הן ענני כבוד. ומקשה הגר"א, שלכאורה, מוכח בגמרא שאין הלכה כרבי אליעזר. המשנה בסוכה 5 אומרת:
"זה הכלל: כל שהוא מקבל טומאה, ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ - מסככין בו".

זהו דבר פלא עצום. היכן אנו משתמשים במושגים של טומאה וטהרה בחיי היום יום התורניים שלנו? אנחנו שקועים בתוך טומאות למיניהם ולסוגיהם, וזו המציאות שלנו מאז חורבן בית המקדש, ומאידך, הסוכה צריכה להיות דבר שאינו מקבל טומאה. שואלת הגמרא 6 :
"מנא הני מילי? אמר ריש לקיש, אמר קרא: "ואד יעלה מן הארץ", מה אד דבר שאינו מקבל טומאה (כלומר, ענן שאיננו מקבל טומאה) וגידולו מן הארץ (שזה מה שהפסוק אומר), אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ".

ממשיכה הגמרא ואומרת:
"הא ניחא למאן דאמר ענני כבוד היו (שהרי ישנו דימוי בין ענני כבוד לעננים ממש), אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם מאי איכא למימר? דתניא, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש עשו להם (מהיכן לומדים, לדעת רבי עקיבא, שצריך להיות דבר שגידולו מן הקרקע ואינו מקבל טומאה?) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, אמר קרא: חג הסוכות תעשה לך, מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ".

אומר הגר"א, מתוך הגמרא נראה, שמחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן תלויה במחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא. הכלל הוא, שבמחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ופרט לזה, כאן קיים הכלל הידוע, שרבי עקיבא וחברו הלכה כרבי עקיבא מחברו. אם כן, מדוע לא פסק השולחן ערוך כרבי יוחנן וכרבי עקיבא?
מתרץ הגר"א, שבירושלמי 7 כתוב, שאף ר' יוחנן סובר להלכה כר' אליעזר.
"אמר רבי יוחנן, כתיב באוספך מגורנך ומיקבך פסולת גורן ושביקב אתה עושה לך סכך (פסולת הגורן והיקב, כלומר הענפים, היא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ) רבי שמעון בן לקיש אומר, ואד יעלה מן הארץ".

אם כן, הירושלמי מביא בדומה למה שבבבלי. אך מוסיף הירושלמי ואומר:
"אמר רבי תנחומא, דין כדעתין ודין כדעתין, רבי יוחנן דו אמר עננים מלמעלה היו, דו יליף לה מאספך, רבי שמעון בן לקיש אמר עננים מלמטאן היו, דו יליף לה מעננים".

מסבירים הפני משה והגר"א שם, שרבי יוחנן וריש לקיש שניהם יכלו ללמוד מעננים, אלא שיש ביניהם מחלוקת אחרת שהיא שמונעת זאת. רבי יוחנן אומר, שהעננים באים מהשמים, שנאמר "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה 8 ". זהו הפסוק שכתוב על מלך המשיח, שיבוא מהעננים שבשמים. וכיוון שלדעת רבי יוחנן העננים הם בשמים, לכן אי אפשר ללמוד מהם, ולכן הוא לומד מהפסוק "באספך מגורנך 9 ". ואילו ריש לקיש אומר "ואד יעלה מן הארץ 10 " העננים עולים מן הארץ, ואם כן, אפשר ללמוד מהם לבנות סוכה בדבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה.
אומרים הפני משה והגר"א, שלפי הירושלמי, גם רבי יוחנן וגם ריש לקיש סוברים כרבי אליעזר. ומביא הגר"א מדרשים נוספים שגם בהם משמע שחז"ל נקטו כשיטת רבי אליעזר שהסוכות הם זכר לענני כבוד.

