ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה אשמים התינוקות שמתו במכת בכורות? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ז ניסן תשע"ז

מה אשמים התינוקות שמתו במכת בכורות?


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום כבוד הרב,

יש לי שאלה שמציקה לי כל שנה בסיפור יציאת מצרים. אנחנו חוגגים את השיא של יציאת מצרים, מכת בכורות, שבה מתו כל הבכורות כולל תינוקות. גם אם נקבל כנקודת הנחה שכל המצרים, בלי יוצא מהכלל, התעללו בעם ישראל, ולכן לא היה אחד שלא הגיע לו להיענש, מה חטאו התינוקות? הם ודאי לא עשו כלום.

תשובה:
שלום וברכה!

השאלה היא אכן קשה. אמנם לא נזכר בתורה במפורש שבמכת בכורות נהרגו גם הבכורות הקטנים, אבל בפשטות זו היא המשמעות של "ומת כל בכור בארץ מצרים". איני מתיימר כמובן לעשות את חשבונותיו של הקב"ה, אבל אציע כיוון מסויים המבוסס על המקורות:

בספר העיקרים (מאמר ד', פרק י"ג) מפרט כמה סיבות שמחמתן עשויה לבוא רעה על אדם שלא חטא, ואחת מהן היא שכאשר מתרחש אסון במקום מסויים או לעם מסויים, הרי גם היחידים שלא חטאו עשויים לסבול עם הכלל. למשל, כאשר יורד גשם שוטף על מקום מסויים, הרי כל האנשים שנמצאים שם נפגעים, גם אנשים שלא חטאו. הסיבה לכך היא שאותם אנשים אמנם אינם רשעים שמגיע להם עונש, אבל הם גם אינם צדיקים בדרגה גבוהה שראויים להשגחה מיוחדת שתציל אותם מן הרעה. רק צדיקים עליונים, שזכאים לשמירה מיוחדת משמים, יזכו להשגחה מיוחדת שתמנע מהם את הרעה הזו.
לכאורה, דברים אלה שייכים דוקא באירועים טבעיים, כגון הדוגמה של השיטפון שהזכרנו. כאשר מדובר בעונש שנשלח במכוון משמים, היינו מצפים שייפגע רק מי שאמור באמת להיפגע. אולם בעל העיקרים אומר לא כך. הוא ממשיך ואומר שגם כאשר נגזרת גזרה אלוקית על עם מסויים, הרי היא חלה על כל בני העם, גם אלה שמצד עצמם לא היה מגיע להם להיענש. הוא מביא דוגמה לדבר מדניאל וירמיהו, שגלו מן הארץ עם שאר הגולים, אף שהם עצמם היו צדיקים ולא הגיע להם עונש כזה. הסיבה לכך היא שהקב"ה גזר באותה עת גלות על כלל עם ישראל, וממילא בהכרח כל מי שנמצא בארץ יגלה, בין אם הוא צדיק או רשע.
דהיינו: ישנם מצבים שבהם הקב"ה שולח רעה על אדם מסויים משום שכך מגיע לו. אולם ייתכן גם מצב שהאדם סובל לא משום שהוא אישית ראוי לעונש, אלא משום שהקב"ה אינו עושה לו נס שיציל אותו מן הרעה. כאשר למשל ארץ ישראל חרבה בידי הבבלים, הרי על פי הטבע לא ייתכן שירמיהו הנביא יישאר לגור בביתו בשלוה כאילו לא אירע דבר. החורבן הכללי בהכרח ישפיע גם עליו, וגם הוא יסבול, ובסופו של דבר ייאלץ לגלות מן הארץ שהרי הוא אינו יכול להישאר בארץ לבדו. ייתכן מצב שהקב"ה יעשה לאדם נס מיוחד שיציל אותו מן הרעה הכללית, כמו הצלת נח מן המבול או לוט מן ההפכה, אבל אלו ניסים חריגים ומיוחדים, שאינם נעשים בדרך כלל, אפילו לצדיקים.
עדיין לכאורה נראה היה לומר, שעיקרון זה שייך רק לגבי אירועים שהקב"ה מגלגל בדרך הטבע, כמו החורבן והגלות, שהם אמנם מעשה הקב"ה אבל התרחשו באמצעות דרכים טבעיות, על ידי צבא בבל. מכיוון שהעונש נשלח באמצעים טבעיים, הרי גם התוצאות היו על פי דרך הטבע, כגון שיושבי הארץ גלו כולם ללא הבחנה. אולם כאשר מדובר באירוע ניסי כדוגמת מכת בכורות, היינו מצפים לכאורה שהכל יתנהל בדיוק אלוקי גמור, שרק מי שראוי לעונש ייענש ומי שאינו ראוי לעונש לא ייענש. אולם הר"ן (דרשות הר"ן, הדרוש השמיני) אומר גם הוא עיקרון זה, ומחיל אותו גם על אירועים ניסיים. הוא אף מתייחס במפורש למכת בכורות שעליה שאלת. הר"ן קובע כלל, שכאשר הקב"ה שולח פעולה כלשהי לעולם, אין הוא שולח אותה באופן פרטי, אלא על ידי חוק כללי. גם כאשר מדובר בנס, הקב"ה מוריד אותו לעולם באופן של גורם כללי שיוצר את התוצאה הזו. משום כך, כאשר רצה הקב"ה להכות את הבכורות, הוא יצר שינוי במציאות שבארץ מצרים, שגרם למגפה הפוגעת דוקא במי שהוא בכור לאמו. מתוך כך מתו כל הבכורות שבמצרים, ללא הבדל האם הם רשעים שמגיע להם להיענש או לא.
על פי זה מסביר הר"ן את מצוות קדושת הבכורות בישראל (שהוחלפו אחר כך בלוויים): התורה אומרת (במדבר ח', טז-יז) שהבכורות אמורים להתקדש לעבודת ה' בגלל שהקב"ה הכה את בכורות מצרים. אך לכאורה הדבר קשה, שהרי בכורות ישראל לא היו אמורים כלל להיפגע במכת בכורות, שהרי הם לא חטאו כמו המצרים. מדוע העובדה שבכורות מצרים חטאו ונענשו במיתה, גורמת למעמד מיוחד לבכורות ישראל, שלא חטאו ולא היו אמורים להיפגע? הר"ן מסביר זאת על פי העיקרון הזה: בעצם, על פי המגפה המיוחדת שנשלחה למצרים, מכת בכורות היתה אמורה לפגוע בכל הבכורות שבארץ מצרים, כולל בכורות ישראל. הקב"ה עשה נס מיוחד כדי להציל את בכורות ישראל מן המכה הכללית הזו שנשלחה למצרים. מתוך כך, הבכורות חיים רק בזכות נס מיוחד מאת ה', ולפיכך הם מוקדשים לעבודת ה'.

