שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • הציונות הדתית

המדינה - אתחלתא דגאולה?

undefined

הרב שמואל אריאל

כ"ב מרחשון תשע"ז
שאלה
שלו’, ידוע לי המכתב של הרב חרל"פ, ששלח אל חתנו ובתו, על ענין העצמאות של מדינת ישראל. שם הוא כותב "אתחלתא היא", ומדבר הרבה על זה, שהיא מהווה התחלת הגאולה, במילים אחרות "ראשית צמיחת גאולתנו". גם הרב צבי יהודה אחז בנקודה זו, שהמדינה היא אתחלתא דגאולא. שאלתי היא, מאיפה לקחו את זה? פשוט שבכל התהליך הזה היו המון ניסים וסייעתא דשמיא [אני לא מסכים עם ה"ויואל משה"], וזה אומר שהשם רוצה שנהיה בארץ ישראל, שזה יאפשר את הגאולה (כמו שהראי"ה מדגיש הרבה), וגם מייצר תנאים טובים להתקדמות בקדושה וכו’, אבל מי אמר שזה מהווה התחלת הגאולה? הרי מרן הראי"ה זללה"ה אף פעם לא אמר את זה? ולהיפך, למה חשבו ככה אם רוב הגדולים באירופה אמרו בדיוק ההפך (לדוגמא הח"ח, הרב וסרמן...), שאי אפשר להגיד שהגאולה תתחיל עם אידאלים של כפירה בה’ ובדת, התנגדות לקדושה וכו’? (הרי מרן הראי"ה עצמו כתב שאם לא יכניסו קדושה למחוללים החילונים, המצב יוכל להתדרדר באופן נורא. אי אפשר להכחיש העובדה שהמדינה ניסתה לכתוש כל מה ששייך לדת ולקדושה, כגון מה שעשו עם ילדי תימן וכדומה.) [גם לא מספיק להגיד שהרבה מסימני אחרית הימים כבר התחילו, וגם שהגר"א אמר שבשנת תש"ח יהיה הגאולה. ראשית, שאין מחשבין קיצין, והזמנים שהוא, הרמב"ן (ועוד) קבעו הנם רק מומלצים לזה. דבר שני ועיקרי, אף אחד לא חולק שאנחנו נמצאים כעת בעקבתא דמשיחא.] [ועוד, כתוב ברמב"ם, וכך נמצא במדרש הנעלם ביותר פרטים, שתחילה יבא בן דוד, ואח"כ מלחמת גוג ומגוג, ועוד כמה שלבים (אינני זוכר בדיוק, אבל אפשר לקרוא את זה בוויקיפדיה ערך "קיבוץ גלויות") ורק אחרי כל השלבים הללו יהיה קיבוץ גלויות. אז איך אומרים בכלל שאנחנו באמצע קיבוץ גלויות? זה סותר רמב"ם מפורש!? ויותר מזה, זה סותר מה שכתוב בהדיא בתורה, שקודם כל כולם יעשו תשובה ורק אח"כ הוא יקבץ אותנו.] אני יודע שהשתמשתי בביטויים קשים, אבל כוונתי אינה ח"ו לפגוע ולדקור, אלא להבין ולברר את האמת. כמו שענה לי הרב גרינבלט בתשובה באתר, הבירורים למצוא את האמת הם קשים אבל יסודיים ונצרכים. מצפה לישועת ה’ ולביאת גואל בב"א, וגם לתשובה רצינית בלי סטיות מהשאלות ומהאמת, מ.
