ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמירת חנייה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


א כסלו תשע"א

שמירת חנייה


כולל דיינות בית אל

שאלה:
האם מותר לשמור חנייה לאדם אחר שאמור להגיע בעוד זמן קצר ע"י עמידה במקום החנייה וכשנהגים אחרים מגיעים לחנות שם את רכבם לומר להם שהמקום תפוס לאדם אחר.
אשמח אם הרב יוכל לומר מה הדין בשני מצבים שונים:
1) כשמספר אנשים נוסעים ברכב אחד ואחד מהם יוצא לשמור חנייה אחת בשביל רכבם.
2) כשאני כבר חניתי והולך לשמור חנייה לרכב נוסף שאמור להגיע.
האם יסוד דין זה מושתת על דין "אין זוכים לאחד במקום שחב לאחר" ונבוא לחלק אם אני שומר לעצמי או שומר לאחר?

תשובה:
אין לתפוס חניה לרכב שאינך נוסע בו עכשיו. היינו אדם שהחנה את רכבו וממתין לרכב אחר האמור לחנות שם אינו יכול לשמור לו על החניה. אולם נוסע ברכב יכול לתפוס חניה לרכב שבו הוא נוסע, כגון שאחד הנוסעים ישמור על החניה אלא שהשמירה צריכה להיות שמירה סבירה.
לדוגמא: אין לשמור חניה למשך זמן רב, רכבים העומדים בתור להכנס לחניון לא יכול נוסע מרכב שעומד בתור לתפוס חניה לרכב שכבר נכנס לחניון או שעומד לפניו בתור.

ומאידך ברור שרכב שרואה שהתפנה מקום בחניון והוא זקוק להסתובב בחניון כדי להצליח לחנות שם מותר לאחד הנוסעים לשמור על החניה. (ואם אחר ידחף ויחנה למרות השמירה א"א להוציאו משם אלא שהנדחף נקרא רשע).

הרחבות:

לכאורה יש לדמות דין זה לדין תופס לבעל חוב:
הראשונים הקשו סתירה בין הדין "התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה" לדין "המגביה מציאה לחבירו שקנה חבירו" למרות שחב לאחריני?
התוספות (כתובות פד ב) תרצו: "דשאני גבי מציאה דאיכא למימר מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה משא"כ הכא". (ולכן אם חייבים כסף לתופס יכול לתפוס בשביל האחר)
הרמב"ן תירץ (בבא מציעא י א): "ולדידי לאו קושיא היא כלל, דהכא משום דאינו חב לאחרים הוא דכיון דלא זכה בה אדם לאו חובה היא לו אם אינו מוצאה, ובעל אבדה גופיה הואיל וכבר היא אבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם בהאי הגבהה לא מפסיד ולא מידי יותר משאר בני אדם, ועוד שהרי נתיאש ויצאה מרשותו ביאוש, אבל גבי ב"ח כיון דהוא חייב לו ונכסוהי אינון ערבין ביה מי שמוציאן מרשותו ושעבודו חב הוא לו, ומשום הכי קי"ל נמי התם לא קנה והכא קנה, וא"צ לפנים".
השו"ע (חו"מ קה ב) פסק כדעת התוספות: "אם הלוה חייב גם לתופס, זכה בתפיסתו, מגו דאי בעי זכי לנפשיה, זכי לחבריה".
נחלקו הפוסקים אליבא דשיטת התוספות האם התופס שחייבים אף לו יכול לתפוס יותר מהחוב שלו. היינו האם יכול לתפוס 100 ₪ אם חובו רק 50 ₪. לדעת הב"ח, הסמ"ע והנתיבות לא מועילה תפיסה ואילו לדעת הב"י, הש"ך והקצות התפיסה מועילה.

בתפיסת חניה י"ל שאם החניות בחינם זהו בדיוק דין מציאה (ובערים הגדולות אין לך מציאה גדולה מזו, כידוע) שיכול להגביהה לצורך חבירו וכן ה"ה בחניות בתשלום שבצידי הרחוב. בכה"ג יש לומר שלדעת הרמב"ן תועיל תפיסה כיון שהוא רק מניעת רווח אולם בדעת התוספות יש לדון כיון ששומר החניה תופס חניה נוספת הוי תפיסה מעבר לזכות שלו ואין כאן "מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה" (ואעפ"י שדימינו זאת למציאה ובמציאה לעולם אין תפיסה מעבר לזכות שלו, בחניה שאני, שהרי לכל רכב מקציבה העיריה מקום אחד) אמנם בדעת הב"י בתוספות לכאורה תועיל תפיסה, אלא שגם בזה יש לפקפק שאולי נחשיב את שמירת החניה הנוספת כתפיסה חדשה שהרי אין כאן תפיסה אחת גדולה של סכום כסף מעבר לחוב אלא תפיסת חניה שניה והוי דומיא דמלווה שתפס בחובו היום ולמחרת רוצה לתפוס עבור חבירו שבוודאי אם חב לאחריני לא מועיל שאין כאן כבר "מיגו דזכי". (האם יש לחלק בין תפיסת שתי חניות סמוכות לתפיסת חניות שאינן סמוכות? האם יש מקום לחלק בין תפיסת חניה שניה לפני שהרכב הראשון חונה?) (מ"מ דבר ברור הוא שיכול בעל הרכב הראשון לשלם (במדחן וכד') עבור הרכב השני דבכה"ג אין כאן תפיסה אלא תשלום ממשי עבור זכות השימוש)