כל ישראל בסוכה אחת
חשבתי על דבר נוסף בענין זה.
הגמרא בהמשך 11 מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים, האם הסוכה צריכה להיות של היושב בה. רבי אליעזר אומר, שהסוכה חייבת להיות שלך, כמו בלולב שם כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון" - משלכם, וכך גם בסוכה "חג הסוכות תעשה לך" – משלך. חכמים אומרים, שאין הסוכה צריכה להיות של היושב בה, אלא אדם יוצא בסוכתו של חברו, שכן כתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" 12 – מלמד שכל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת. כיצד יוכל כל עם ישראל לשבת בסוכה אחת?
בדרך הנגלה ההסבר הוא שאדם יוצא בסוכה שאולה, וכך יוצאים כולם באותה סוכה 13 . אמנם, מושג זה הוא כבר מעבר לבירור ההלכתי שלו. הרי בפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", לא נאמר שכל עם ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. אם נאמר כר' עקיבא, שסוכות הן סוכות ממש, אם כן, מסתבר שלכל משפחה, או לכל קבוצה קטנה היתה סוכה, והסוכות היו פרטיות. אך אם נאמר שהגמרא סוברת כרבי אליעזר, שהיסוד של חג הסוכות הוא בענני הכבוד "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", זכר לענני כבוד שהקב"ה הקיף את עם ישראל, אם כך, ודאי מדובר שכל עם ישראל היה מוקף בענן שמלמעלה, בענן שממזרח וממערב, שמצפון ומדרום ומלמטה, וסוכה אחת היתה לכל עם ישראל. זהו היסוד למה שאומרת הגמרא "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת".
זהו הבדל גדול בין רבי אליעזר לרבי עקיבא בהבנה של הסוכה במשמעות הכללית שלה. יש בסוכה ערך כללי מאוד, ואף על פי שהסוכות שלנו הן ודאי מתפרטות, כל אחד מקים לעצמו סוכה ואיננו מחכה לכך שכולם יכנסו באותה סוכה, בכל זאת כל הסוכות הפרטיות האלה הם זכר לענני כבוד, ולכן כל סוכה פרטית היא לא פרטית, אלא כללית.

מאחור אל פנים
האר"י הקדוש אומר, שאחר ההכנה של חודש אלול, כל חודש תשרי הוא תהליך שבו אנחנו הולכים ומתקדמים, כנסת ישראל הולכת ומתקדמת.
בכל מעשינו ובכל פעולותינו אנו שואפים ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ובספר אורות, מקרב אותנו הרב זצ"ל מעט למושגים אלו של יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וזיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה, זיווגא שלים ויחודא שלים.
למעשה, זוהי משאת נפשנו בכל מצווה שאנו מקיימים. בכל פעולה אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואם צריכים להגיד לשם יחוד, משמע שהדבר לא כל כך פשוט, שלא כל הזמן השכינה דבוקה בקב"ה. כלומר, יש מצבים משתנים בקשר שבין השכינה, כנסת ישראל, רחל אימנו (כך נקרא הדבר בפנימיות) לבין הקב"ה, קודשא בריך הוא.
יש קשר של פנים ויש קשר של אחוריים. כאשר אתה רואה חבר, אבל אינך רואה את פניו, אלא רואה אותו מאחור, זהו סוג מסויים של קשר, וכמו שכתוב בתורה, שמשה רבנו מבקש "הראני נא את כבודך" 14 , ואומר לו הקב"ה "וראית את אחורי ופני לא יראו" 15 . אחור זו ראיה לא מבוררת, ודאי שזהו קשר עם הקב"ה, אבל אין זה קשר של פנים - כשאדם נפגש עם חברו ורואה אותו מאחוריו, הוא מזהה ומכיר אותו מאחוריו, אבל כאשר הוא פוגש בו פנים אל פנים זו הפגישה האידאלית.
מסביר האר"י הקדוש, שמראש השנה מתחיל תהליך שכנסת ישראל, השכינה, מבקשת לחזור למצב של פנים בפנים עם הקב"ה. ימים אלו מסוגלים לזה, וזו כל העבודה של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. כל הימים הללו, אומר האר"י הקדוש, הם בבחינת "שמאלו תחת לראשי" 16 , ואחר כך אנחנו מתקדמים ומגיעים לימים של "וימינו תחבקני"7. אחרי יום כיפור, הימים של סוכות הם ממש "וימינו תחבקני", ובשמיני עצרת אנחנו מגיעים אל שיא הקשר, שיא הדבקות. תהליך של קשר ושל חיבור.

