ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ענפים קוצניים ברה"ר | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"א אב תשע"ז

ענפים קוצניים ברה"ר


הרב בניהו שרגא

שאלה:
האם מותר לקצוץ ענפים של ורדים שיצאו מרשות היחיד וקצת מפריעים במדרכה, בלי רשות הבעלים?
אשמח למקורות.
תודה רבה.

תשובה:
שלום וברכה

אשריך שאתה נזהר בענייני ממונות.

מה שמפריע להליכה של בני אדם ברה''ר, אפשר לקצוץ מיד בלי רשות הבעלים. (בב''ב כז: ,שו''ע חו''מ תיז,ד ,ערוך השלחן תיז,ז, חשוקי חמד סוכה לג:)
אם בעל הוורדים הינו אדם המציית לדין, אולי ראוי להתרות בו על הורדים שבבעלותו המפריעים ברה''ר לפני שקוצצים. (חשוקי חמד הנ''ל ע''פ המאירי בב''מ קח.)

אמנם, מטרתנו לא רק להסיר את המטרד הציבורי אלא גם שזה ייעשה תוך שכנות טובה. לכן כדאי לשוחח ולדבר עימו בדרכי נועם כדי שייאות להסיר בעצמו. כמובן, צריך שהשיחה תיעשה באופן מיידי כדי למנוע היזק של רבים.
כך נרוויח גם שהמטרד באמת יוסר ולא יעשה לנו 'בדווקא' וגם שהיחסים ביננו כחברה וכשכנים לא יתערערו.

אם אינו מסכים בדרכי נועם, כדאי לשקול פניה לרשויות המטפלות בנושא.

בהצלחה


מקורות והרחבות

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כז עמוד ב
מתני'. אילן שהוא נוטה לרה"ר - קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו; רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות; רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה.

שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תיז סעיף ד
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ, כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. ומניחין מקום פנוי משתי שפתות הנהר כרוחב כתפי המלחים שיורדים שם ומושכים הספינה, וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו מיד ואין מתרין בבעליו, שהרי מעכב מושכי הספינה.

ערוך השולחן חושן משפט סימן תיז סעיף ג
'וכן אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אא"כ היה למעלה מגמל ורוכבו ובמקומות שהולכות עגלות עם משא בגובה הרבה צריך להיות למעלה מזה ...'

בעניין הגובה שהוא כפי הרגל המקום ולאו דווקא בשיעור גמל ורוכבו – עיין בנוסף לערוך השולחן הנ''ל, גם בהגהות אשרי בב''ב ב,טז ומהרי''ט א, קח.

ערוך השולחן חושן משפט סימן תיז סעיף ז
אילן שהוא נוטה לרה"ר קוצצין הענפים אם התפשטו לתוך הרה"ר עד כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו עליו וכן עגלה עם משא על גבה ואמרו חז"ל [ב"מ ק"ז ב] דאילן שענפיו נוטין לתוך הנהר קוצצין אותן ולא עוד אלא שצריכין להניח מקום פנוי משתי שפתות הנהר כפי הרוחב של כתפי המלחים שיורדים שם ומושכים את הספינות וכל אילן הנמצא בכל רוחב זה משני עברי הנהר קוצצין אותן מיד וא"צ ליתן התראה להבעלים שהרי יש בזה נזק לרבים בעלי הספינות שע"י זה נתעכב המשכת הספינות ואם יש בזה חוק המלכות דינא דמלכותא דינא'.

כלומר אילן שנוטה לרה''ר ומפריע להליכה הנורמלית – ביבשה כדי מעבר גמל ורוכבו [או כדי מעבר סוס ורוכבו ,אופניים ורוכבו. כל מקום לפי הרגלו], בשפת הנהר כדי מעבר מלחים באופן שיוכלו למשוך את הספינה, אפשר לקצוץ מיד ללא התראה בבעלים. קוצצים כדי שיעור המפריע להליכה הנורמלית.

וכך פסק החשוקי חמד לקמן שאפשר לקצוץ אילן ערבות שמפריע לבני האדם לעבור ברה''ר.
גם הוסיף שכיוון שקוצץ לפי הדין, יכול לקחת את הענפים לעצמו.
סיים שאם מדובר באדם הגון שמציית לדין, כדאי להודיעו לפני שקוצצים. [ע''פ המאירי].