תשובה
שלום וברכה! הסיבה העיקרית לומר שתקופתנו היא אתחלתא דגאולה, אינה על פי סימנים וחישובי קיצים וכדומה, אלא מתוך התבוננות במציאות עצמה. מה פירוש "גאולה"? המושג הזה כולל כמה וכמה עניינים, אבל שלושה מרכיבים משמעותיים בתהליך הגאולה הם: שעם ישראל יחזור לארצו, שעם ישראל יזכה מחדש בריבונות עצמאית (ביטול שיעבוד מלכויות), ושארץ ישראל תחזור להיות מיושבת ופורחת. את שלושת הדברים הללו אנו רואים ב"ה בעינינו: כאלפיים שנה עם ישראל היה מפוזר בארצות תבל, ואילו כיום ב"ה קרוב למחצית מעם ישראל כבר שבה לארץ ישראל. במשך דורות היישוב היהודי בארץ היה זניח, ומרכזי החיים של עם ישראל היו בארצות הגולה, ואילו כיום היישוב היהודי בארץ הוא המרכז הגדול והמשמעותי של עם ישראל, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. כאלפיים שנה לא היה לעם ישראל שלטון עצמאי, ואילו כיום יש לנו ב"ה שלטון יהודי במדינת ישראל. כאלפיים שנה ארץ ישראל היתה חרבה, או מיושבת באופן דל, ואילו כיום ב"ה ארץ ישראל מיושבת ופורחת, ונמנית בין הארצות המפותחות בעולם. זה הרי מה שמתואר בתנ"ך ובדברי חז"ל כיסודות מרכזיים בתהליך הגאולה, והנה אנו רואים את המציאות הזו מתגשמת. זו היא הסיבה הפשוטה לומר שתקופתנו היא תקופת אתחלתא דגאולה. ויש להוסיף, שישנה התקדמות לא רק במישורים הגשמיים אלא גם במישור הרוחני. למשל, כמות לומדי התורה כיום היא גדולה לאין שיעור ממה שהיה בדורות הקודמים, וארץ ישראל חוזרת להיות מרכז התורה בעולם. אכן, בצד הדברים החיוביים ישנן גם לא מעט בעיות, גם בצד הגשמי וגם בצד הרוחני. וישנם חלקים משמעותיים מן הגאולה שעדיין חסרים, כגון תיקון רוחני שלם של עם ישראל ושל האנושות כולה, בניין המקדש, מלכות בית דוד ועוד. עניינים אלה אכן טרם התגשמו, ולפיכך בוודאי שלא ניתן לומר שהגענו אל הגאולה השלמה. אולם חלק ברור ומשמעותי מתיאורי הגאולה המופיעים בתנ"ך ובדברי חז"ל כבר התקיימו, ולפיכך אנחנו נמצאים בתחילתה של הגאולה. אתה שואל "איך אומרים בכלל שאנחנו באמצע קיבוץ גלויות?" ומקשה על כך מדברי הרמב"ם. בהמשך אתייחס בעז"ה לדברי הרמב"ם, אבל תחילה אשאל אותך שאלה הפוכה - איך אפשר לומר שאנחנו לא באמצע קיבוץ גלויות? יש כאן תהליך של מעל מאה שנה שבו עוד ועוד יהודים חוזרים מן הגלות ארצה, וכבר כמעט מחצית מעם ישראל חזרה לארץ ישראל, אז איך תקרא לזה אם לא "אמצע קיבוץ גלויות"? הרי גם אם המשיח יבוא היום, הוא כבר לא יצטרך לקבץ את כל עם ישראל, אלא רק מחצית ממנו, שכן כמחצית מעם ישראל כבר התקבצה לארץ ישראל. אז זה בדיוק "אמצע קיבוץ גלויות". יש כאן תהליך ארוך של קיבוץ גלויות, שאיננו יודעים בדיוק מתי וכיצד הוא יושלם, אבל ברור שאנו נמצאים כבר באמצעו. [יש אפשרות אחת לומר שהתהליך של העלייה ארצה שאנו רואים בעינינו איננו חלק מקיבוץ הגלויות של הגאולה - אם נניח שח"ו הקב"ה מתכוון להחריב את ארץ ישראל ולהגלות ממנה את היהודים שהתקבצו בה, ורק אחרי כן להתחיל את התהליך האמיתי של קיבוץ הגלויות של הגאולה. האם תרחיש כזה נראה לך סביר? אנחנו כמובן לא יכולים לדעת את תוכניותיו של הקב"ה, אבל קשה מאד לדמיין דבר כזה, שהקב"ה הביא לכאן כל כך הרבה יהודים רק על מנת להוציא אותם שוב לגלות ואז להחזיר אותם שוב ארצה. נראה לי שאפילו סאטמר לא מתארים תרחיש כזה, ואם כן, גם לשיטתם בהכרח אנחנו כבר נמצאים באמצע