בעצם ניתן להביא לדבר זה מקור בתורה עצמה. בתורה נאמר לגבי מכת בכורות (שמות י"ב, כג): "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף". דהיינו, שבעצם המכה היתה אמורה לפגוע גם בישראל, והעובדה שישראל לא נפגעו היא חסד אלוקי מיוחד.
וכך אומרים חז"ל (בבא קמא ס' א): "תאני רב יוסף, מאי דכתיב: 'ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר'? - כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים. דהיינו, שהפסוק ממכת בכורות מובא כמקור לכך שהעונש האלוקי עלול לפגוע ללא הבחנה, בין בחוטאים ובין באלו שלא חטאו. כשם שבדרך הטבע יש אירוע כללי שבתוכו נפגעים גם יחידים שאינם אשמים, כך גם באירועים ניסיים. והדבר מוסבר על פי דברי הר"ן, שגם הניסים פועלים במסגרת של חוקיות מסוימת, אלא שזו חוקיות ניסית ולא החוקיות הטבעית המוכרת לנו. (עניין זה שהניסים פועלים על פי חוקיות מסוימת, יכול להסביר גם קשיים אחרים, כגון העניין של "שגגה שיוצא מלפני השליט" שמופיע בכמה מקומות בחז"ל, שכאשר חכם נקט בלשון של קללה, הדבר התקיים למרות שזו היתה טעות והאדם לא היה ראוי להיענש.)

מתוך תפישה כזו, יוצא שהבכורות הקטנים של מצרים אכן לא חטאו באופן אישי ומותם לא היה עונש אישי. אבל כמובן הם גם לא היו צדיקים עליונים שראויים להשגחה מיוחדת ונס מיוחד שיגן עליהם. כשם שכאשר מתרחש ח"ו אסון טבעי, כמו רעידת אדמה או מחלה וכדומה, איננו מצפים שכל התינוקות יינצלו בדרך נס משום שהם לא חטאו, כך גם כאשר התרחש האירוע הניסי של מכת בכורות, לא נעשה לתינוקות נס מיוחד, והם נפגעו יחד עם שאר הבכורות.

איני יודע אם הדברים יתיישבו על ליבך, ושוב אדגיש שאיננו מתיימרים לדעת את חשבונותיו של הקב"ה, אבל ייתכן שכיוון החשיבה הזה יועיל לפתוח פתח להבנת הדברים, אף שכמובן ייתכנו גם כיוונים אחרים.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il