ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רכיבה על סוס לנשים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ט אייר תשע"ז

רכיבה על סוס לנשים


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום רב,
הבנתי שישנה בעיה הלכתית ברכיבה על סוסים לנשים. אשמח לדעת מה בדיוק הבעיה והאם העניין מותר בכל זאת.
תודה רבה מראש!


תשובה:
לשואלת, שלום וברכה!

לענ"ד כאשר האישה לובשת בגד ארוך אי אפשר לומר שהרכיבה על סוס אסורה. מצד שני, יש הידור בצניעות שלא לרכב על סוס לעיני גברים כשאין צורך ממשי. לכן, עדיף להמנע מרכיבה כזו להנאה, אך ברכיבה טיפולית יש להקל.

הרחבה:
1. הגמרא בפסחים (ג ע"א) מציינת את העובדה שבפסוקי התורה על גבר החולה במחלת הזיבה נאמר "וכל המרכב אשר ירכב עליו יטמא" (ויקרא טו, ו), ואילו לגבי האישה הזבה נאמר "הכלי אשר תשב עליו" (שם, כו), ולא הוזכרה הדוגמה של מרכב, למרות שאין הבדל להלכה בין טומאת הזב והזבה. הגמרא מסבירה שהתורה נמנעה מלציין דוגמה זו של רכיבה לגבי נשים מפני שיש בה מימד של חוסר צניעות, בגלל פיסוק הרגליים.
הגמרא ממשיכה ושואלת: האם באישה לא הוזכרה רכיבה? הרי נאמר "ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים" (בראשית כד, סא)! ומתרצת הגמרא, שמכיוון שברכיבה על גמלים יש פחד ליפול, מקובל לרכב עליהם. כלומר, היה אמנם יותר צנוע אם האשה תשב על הגמל על גבי מושב כלשהו, אבל מכיוון שהיא עלולה ליפול מקובל לרכוב כרגיל, בפיסוק רגליים, ולתפוס היטב בגמל.
יש פירושים שונים בדברי הגמרא, כדלהלן, אך עולות ממנה שתי מסקנות שיש ביניהן ניגוד מסוים: האחת, שיש בעייתיות מסוימת ברכיבה רגילה של אישה. השניה, שלמרות הבעייתיות הדבר מותר ומקובל במקרה של צורך. ואכן, לא הוזכר בשום מקום בדברי חז"ל ובשולחן ערוך ובשאר ספרי הפוסקים שיש איסור על רכיבה רגילה.
כך סיכם זאת ב'בן יהוידע' בפסחים שם: מחד, ברור שהדבר מותר בהחלט מן הדין, ובכל זאת רצוי להמנע מכך אם הדבר אפשרי. "דאף על גב דאין איסור לאשה לרכוב בפיסוק רגליים, מכל מקום אורח ארעא שתהא יושבת על הבהמה בלתי פיסוק רגליים". הוא מציין שמנהג הנשים בארצות ערב לרכוב כרגיל, מפני שאינן מרבות לרכב ואינן מיומנות ברכיבה כששתי הרגליים באותו צד.
2. כאמור, הפרשנים חלוקים בפירוש דברי הגמרא בפסחים: רוב המפרשים הקדומים מפרשים שהחילוק של הגמרא אינו מתייחס לנהוג בפועל, אלא רק לסגנונה של התורה: הקב"ה בחר לכתוב בתורה לשון צנועה יותר שלא מבטאת את הרכיבה, כאשר ניתן לתאר את הדברים בלי לשון זו. אולם במצב שבו הרכיבה הכרחית, כגון שיש פחד ליפול, נכתבה במפורש לשון רכיבה, כדי שלא לשנות מן האמת. כך עולה מלשון רש"י: "לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה" (לא כתב שאין הגון לרכב כך, אלא שאין הגון לדבר על כך), וכן מפירוש שאר הראשונים: רבנו חננאל, תוספות ד"ה שהרי, ר"ן ומהר"ם חלאווה, ובמאירי בסגנון שונה מעט, שכאשר הדבר הכרחי אין חוסר כבוד בסגנון זה. לפי פירוש זה, אמנם הגמרא מצביעה על בעיה מסוימת אבל לא נוקטת עמדה לגבי השאלה כיצד ראוי לנהוג בפועל (וזה בניגוד לדברי כמה מחברים בדורנו, שהסיקו מהגמרא שם שיש איסור לאשה לרכב על סוס או לפחות שהגמרא ממליצה להימנע מכך).
אולם באחרונים מצאנו פירוש אחר, שכוונת הגמרא להבדיל לא רק לגבי סגנון התורה אלא גם לגבי מנהג הנשים הצנועות: בפועל בדרך כלל הנשים הצנועות נמנעות מלרכב ומעדיפות לשבת, פרט למקרי צורך של פחד ליפול וכדומה. לכן התורה הזכירה את הרכיבה רק במצבים שאין בה חוסר צניעות (שפת אמת; עיין גם הגהות רא"ם הורוויץ).
[יש לציין לפירוש קדום למסכת פסחים המיוחס לתלמיד הרמב"ן (נדפס ב'הדרום' יא עמ' 44), שם כתוב: "לפי שאין הגון באשה רכיבה ופיסוק רגלים קראו למרכב בלשון מושב". מלשון זו עולה שעצם הרכיבה כך אינה ראויה. אך מכיוון שלשון זו היא העתקה מלשון רש"י: "שאין הגון להזכיר באשה רכיבה ופיסוק רגלים", וכפי שמופיע בעוד ראשונים, נראה לענ"ד שנשמטה כאן המילה "להזכיר".]