קיבוץ הגלויות.] אתה כותב שהקיום של עם ישראל בארץ ישראל כיום הוא מצב ש"מאפשר את הגאולה", אבל שואל מניין שזה מהווה "התחלת הגאולה". ובכן: ישנם אירועים היסטוריים שהם אכן רק מאפשרים את הגאולה, אבל מצד עצמם אין הם חלק מן הגאולה. למשל, מלחמת העולם הראשונה - היא יצרה שינוי משמעותי שאיפשר את הגברת העלייה והקמת המדינה, אבל המלחמה עצמה לא היתה כמובן דבר חיובי שהוא חלק מן הגאולה. אבל כאשר מדובר על המצב שלנו, שחלק גדול מעם ישראל כבר יושב בארץ ישראל, יש לו שלטון עצמאי, והארץ פורחת ומיושבת, אלו כבר לא רק "תנאים שמאפשרים את הגאולה", אלא עניינים שהם עצמם חלק מן הגאולה. וכפי שהזכרתי, שבתנ"ך ובדברי חז"ל רואים שקיבוץ הגלויות, חידוש הריבונות היהודית והפרחת הארץ הם חלק מתיאורי הגאולה עצמה. הזכרת את הוויכוח בין גדולי הדור בדור שלפני השואה, שנחלקו בשאלה האם להתייחס אל התהליכים שהתרחשו בזמנם כאל חלק מתהליך הגאולה או לא. ובכן, לענ"ד, קשה מאד לצטט כלשונם את הדברים שנאמרו אז ולהחיל אותם על המציאות של ימינו. בזמנם, היישוב היהודי בארץ היה קטן, ומנה בסך הכל כ- 2% מעם ישראל, דהיינו ש-98% מעם ישראל היה עדיין בגלות. וכמובן, לא היה כאן שלטון יהודי אלא שלטון זר. במצב כזה, כמובן קשה מאד להגדיר זאת כקיבוץ גלויות ואתחלתא דגאולה. היו אז ניצנים ראשונים של יציאה מן הגלות ושיבה אל הארץ, סימנים שיכלו לבשר את האפשרות של קיבוץ גלויות גדול והקמת שלטון יהודי, אבל הם היו קטנים מאד וטרם באו לידי מימוש בפועל, וקשה היה לצפות בוודאות כיצד יתפתחו הדברים. משום כך, מובן מאד שהיו חילוקי דעות לגבי משמעותו של התהליך הזה. האם ניתן להשוות זאת למצב כיום, שיש לנו שלטון עצמאי, וכמחצית מעם ישראל חיה בארץ? איננו יכולים כמובן לשים דברים בפיהם של גדולי הדורות הקודמים, ולהתיימר לדעת מה היו אותם גדולים אומרים היום; אולם גם אי אפשר להעתיק כפי שהם את הדברים שנאמרו אז, מבלי לשים לב לשינויים הגדולים שהתרחשו בינתיים. (אגב: כתבת שהראי"ה לא כתב שזו היא אתחלתא דגאולה. לענ"ד יש בדבריו אמירות ברורות על כך שהתהליכים המתרחשים בתקופתנו הם תחילת הגאולה, עיין למשל באורות התחיה כ"ו.) אתה מקשה על התפישה הסוברת שכיום מתרחש קיבוץ גלויות, מתוך דברי הרמב"ם (הלכות מלכים י"א, א), שעל פיהם המשיח יקבץ את נדחי ישראל. מדברים אלה אתה מוכיח, שכל עוד לא בא המשיח עדיין אין זה קיבוץ גלויות. על דברים אלה ניתן לענות כמה תשובות: א. ראשית, בדברי הרמב"ם עצמו ניתן להוכיח, שעוד לפני קיבוץ הגלויות המלא על ידי המשיח, תהיה חזרה של חלק משמעותי מעם ישראל לארץ ישראל. שהרי הרמב"ם (שם הל' ד') מתאר, שבתחילה מלך המשיח יקים מלכות יהודית ויילחם כנגד אויבי ישראל, ורק בשלב מאוחר יותר הוא יקבץ את נדחי ישראל. והרי איך תתקיים מלכות יהודית, ואיך ינהלו מלחמות כנגד אויבי ישראל, אם אין יהודים בארץ? מן הדברים עולה, שיהיה כבר בארץ ציבור יהודי משמעותי, גדול במידה מספקת לקיים מדינה וצבא, ורק בשלב מאוחר יותר מלך המשיח יקבץ את נדחי ישראל, דהיינו שהוא יביא לארץ גם את היהודים הרחוקים והנידחים. לגבי השלב הראשון של העלייה לארץ, לא כתוב שמלך המשיח יעשה אותו, וייתכן בהחלט שעוד לפני ביאת המשיח כבר יתקבצו לארץ יהודים בכמות גדולה, והמשיח יקים באמצעותם מדינה וצבא. ב. מלבד זאת, במקורות אחרים נראה בפשטות שקיבוץ הגלויות יתרחש