בנין שם הוי"ה
הגר"א בפירוש שלו לתיקוני זוהר מדבר גם הוא על תהליך, ומגדיר את התהליך באופן של יצירת שם הוויה.
כביכול, בתקופה זו, שמראש השנה עד שמיני עצרת, אנו בונים את שם הוויה בעולם, בונים את ההתגלות האלוקית בשלמותה. הגר"א מצמיד זאת לימים: תחילה, אנו בונים את ה - י' של שם הוויה, וזאת בעשרת ימי תשובה, שהם במספרם י'. מיום כיפור ועד סוכות, אומר הגר"א, זו ה - ה' הראשונה, כמספר חמישה ימים. יום כיפור, אם כן, קשור מצד אחד במדרגה הראשונה של עשרת ימי תשובה, ומצד שני הוא מתקשר אל המדרגה של הימים שבין יום כיפור לסוכות, שלהם קורא הגר"א חמישה ימי כפרה, כפי שאומרים חז"ל "ולקחתם לכם ביום הראשון - ראשון לחשבון עוונות" 17 . כלומר, כל הימים עד סוכות הם ימי כפרה כמו יום כיפור, ימים שבהם הקב"ה סולח ומוחל לעוונותיהם של ישראל. זו ה' ראשונה שהיא בחינת הבינה, בחינת אימא עילאה. הירושלמי אומר, שיום הכיפורים הוא כאימא שרוחצת את הבן שלה מן הטינופת שלו, בין אם רוצה בכך, ובין אם לא, היא לוקחת אותו ושוטפת ורוחצת אותו. כך הקב"ה לוקח את עם ישראל, רוחץ ושוטף אותנו. כך מסביר הירושלמי את דעת רבי "על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר" 18 .
אחר כך, באים ימי סוכות, ואומר הגר"א, שזו ה - ו', המדרגה שנקראת זעיר אנפין, פנים המוקטנות יותר, שהיא בחינת קודשא בריך הוא, שהיא בנויה משש הדרגות-הבחינות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. אלו שישה ימים כמספר ו'. הושענא רבה, היום שביעי, הוא מדרגה נוספת, אומר הגר"א, זו בחינת עטרת היסוד. עטרת היסוד היא המלכות של היסוד. זו איננה המלכות הכללית, שהיא שמיני עצרת. אם אנחנו מחלקים זאת ביחס לאושפיזין, בחינת דוד המלך הושענא רבה היא מדרגה מיוחדת מחמת עצמה בתוך הימים של סוכות - הימים של סוכות מתחלקים לשישה ימים, והיום השביעי של סוכות. כל ימי הסוכות נקראים ימי הושענא, והיום השביעי הושענא רבה, כלומר, הושענא גדולה, התשועה הגדולה. חשיבות מיוחדת ישנה ליום הזה של הושענא רבה.

שמיני עצרת – יקוו המים אל מקום אחד
אחר כך אנו מגיעים ליום השמיני, יום שמיני עצרת, שהוא "רגל בפני עצמו" 19 . זו ה - ה' האחרונה. כאן אנו בונים את ה - ה' האחרונה, שהיא בחינת השכינה, בחינת רחל אמנו, שנבנית בקומה שלמה, בשלמות בשמיני עצרת. ואומר הגר"א, שחז"ל דורשים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" - לרבות ליל שמיני לשמחה 20 , ואף על פי שבמקומות אחרים באה המילה "אך" למעט, כאן באה לרבות. ומבאר הגר"א את משמעות הדבר.
עד שמיני עצרת יש "אך" ימים - עשרים ואחד ימים - מיצירת אדם הראשון בראש השנה ועד הושענא רבה יש כ"א ימים "אך טוב לישראל". דורשים חז"ל "והיית אך שמח" בא לרבות את היום השמיני, שכל כ"א הימים כל הבחינות השונות של כל הימים: בחינת ראש השנה, בחינת עשרת ימי תשובה, בחינת יום הכיפורים, הימים שעד סוכות והבחינות השונות של ימי הסוכות - כולם מתנקזים אל היום השמיני, בבחינת "יקוו המים אל מקום אחד" 21 , אל יום אחד הוא יום שמיני עצרת, שהוא יום שכולל את כל הבחינות השונות.
כמו שאנחנו יודעים בפנימיות, תמיד המלכות מקבלת מכל המדרגות השונות, ואת הכל היא הופכת לנחת רוח לקב"ה. הכל מכוון אליך, הכל בשבילך ריבונו של עולם, וכמו שאנו אומרים בהושענות "הושענא יחידה ליחדך". כל משאת הנפש של עם ישראל ליחד את שמו של הקב"ה בעולם.
אם כן, הגר"א מסביר את הסדר של ההתפתחות: י' ואחר כך ה' ואחר כך ו' ואחר כך ה'. כך בסגנון של הגר"א. קודם לכן, בדברי האר"י הקדוש, הסברנו שזהו תהליך בו כנסת ישראל הולכת ומשתכללת, היא הולכת ונפרדת ממצב של אחוריים, עוד יום ועוד יום, שלב ועוד שלב, עד שהיא מסתובבת, כביכול, עם הפנים אל הקב"ה, ולאחר מכן, שלב ועוד שלב של התקשרות עד שמיני עצרת, שהוא יום הזיווג, יום הנישואין של כנסת ישראל והקב"ה. כל השמחה הגדולה שאנו שמחים בשמיני עצרת היא בחינת שמחת חתן וכלה "ישיש עליך אלוהיך כמשוש חתן על כלה".
הגר"א משתמש בפסוק "ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז", וכנראה שהיה רגיל להשתמש בפסוק זה. כך הוא כותב בפירוש שלו, שהוא כתב ידו של הגר"א ולא מתלמידים, אך תלמידיו כותבים בספר מעשה רב, שהגר"א היה מתאמץ מאוד בשמיני עצרת לקיים מה שכתוב "ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז לפני הארון לפני ארון ברית ה'". ומי שרואה את ראש הישיבה הרב זלמן, כיצד הוא רוקד, אולי הוא מעין זה.

