ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לימוד תורה בקול שמפריע לשכנים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ט טבת תשע"ו

לימוד תורה בקול שמפריע לשכנים


הרב עזריה אריאל

שאלה:
בני לומד בלילות בשעה 10-11, וחלון השכן ליד זה, והוא שומע אותו כי בני לומד בקול רם, והשכן אמר שזה מפריע לו לישון. אך בני אומר שזאת ההלכה, כי מצא בשו"ת משנה הלכות (חלק יד סימן ר) שצריך ללמוד בקול רם גם אם זה מפריע לשכנים, וכן כתב אחד מהראשונים בספרו "ספר קושיות לא נודע למי" (אות רפז). האם זה הפשט? זה נשמע מוזר.

תשובה:
לשואל, שלום!
לימוד תורה של אדם בביתו אינו מתיר, לענ"ד, שום רעש חריג. רשאי אדם ללמוד בווליום של שיחה שגרתית בבית, שלרוב אינה אמורה להישמע לשכנים כלל. אם משום מה גם לימוד בקול שגרתי נשמע ומפריע, ראוי לפנים משורת הדין להמנע מכך וללמוד בשקט.
הרמת קול מעבר לווליום של שיחה שגרתית בבית, שאינה חיונית לקיומו של הלימוד אלא נועדה רק בשביל ה"עניין" של לימוד תורה בקול, אסורה לענ"ד כשהדבר מפריע לשכן.
הדברים אמורים לגבי לימוד של יחיד או חברותא בבית פרטי. אינני דן כאן על "סדר ערב" בישיבה הסמוכה לבתי מגורים. זהו נושא שזקוק לבירור נפרד, מפני שבאופן טבעי לא ניתן לקיימו בשקט, ודרישה להוריד את הווליום משמעה השבתת הלימוד.