עוד קודם למלכות בית דוד. עיין למשל בגמרא במסכת מגילה י"ז ב, המסבירה את סדר הברכות בתפילת העמידה על פי סדר ההתרחשויות בשלבי הגאולה, ואומרת שקיבוץ הגלויות קודם לבניין ירושלים ולמלכות בית דוד. ייתכן ליישב בין הגמרא לבין הרמב"ם על פי מה שהראיתי, שגם לדעת הרמב"ם יהיה קיבוץ גלויות משמעותי בתחילה, ובסוף תהיה השלמה של קיבוץ נדחי ישראל על ידי המשיח. אולם בכל אופן, אנו רואים שלא ניתן לקבוע באופן מוחלט שקיבוץ הגלויות חייב לבוא דוקא אחרי ביאת המשיח, ואדרבה, יש מקורות המורים להפך. ג. הנקודה העיקרית בעניין זה: הרמב"ם בפרקים שם אכן מתאר את שלבי תהליך הגאולה, אולם הוא מוסיף דברים חשובים, שחייבים לעמוד בתודעתנו בשעה שאנו עוסקים בסוגיה זו (הל' מלכים י"ב, ב): "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו... ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת". דהיינו, שאמנם במקורות, כולל ברמב"ם עצמו, ישנם תיאורים של תהליך הגאולה, אולם הדברים אינם ודאיים, ואין אדם יודע בבירור כיצד יתרחשו הדברים, עד שהם אכן יתרחשו בפועל ואז נדע אותם. וגם אין לייחס לסדר של הדברים משמעות עקרונית. העיקר הוא רק עצם האמונה בגאולה ובביאת המשיח, והפרטים, כגון סדר הדברים, אינם עקרוניים. ממילא, אין מקום לבוא ולהקשות קושיות מדברי הרמב"ם, לגבי פרטי תהליך הגאולה שאנו רואים בעינינו. גם אם תטען שלפי הרמב"ם קיבוץ הגלויות יבוא לאחר ביאת המשיח, הרי הרמב"ם עצמו הצהיר שאין אדם (כולל הוא עצמו) שיודע את הדברים בוודאות, ולא נדע איך יהיו הדברים עד שיהיו. והנה, כאשר הדברים מתרחשים בפועל, מתברר שבאמת קיבוץ הגלויות (לפחות חלק משמעותי ממנו) מתרחש עוד לפני ביאת המשיח. עוד הקשית מדברי התורה עצמה (דברים ל"א), שבהם נראה בפשטות שקודם כל כולם יעשו תשובה, ורק אחר כך הקב"ה יקבץ אותנו לארצנו. ראשית, אשוב ואשאל אותך: ואיך אתה מסביר את זה? הרי כפי שאמרנו, אנו רואים בעינינו שחלק גדול מקיבוץ הגלויות כבר התרחש ומתרחש מול עינינו, וזאת למרות שלצערנו לא כל עם ישראל שב בתשובה. אז אתה יכול לומר ש"זה לא קיבוץ גלויות", אבל זו עצימת עיניים מול המציאות. באיזה שם אפשר לקרוא לתהליך הזה, אם לא קיבוץ גלויות? אבל כאשר מתבוננים בדברי התורה, אנו רואים שהדברים באמת אינם חד משמעיים. ישנן כמה אפשרויות של גאולה וקיבוץ גלויות, המתוארות בפרשיות שונות בתורה: בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו), לאחר התוכחה שמתארת את הגלות והחורבן, לא מתואר שהגאולה תבוא מתוך תשובה שלמה של עם ישראל. מופיע שבעקבות הגלות עם ישראל יתוודה על חטאיו, אבל לא מתואר תהליך שלם של תשובה. עיקר הסיבה לגאולה היא משום זכות אבות: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". זה בזכות אבותינו, ולא משום שאנחנו בעצמנו חזרנו בתשובה וזכאים לגאולה. בפרשת נצבים (דברים ל"א), שהיא המשכה של התוכחה של פרשת כי תבוא (עיין שם ל"א, א), אכן מתואר תהליך של תשובה שבעקבותיו באה הגאולה. ואילו בפרשת האזינו (דברים ל"ב) לא מופיעים כלל תשובה או אפילו וידוי. הסיבה לגאולה מוסברת שם משום קידוש השם, שהקב"ה רוצה למנוע את המצב של חילול השם כאשר עם ישראל נמצא בגלות, ולשם כך הוא גואל אותנו, גם בלי שיש מהלך של תשובה מצידנו. מסתבר ששלוש האפשרויות הללו כולן קיימות, והדבר תלוי במצבו של עם ישראל. המצב