שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שנת האבל על הורים

אבלות על אמא מאמצת

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ה אדר תשע"ז
שאלה
שלום רב, אמי ז"ל נפטרה לפני כמה ימים, בת 84 ניצולת גטו וורשה. אני מאומצת. אמי ואבי ז"ל אימצו אותי ואת אחותי הגדולה מאז שהיינו פעוטות. הבנתי לפי חיפושים באינטרנט שבגלל שאני מאומצת לא חלים עליי "דיני האבלות", אבל אני רוצה לקיים אותם. יש לי מספר שאלות: 1. בגלל שאין לאמא שלי ז"ל ילדים "ביולוגיים", מה אני יכולה לעשות כדי להבטיח לה נחת? היא הייתה הלב שלי, ואני אעשה בשבילה הכל. אז איך אני אמורה לנהוג על מנת לתת לה נחת? אני זו שזיהתה אותה בבית העלמין, לא התקלחתי מאז ואני לובשת את אותם הבגדים מיום הלווייתה, ואת החולצה שקרעו לי לפני קבורתה. 2. אני מתחתנת בעוד כחודשיים. הבנתי שאסור לבטל חתונה..אבל האם עליי לעשות דברים מיוחדים במעמד החתונה? אני יודעת שלפי "ההלכה" אני לא מחוייבת לכלום, אבל ע"פ הנפש שלי - היא הייתה אימי, ליבי וכול הכוח שלי. ואעשה הכל בשבילה. אז מה עליי לעשות לפי היהדות ע"מ לתת לה קצת נחת בעולם הבא? תודה רבה,
תשובה
לשואלת, תנוחמי מן השמיים. כפי שציינת, מבחינה הלכתית "יבשה" אינך חייבת בהלכות אבלות. למרות זאת, ראוי מאוד לשבת "שבעה" ולנהוג בדיני האבלות כפי שהחלטת מיוזמתך, כדי לבטא את הכרת הטוב לאם שגידלה אותך (זוהי גם המלצה מקובלת בין פוסקי ההלכה, למשל בספר 'במראה הבזק' כרך ה עמ' 187). ואם בכל אימוץ כך, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על אשה שעברה את מוראות השואה ומצאה בעצמה את כוחות הנפש להעניק לילדים שלא היא ילדה. מכיוון שהיא גידלה וחינכה אותך, כל מעשה טוב שאת עושה נזקף במידה מסוימת גם לזכותה בעולם האמת. אמנם לכל אחד יש בחירה חופשית על מה שהוא עושה, אבל הבחירה מושפעת גם מהרקע החינוכי של כל אחד ואחת, וממילא כל מעשה טוב שהוא פרי החינוך שקיבלנו יש בו זכות גם להורים. לכן אני מציע להתמיד במעשים טובים שאת רגילה להם. בפרט בשנה הראשונה לפטירתה כדאי להוסיף איזשהו מעשה טוב בכל יום, ברוח הדברים שעליהם אמך גידלה אותך. למצוא, למשל, איזה עניין שהיא הדגישה במיוחד ולהקדיש לו את תשומת לבך. מומלץ מאוד גם למצוא מישהו שיאמר קדיש לעילוי נשמתה במשך השנה. אם תתקשי למצוא מישהו נא חזרי אלי ואנסה לעזור. באשר לחתונתך, כתבת בצדק שאין לבטל חתונה בגלל אבלות. אין ספק שהקמת משפחתך החדשה היא דבר גדול מאוד לזכותה, וצר שלא זכתה להיות נוכחת פיזית במעמד. במעמד החתונה את יכולה, אם רצונך בכך, להזכיר אותה בהיותך תחת החופה. זה דבר מאוד מקובל, שהרב מסדר הקידושין או מנחה הטקס או מישהו מבני הזוג הנישאים אומר מילים אישיות ומזכיר אישים מהדורות הקודמים שעליהם מתבסס הבית החדש שנבנה כעת. כמובן לא מדובר על הספד, אלא על התייחסות מסוימת וביטוי לדברים הטובים שאת לוקחת ממנה להקמת ביתך. את זהות הדובר והעיתוי במהלך הטקס כדאי לתאם מראש עם הרב שעורך את החופה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il