תהליך פסיבי
הרב צבי יהודה היה מדבר גם הוא על תהליך זה, בסגנון שלו.
אינני יודע מה היה מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל אומר על כך שאני מדבר איזה רמזים בענייני פנימיות התורה, הרב צבי יהודה היה בקושי מזכיר את המילה הזוהר. את "האר"י הקדוש" הזכיר ביחס לעבודת ה' בשמחה 22 . אך אני חושב שבשלושים השנים האחרונות העולם הרוחני השתנה מאוד, והמושגים של פנימיות התורה כבר הרבה יותר קרובים אלינו.
אומר הרב צבי יהודה, במצוות תקיעת שופר בראש השנה, אין המצווה לתקוע בשופר. אמנם, בעל התוקע שלנו מתאמץ מאוד בתקיעה, כמו שכתוב שפניו יהיו אדומות בתקיעה ולחייו וכו', אבל הוא תוקע כדי שנוכל אנחנו לקיים את המצווה בשמיעה. "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר". בניגוד למצב החיים הרגיל שכל המצוות הן עשיה ופעילות אקטיבית, בראש השנה אנחנו מגיעים למדרגה חדשה – פסיביות, עומדים ומקשיבים ומקיימים בזה מצוות עשה של שמיעת קול שופר. בזה אנחנו מתרוממים למדרגה גבוהה, כי העשיה מבטאת יותר את האישיות הפרטית, ואילו הפסיביות, ככל שנהיה פסיביים יותר ועוסקים בדבקות אלוקית, הדבר נובע מחמת הכלליות שבנו.
אם כן, תחילת הדרך של בניית הכלליות היא בראש השנה. לאחר מכן עשרת ימי תשובה של התנקות ויום הכיפורים.
מהי המצווה של יום הכיפורים? הרמב"ם לא כתב "הלכות יום הכיפורים", אלא "הלכות שביתת העשור" – שבתון, שביתה מוחלטת: אין אכילה, אין שתיה, אין סיכה וכו'. זוהי פסיביות גדולה הרבה יותר, בראש השנה הייתה זו פסיביות של שמיעה, ואילו ביום כיפור פסיביות מוחלטת ללא עשיה כלל.
מתוך כך, אומר הרב צבי יהודה, אנו מגיעים לאפשרות של וידוי. משתכלל הקשר, הפסיביות הגדולה הזאת של יום הכיפורים מפגישה אותנו מאוד מאוד עם הכלליות של "מקווה ישראל ה' - מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל 23 ". אנחנו מגיעים כל כך אל הטהרה הפנימית של כלל ישראל, שלאור הטהרה הפנימית של כלל ישראל מתגלה הדבקות האלוקית העליונה של כנסת ישראל והקב"ה. אנחנו יכולים גם לראות חסרונות ומומים, ולחשוב על הרצון החזק שלנו לתקן ולסלק אותם, לסלק כל פגם "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". והקב"ה סולח ומוחל לעוונותיהם של ישראל.