3. בסוגיה אחרת במסכת בבא בתרא עח ע"א הוזכר מתקן מיוחד ("כומני") שמשמש לרכיבת נשים על חמור ("מרכבתא דנשי"). כמה מפרשים מסבירים שהמתקן איפשר לאשה לשבת בבטחה על החמור ללא פיסוק רגליים. כך בפירוש רבנו גרשום מאור הגולה: "דרכיבת אשה, ששתי שוקיה מצד אחד, לא חשיב רכיבה אלא משוי". וביד רמ"ה: "וכומני היינו מרכבתא דנשי... דאלו רכיבת אשה לא מקריא רכיבה משום דלית בה פיסוק רגל, תדע שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב". וכך מתאר רש"י בנידה יד ע"א שני סוגי רכיבה על חמור: האחת תוך איזון בין ימין לשמאל: "דמטרטין [=כמו מאזניים] - ירך מכאן וירך מכאן", והשניה ללא איזון: "דלא מטרטין - רוכב כאשה"; הרי שהמנהג שהכיר הוא שאשה רוכבת כששתי רגליה באותו צד. ראו גם ברש"י בערובין ל ע"ב ד"ה שידה וגיטין נה ע"ב ד"ה שקא דריספק ושם סח ע"א ד"ה שידתא, שמתאר מתקן מיוחד לרכיבת נשים, וכן בפירוש רבנו שמשון (כלים פי"ח מ"ב).
4. לאידך גיסא, בגמרא בבבא מציעא ט ע"ב משתמע שדרך האשה לרכוב על בהמה כרגיל (הסוגיה שם לא עוסקת ברכיבה לעומת ישיבה, אלא ברכיבה לעומת הנהגה, כלומר, הובלה של הבהמה ברגל. אך משמע שם שמדובר גם על רכיבה רגילה, ומכאן שזהו דבר מקובל לנשים). וכך לשון הרמב"ם (הלכות מכירה פ"ב ה"י) על פי סוגיה זו: "הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ אוֹ נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה, וְאָמַר לוֹ: 'קְנֵה אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹנִין'... אִם רָכַב עָלֶיהָ: אִם בַּשָּׂדֶה - קָנָה; וּבָעִיר - לֹא קָנָה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִרְכֹּב בָּעִיר. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב, שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְכֹּב בָּעִיר... אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה... הֲרֵי זֶה קָנָה בָּרְכִיבָה". הבית יוסף (חו"מ סי' קצז) אף כותב שהרכיבה מהווה קניין רק אם הרוכבת מניעה את הבהמה בעזרת רגליה, "כי קנתה אשה בעיר - היינו דומיא דקניא בשדה, שהיא במנהיג ברגליו", ומכאן משמע שמדובר על רכיבה בפיסוק רגלים, שבה ניתן להמריץ את הבהמה לנוע על ידי תנועת הרגלים של הרוכב (אולם רבנו ירוחם המובא בבית יוסף כתב אחרת, ש"דרך אשה לרכוב ללא הנהגה" ברגליה, ואולי הסתמך על הגמרא בפסחים הנ"ל). ומכאן מסתייע פירושם של הראשונים בפסחים, שלא התכוונה הגמרא לגנות את עצם הרכיבה באופן זה, אלא רק לעדן את הביטוי המילולי לה (ואכן העיר בהגהות יעב"ץ שם על סתירה זו, ונשאר ב'צריך עיון').
5. בנושא זה חלו שינויים בין זמנים ומקומות, כפי שציין בעל ערוך השולחן (חו"מ סי' קצז ס"ז), שבזמנו ומקומו הרכיבה נעשתה לא מקובלת (עוד לפני המצאת המכונית), וכפי הנראה נסעו בעגלות רתומות לבהמה. הוא מציין את ההשלכה מכך על הלכות מכירת הבהמה: "ובמדינתינו גנאי לאדם... לרכוב על סוס בכל מקום, וכל שכן אשה, ואין קונים ברכיבה... ובארצות הקדם [=המזרח] גם היום הרכיבה הוא דרך הכבוד כמו בזמן הקדמון, ולכן ידונו הדיינים בכל מקום לפי מנהגו".
אלא שההכרה בשינוי המציאות יכולה להוביל גם למסקנה הפוכה: אמנם הגמרא בפסחים לא התכוונה לגנות את הרכיבה, אלא רק לעדן את ההתבטאות עליה, אבל בכל אופן משתמע שיש בעייתיות ברכיבה. בימי קדם כנראה לא ניתן היה לאסור זאת, כדי שלא להגביל את האשה בנסיעותיה. לעומת זאת בימינו, כאשר אמצעי התחבורה השתנו והרכיבה משמשת רק כתחביב, יש הידור בצניעות להימנע מכך בפני גברים. וברכיבה במסגרת טיפולית מסתבר להקל, כאמור. כיוצא בזה כתב בספר 'קריינא דאיגרתא' (ח"ב מכתב מד) שאין לאשה לרכב על סוס, אבל בדרך כשאין תחבורה אחרת מותר.
6. יש לכך השלכה גם לגבי רכיבת נשים על אופניים: יש להקפיד כמובן על לבוש ארוך, וגם כשהרגליים מכוסות עדיף להמנע מכך לעיני גברים אם זה לא מגביל במיוחד. בפרט יש להקפיד על כך כאשר מנהג המקום להחמיר בזה.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il