הרחבה:
1. הדיון מתחלק לשני חלקים: איזה רעש מותר להקים בדרך כלל בבית מגורים, והאם יש היתר מיוחד לרעש חריג של לימוד תורה.
2. במשנה (בבא בתרא פ"ב מ"ג) ובסוגיית הגמרא והראשונים יש דיון נרחב על רעש חריג כתוצאה ממלאכות שונות, וגם היתר מיוחד, מתוקף תקנת חז"ל, להקמת תלמוד תורה למרות הרעש החריג שהוא גורם. ברם, כל זה אינו נוגע לשימושים בסיסיים של דירה, שעליהם כתב החזון איש (בבא בתרא סימן יג סקי"א): "אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין, ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה - אינו יכול למחות, אף אם החולה קדם. ורשאי אדם לבנות בית אצל חברו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו".
זהו עיקר הדין, ואעפ"כ מומלץ מאוד לעשות כל מאמץ סביר כדי למנוע רעש משכנים (למי שצריך מקורות בשביל זה: ראו 'חשוקי חמד' שם; 'פתחי חושן', גניבה והונאה, עמ' תכו-תכז; 'דרכי חושן' ח"א עמ' רלח). יחסי שכנות הם מעבדה לתיקון המידות, וכדאי מאד להרגיל את המשפחה להתחשב בזולת.
כשמדובר על בן תורה שנתפס בעיני השכנים כמייצג את התורה, מידת החסידות היא כבר קרובה לחיוב. עיין הלכות דעות פ"ה הי"ג: "משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה... ולא יצר לאדם לעולם בחייו, כללו של דבר, יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים, מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
3. באשר להקמת רעש חריג של לימוד תורה: אכן בתשובת ה'משנה הלכות' שציינתם התיר את ההפרעה. מעיון בדבריו מתברר שהם נכתבו בתגובה לשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכד), שאסר ללמוד תורה בקול רם בלילה כשהדבר מפריע לשכנים. הרב ווזנר זצ"ל מסביר מדוע הדבר אינו דומה למה שהתירה המשנה להקים תלמוד תורה בחצר: א. תלמוד תורה לילדים פועל בשעות היום ובחלק קטן מהלילה, כלשון הרמב"ם (הל' תלמוד תורה פ"ב ה"ב): "ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה", אך לא בשעות השינה המקובלות (אמנם במשנה שם הוזכר טיעון בפי השכנים "איני יכול לישן מקול התינוקות", אך יתכן שמדובר על מי שרוצה לישון בשעה לא מקובלת). ב. לשון הרב ווזנר: "תלמיד חכם סתם שלומד בבית המדרש בוודאי לא הותר לו להגביה קולו כל כך עד שיפריע השינה כל הלילה מהשכנים, כי אפשר ללמוד בקול גם בלי הפרעה, מה שאין כן עסק תשב"ר, שלא הולך כמעט בלי הגבהת קול המלמד והמולת התלמידים". אם כן בנדון דידן, שניתן ללמוד בשקט ובנך רוצה ללמוד בקול רם רק עבור הסגולה המיוחדת של לימוד תורה בקול, הדבר אינו מצדיק הפרעה לשכנים.
לענ"ד דברי הרב ווזנר ברורים מאד מסברה. מקור שתומך בדבריו הוא החתם סופר בחידושיו לבבא בתרא (כ ע"ב ד"ה וכתב בתשובות רלב"ח; כא ע"א ד"ה אלא אמר רבא) ובתשובותיו (ח"ה סי' צב), שכותב במפורש שההיתר להרעיש עבור מצווה הוא רק במקרה שהרעש חיוני לקיום המצווה, "דאם לא ילמדם יתבטלו". והוסיף חידוש גדול הנוגע לענייננו, שההיתר להרעיש הוא דווקא במצוות המוטלות על הציבור, כמו הקמת בית ספר שהיא חובת הציבור (ראה הלכות תלמוד תורה פ"ב ה"א), אך לא למצווה פרטית. מעתה, כאשר מדובר בבן בוגר הלומד בביתו בלימודו הפרטי, אין היתר להרעיש בשביל זה. יתכן שחידוש זה שנוי במחלוקת (עיין 'פתחי חושן - שכנים' פט"ו הערה עד, ואכמ"ל), אבל הסברה הראשונה, שההיתר נועד לאפשר את המצווה ולא ל"הידור מצווה", פשוטה לענ"ד.
4. המשנה הלכות מביא כראיה עיקרית לשיטתו המנוגדת את הגמרא בערובין יח ע"ב: "ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר: ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה". ופירש רש"י: "ולהכי נקט לילה, שהקול נשמע מרחוק". מכאן שמצווה ללמוד בלילה תוך כדי השמעת קול למרחקים.
לענ"ד ראיה זו אינה מספקת להיתרו, מכמה טעמים: לשון הגמרא "שנשמעין בו" ולא "ממנו", והדגש הוא על הלימוד בבית, לא על הלימוד בקול רם (כך גרסת רוב ככל הראשונים. רבנו חננאל גורס "ממנו", ויתכן לפרש שהכוונה שהקב"ה שומע, לא השכנים). רש"י מציין את שמיעת הקול למרחוק רק כדי לבאר את ההדגשה על הלילה, ומפרש שאין הבדל מהותי בין יום ללילה, אלא שבלילה אם אין שומעים הרי זה סימן שאין לימוד. זו לא הנחיה ללמוד בקול שנשמע למרחוק, אלא תיאור עובדה. אם כן, אין להסיק ממנו שיש עניין להרעיש בלימוד בלילה, ולכל היותר ניתן לשמוע ממנו היתר. וגם זו יש לדחות, שהוא מדבר על שעה מוקדמת בלילה שאין בה הפרעה לשינת השכנים. מפרשים אחרים הסבירו את הגמרא אחרת, שיש עניין מיוחד בלימוד הלילה, עיין ברמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ג הי"ג ובמהרש"א בסנהדרין צב ע"א, ולדבריהם אין כאן התייחסות לשמיעת הקול מבחוץ.
5. לגבי 'ספר קושיות' שהזכרת (אות רפז), עיינתי בו וראיתי שכתב רק שיש עניין ללמוד בקול, ולא דן כלל במקרה של הפרעה לשכנים ואין ממנו שום ראיה לענייננו.
6. ראיתי בספר 'עלינו לשבח' (בראשית עמ' תעב) עדות על החזון איש שהתיר ללמוד בלילה בקול המפריע לשכנים, ולא התבארו נימוקיו. על כגון זה יש לומר "אין למדין הלכה מפי מעשה", שאולי היו בו שיקולים מיוחדים. ועיין ב'פתחי חושן' על הלכות גניבה והונאה, עמ' תכז, שכתב על פי דברי החזו"א הנ"ל בפיסקה 2 בעניין שימושי הדירה שמותר ללמוד בקול אם הדבר חיוני ללימוד, אבל כאשר יש ברירה ללמוד בלא הפרעה חובה לעשות כן, ולכל הפחות זוהי הנחיה רצויה לפנים משורת הדין. מדבריו אני מבין שההיתר מן הדין הוא על צורת התנהגות מקובלת של אדם בביתו, ולא מעבר לכך. מסתבר גם שהגדרת ההתנהגות המקובלת של אדם בביתו משתנה ממקום למקום, ואולי במקום שבו מקובל מאוד ללמוד תורה בקול רם בבתים פרטיים גם בשעות מאוחרות הדבר יכול להיחשב כחלק מהשימושים הבסיסיים שמותרים מעיקר הדין.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il