שינה של דבקות אלוקית
כעת אנו מגיעים לסוכות. בלשון התורה הציווי הוא "חג הסוכות תעשה לך", וכך קודם סוכות: תעשה סוכה, 'תעשה ולא מן העשוי'. ובאמת, הירושלמי אומר, שמברכים על עשיית הסוכה, כיוון שהיא מצוות עשה לבנות סוכה, ולכן מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות סוכה ושהחיינו. אמנם, אנחנו לא פוסקים כך, אבל בכל אופן ודאי שזו הכנה לסוכות.
אך, מהי עיקר המצווה בסוכות? בלילה הראשון יש חיוב של אכילה בסוכה, כמו בפסח, אבל אומר הרב צבי יהודה החיוב של שינה בסוכה, כיוון שהיא מציאות מוכרחת, שהרי אדם אינו יכול שלא לישון - לילה אחד אפשר לעשות כך, ואשרי מי שיש לו כוחות לעבוד את ה' לילה אחד - אבל, אם אדם נשבע של יישן שלושה ימים, מיד מלקים אותו ושולחים אותו לישון, האפשרות לא לישון שלושה ימים אינה קיימת במציאות, אדם איננו מלאך. אם כן, ההכרח של השינה קובע את החיוב המוכרח של השינה בסוכה מדין "תשבו - כעין תדורו" 24 , כלומר, אדם יושב בסוכה וישן בסוכה ומקיים מצווה כל רגע ורגע. זו כבר מדרגה אחרת לגמרי, מהפסיביות של שמיעה אל הפסיביות של שום אכילה ושום שתיה עד למצב של שינה, ישן וכולו דבקות אלוקית. האדם ישן בסוכה ומקיים מצווה, ועוסק ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כיצד? משום שאנחנו כבר לגמרי יוצאים מהפרטיות, אל כלליות גמורה.

הסוכה - דבקות כלל ישראל בקב"ה
נחזור לדברים שהתחלנו בהם. השולחן ערוך פוסק ומכריע, שהסוכה היא זכר לענני כבוד, ולפי הב"ח משמעות הכרע זה היא, שכך צריך לכוון שאנו יושבים כעת בסוכה, ומקיימים מצוות עשה זכר לענני כבוד. וענני כבוד אלו הם ענני הכבוד שהקיפו את כל כלל ישראל, ומי שלא היה ראוי לכלל ישראל היה נפלט מתוכם. הסוכה היא מעין ענני הכבוד, כלומר, היא מכלילה אותנו בכלליות, בקדושה הכללית בדבקות האלוקית של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.
שנזכה באמת לנצל את הזמן שיש לנו לשבת בסוכה, זמן זה איננו חוזר פעם נוספת. אפשר לבנות סוכות גם לאחר החג, אבל מציאות הקדושה הזאת, ענני הכבוד האלה והאור המקיף שיש בסוכה, הבחינה הזו שהאר"י הקדוש מכנה 'אימא עילאה' שסוככת על הסוכה, קשר נשגב-עליון עם הקב"ה בצורה העליונה ביותר שאפשר, זה בא לידי ביטוי בסוכה בימי החג דוקא. שמתוך כך, בעזרת ה', נזכה לשמחה גדולה גם בהושענא רבה, ושתפילותינו יבקעו את כל הרקיעים ויעלו מעלה מעלה, כלל ישראל זקוק לישועות גדולות, להושענא רבה, וכך אמרו בירושלמי שמקיפים בו שבע פעמים, זכר לכיבוש יריחו. שנזכה בכח קדושת כל מערכת הזמנים הנפלאה הזו, וכל עבודת ה' המיוחדת שלה, לכבוש את כל ארץ ישראל ולהוציא לפועל את קדושתה הנפלאה שמתגלית בכל גרגיר וגרגיר מעפרה, ועד גאולת הר המוריה, מקום בית מקדשנו שיבנה במלוא שכלולו ותפארתו במהרה בימינו. אמן.





^ 1. שוכתב ונערך ע"י תלמידים.
^ 2. ויקרא כג, מב-מג.
^ 3. יא, ב.
^ 4. סימן תרכה.
^ 5. יא, א.
^ 6. שם, ב.
^ 7. סוכה פ"א ה"ה.
^ 8. דניאל ז, יג.
^ 9. דברים טז, יג.
^ 10. בראשית ב, ו.
^ 11. כז, ב.
^ 12. ויקרא כג, מב.
^ 13. רש"י שם.
^ 14. שמות לג, יח.
^ 15. שם, כג.
^ 16. שיר השירים ב, ו.
^ 17. מדרש תנחומא פרשת אמור סימן כב.
^ 18. יומא פה, ב.
^ 19. חגיגה יז, א.
^ 20. סוכה מח, א.
^ 21. בראשית א, ט.
^ 22. פרשת כי תבוא, מתוך התורה הגואלת (הוצאה חדשה) עמ' 371.
^ 23. יומא פה, ב.
^ 24. סוכה כו, א.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il