וכך דברי החשוקי חמד סוכה דף לג עמוד ב
קצץ ערבות מאילן חבירו בעל כורחו ויוצא בהם חובת ד' מינים
חידה. נאמר בשו"ע (תרנח ס"ג) אין אדם יוצא ידי חובתו ביום ראשון דסוכות בלולב של חבירו, דבעינן לכם משלכם. איך יתכן שאדם יקצוץ ערבות, מאילן של חבירו, שלא ברשותו, ובעל כורחו, ובכל זאת יוצא בהם ידי חובתו ביום ראשון של סוכות [באתרוג קיימת היכי תמצא בשביעית, דרחמנא הפקירו, אך דברינו אמורים בשאר שני שבוע או בלולב וערבות שגם בשביעית לא מופקרים]?
תשובה. נאמר במסכת בבא בתרא (דף כז ע"ב) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו, יעו"ש. ונראה שאם יש לאדם בגינתו אילן ערבות שנופה נוטה לרשות הרבים, והוא מפריע לבני רשות הרבים להלך, מותר לכל אדם לקוצצו וליטול את הערבות לעצמו, ויכול לצאת בהם מצות ד' מינים גם ביום טוב ראשון של סוכות.
.... וגם בעניננו כך, הנוף הנוטה לרה"ר הוא נזק, ובבחינת בור לבני רשות הרבים, ולכן הקודם בהם זכה בהם. ...מה שאין כן בעניננו עצם הענפים גדלים באיסור, ולכן יכול לתולשם כדי לקיים בהם מצות ד' מינים.
והצעתי את הדברים לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והעיר על כך, דיש להסתפק דאולי דברנו צודקים כאשר קצץ את כל הענפים המפריעים להילוך בני רשות הרבים, דבזה תקנו חכמים שכל הקודם לקצצם זכה בהם, מאחר וסילק נזק מהרבים, אבל כשקצץ רק ב' בדי ערבות, והשאיר את כל הענפים המפריעים במקומם, אולי בכה"ג לא הפקיעו חז"ל את בעלותו של בעל העץ. אך מאידך מאחר ולשון הגמרא בב"ק (דף ל ע"ב) היא דקנסו רבנן את בעל התבן על שהוציא קשו ותבנו בחוץ, אולי קנס הוא, ומשעה שהוציא את המזיק לרחובה של עיר, כבר מאותה שעה קנסוהו רבנן והפקיעו ממונו, וכך גם בעניננו מאותה שעה שהענפים נטו לרה"ר כבר הפקירום חז"ל, וצ"ע. והדעת יותר נוטה כצד ב'. ...
ואם בעל האילן הוא ת"ח [או ציית דינא], אולי ראוי להיזהר שלא לקוץ את ענפי האילן הנוטים לרה"ר שלא מדעתו, ויתכן שאם יקצוץ את הענפים לא יזכה בערבות שקצץ. דהנה במסכת ב"מ (דף קח ע"א) מסופר על רבה בר רב נחמן שנסע בספינה, וראה שעל שפת הנהר נטועים עצים, שאל של מי הם, אמרו לו של רבה בר רב הונא. אמר 'ויד השרים והסגנים היתה במעל ראשונה' (עזרא ט), אמר להו [לעבדיו] קוצו, [קיצצו את האילנות המפריעות לספינות], קוצו. אתא רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ, [קילל ואמר] מאן קצייה תקוץ ענפיה. אמרו כולהו שני דרבה ב"ר הונא לא איקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן, יעו"ש. וכתב המאירי: כל נהר שספינות באות דרך בו... ויער או אילנות נטועים בצידו כופין את הבעלים לקוץ וכו', ואף ביד הדיין לצוות ולקוץ שלא מדעת הבעלים. ומכל מקום אם היה של ת"ח ראוי להיזהר שלא לקוץ אלא מדעתו, שהרי אף הוא אינו מסרב בדין, ומי שיעשה כן, עשה שלא כהוגן ויזהר מקללת חכם, עכ"ל. ויש להסתפק דאולי הקוצץ מאילן של ת"ח אולי אין הערבות שלו, משום שהקוצץ קצץ שלא כדין.
אמנם כל זה הוא לשיטת המאירי, שפירש את סוגית הגמרא שרבה בר רב הונא קיים שם אילנות שלא כדין, ובכל זאת קילל, אבל לפירוש רש"י ותוס' (שם) רבה בר רב הונא החזיק באילנותיו כדין, ואסור היה לרבה בר רב נחמן לקוצצם. ולשיטתם לא מצינו הבדל בין ת"ח לע"ה בענין קציצת ענפים, שבולטים לחוץ. וצ"ע לדינא, כי מזה שהסיפור לא מובא בפוסקים, קצת משמע דהבינו כמו רש"י ותוס'.

ועיין בחשוקי חמד בבא בתרא דף כז עמוד ב לגבי על מי לשלם עבור הקציצה.

בהצלחה


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il