אמנם בחניון מסודר בתשלום (בוודאי כשמשלמים בכניסה) אם הרכב שבשבילו תופסים עדיין לא נכנס לחניון יש לדון שלא מועילה תפיסה שהרי אפ"ל שהרכב שבשבילו תופסים עדיין לא נעשה בעל חוב של החניון ורכב אחר שכבר שילם קודם לו שהרי התופס את החניה הנוספת חב לרכב שכבר שילם (סברא מעין זו בשו"ת שבט הקהתי ח"ב רמד). אולם אם הרכב כבר נכנס לחניון הוא נחשב בע"ח של החניון ולשיטת הב"י אליבא דהתוספות בכה"ג תועיל תפיסה (אלא שיש לדון האם שייך כאן מיגו דזכי כדלעיל).

אולם אחרי כל הדיון הנ"ל יש להעיר שלכאורה אין שמירת חניה דומה לדין תופס לבעל חוב שהרי שמירת חניה ע"י הולך רגל אינה תפיסה כלל שכן המקום מיועד לחניה ולא לעמידה ע"י הולך רגל ודומה הדבר לדין הגמרא (בבא מציעא שם) "נטל מקצת פיאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום, נפל לו עליה, פרס טליתו עליה - מעבירין אותו הימנה" וכן (שם עמוד ב) "ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה". מבואר שתפיסה בצורה שאינה ראויה אינה תפיסה ואחר יכול לזכות בדבר התפוס ואם כן ה"ה לחניה שאין זכות להולך הרגל לעמוד במקום החניה ולכאורה יש לדמות זאת לנופל על המציאה שהאחר שהחזיק בה זכה בה ולפ"ז יש לומר שאולי אף תפיסת חניה ע"י יושב הרכב אפילו בשביל הרכב שלו לא תועיל?

יתכן שיש לדמות זאת לדין עני המהפך בחררה (קידושין נט א): "עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע". לרש"י מיירי אפילו במציאה, וזה לשונו: "עני המהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית. נקרא רשע - שיורד לחיי חבירו". ולר"ת דווקא במכר אולם במציאה אינו נקרא רשע ושרי לתפוס לפני העני, וזה לשונו (ד"ה עני):"פי' בקונטרס דמיירי בחררה של הפקר וקשה מהא דתנן בשנים אוחזין (ב"מ דף י.) ראה את המציאה ונפל לו עליה או שפירש טליתו עליה ובא אחר ונטלה הרי היא שלו וכן הא דקאמר התם (שם) מי שליקט מקצת הפאה ופירש טליתו עליה מעבירים אותו הימנה ואמאי עני מהפך בחררה הוא ואומר ר"ת דאיסור דמהפך דנקט הכא לא שייך אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדים וקונה והוי דומיא דרב גידל ומש"ה קאמר דנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם היתה החררה דהפקר ליכא איסור שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת".

נראה שיש לדמות שמירת חניה למכר ושכירות ולא למציאה ואף לר"ת שייך כאן דין עני המהפך בחררה, שהרי אעפ"י שקשה למצוא חניה מ"מ אפשר למצוא, אם לא מיד ובמקום קרוב וודאי אפשר למצוא במרחק כמה רחובות, והוי ממש כעני המהפך לקנות שדה שבוודאי האחר שנוטל את השדה לא ימצא מיד ובקלות שדה אחרת לקנייה ובכ"ז נחשב רשע דמ"מ ימצא שדה אחרת ורק בכה"ג שלא ימצא כלל כדוגמת מציאה כל שהיא ברחוב לא יחשב התופס כרשע. (ואע"פ שלעיל – בדין תופס לבעל חוב – דימינו זאת למציאה, שם הוא לענין ההבדל בין מגביה מציאה לתפיסת חוב).

אם כנים דברינו יש לומר שדין שמירת חניה משתנה לפי המציאות. אין לשמור חניה לרכב אחר כיון שלא מתקיים כאן דין עני המהפך בחררה שאין כוונת השומר להשתמש בחניה זו כלל וכן מדין תופס לבע"ח אין היתר לשמור חניה כפי שבארנו לעיל.

במקרה שאדם שומר חניה לרכב שלו יש להחיל על מקרה זה דין עני המהפך בחררה אלא שמ"מ צריך השומר להחשב כמהפך בחררה, והיינו, ברור שלא שייך שאדם שישמור חניה במשך זמן רב יחשב כמהפך בחררה אולם במקרה שרכב מסתובב בחניון ומזהה מאחוריו מקום חניה שהתפנה מותר לו להעמיד שם שומר שישמור לו על החניה עד שיסתובב בחניון ויגיע חזרה למקום החניה. בכל מצבי הביניים כגון ששומרים לו חניה כשאמור להגיע מיד לחנות שם יש להתיישב בדבר האם נחשב כעני המהפך בחררה ועל כגון דא יש לומר "ה' יראה ללבב".

מ"מ יש להוסיף שגם במקום ששמירת חניה מותרת עדיין יכול רכב אחר לחנות שם ואין לשומר החניה תביעה לסלקו משם אלא שהחונה שם נחשב רשע.

הרב יוסף אפריון
(הדברים נכתבו בהתייעצות עם הרב ברוך פז – ראש הכולל)

השאלה "שמירת מקום בכיתה" נשאלה בהמשך לשאלה זו.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il