האידיאלי כמובן הוא שעם ישראל כולו יחזור בתשובה, ואז הגאולה תהיה מתוך תשובה שלמה. אבל גם כאשר לצערנו זה לא קורה, עדיין תיתכן גאולה מתוך זכות אבות או למען שמו של הקב"ה, למרות שעם ישראל לא שב בתשובה. לאמיתו של דבר, בשאלה זו האם הגאולה תלויה בתשובה או לא, כבר נחלקו התנאים והאמוראים - עיין בגמרא סנהדרין צ"ז ב - צ"ח א; ירושלמי תענית פרק א' הלכה א' (דף ג' א). ועיין בסוגיות שם, ותראה שהמסקנה היא כדעה שהגאולה אינה תלויה בתשובה (אם כי יש הבדל בניסוח הדעות בין הבבלי לירושלמי, עיין שם). אוסיף עוד נקודה למחשבה: השאלה הזו, האם המציאות שאנו חיים בה היא אכן אתחלתא דגאולה, היא אכן משמעותית וחשובה. אבל בעצם זו שאלה במישור השמיימי, שאלה שמנסה לברר מה תוכניותיו של הקב"ה ולאן הוא מוליך אותנו. אבל מבחינת ההתנהלות שלנו והתפקידים המוטלים עלינו, השאלה הזו היא לא כל כך קריטית כפי שאנשים חושבים. כך למשל, הרבה פעמים אנשים חושבים, ששאלות מעשיות כמו האם צריך להשתתף בבניין הארץ והאם צריך להתגייס לצבא, תלויות בשאלה הזו של "האם זו אתחלתא דגאולה או לא". אבל בעצם זה כלל לא קשור. יש מצוה של יישוב ארץ ישראל, והיא קיימת בכל הדורות, בין בדור של גאולה ובין בדורות שאינם של גאולה. וכן יש מצוה להגן על חיי עם ישראל, והמצוה הזו שייכת בכל עת. כמובן, כאשר אנו רואים את המצוות המעשיות הללו כחלק ממהלך גדול שמתקדם לקראת הגאולה השלמה, זה מאיר לנו את הפעולות הללו באור גבוה יותר. אבל עצם ההשתתפות במצוות הללו, אינה צריכה להיות תלויה כלל בשאלה האם זו אתחלתא דגאולה או לא. וכך גם לצד השני: אנשים עלולים לחשוב, שאם זו אתחלתא דגאולה אז אנחנו לא צריכים לדאוג ולפעול לתיקון המציאות, משום שהקב"ה ממילא ידאג שהכל יסתדר. אבל גם זה לא נכון. גם במהלך של גאולה, ייתכנו עיכובים ונפילות גשמיות ורוחניות (וכפי שציטטת מן הראי"ה, שאם לא נדאג לתיקון הרוחני של הציונות החילונית עלולות להיות נפילות קשות), ולפיכך איננו יכולים לשבת שאננים ולהניח שהכל יתנהל רק לטובה. חובה עלינו לפעול, גם במישורים הגשמיים וגם במישורים הרוחניים, בכדי שאכן התהליכים יתקדמו בצורה חיובית ככל שניתן. עוד אתייחס בקצרה לדבריך על כך שהמדינה יצרה קלקולים רוחניים. אכן בתקופת קום המדינה היו תופעות קשות, וכגון עניין ילדי תימן שהזכרת. וגם היום יש לצערנו קילקולים חמורים בתחום הרוחני. אבל: ראשית, לא נכון להקצין את הדברים באופן כה גורף, ולומר ש"המדינה ניסתה לכתוש כל מה ששייך לדת ולקדושה". אכן היו וישנן בעיות קשות בתחומים שונים, אבל המדינה ודאי לא מוחקת ולא מנסה למחוק את כל מה ששייך לדת ולקדושה. אדרבה, בצד הבעיות שישנן, יש פריחה גדולה של לימוד התורה וקיום המצוות במדינה, והמדינה סייעה ומסייעת רבות בעניינים השייכים לדת ולקדושה. תקצר היריעה מלפרט את כל התמיכה העצומה שהמדינה תומכת בעניינים של תורה ומצוות, דבר שאין לו אח ורע בשום מדינה בעולם. ומעבר לכך - גם הצדדים השליליים שקיימים, אינם מוכיחים שהמצב שלנו אינו אתחלתא דגאולה. כפי שציינתי, אכן ישנם עדיין חלקים משמעותיים בגאולה שחסרים, בעיקר בתחום הרוחני, וכל עוד הם לא יתוקנו אסור לנו לחשוב שהגענו אל המנוחה והנחלה. אך לעומתם ישנם חלקים מסויימים מתהליכי הגאולה שהתקיימו ומתקיימים מול עינינו, באופן ברור מאד. דהיינו שאכן לא הגענו אל הגאולה השלמה, אך אתחלתא דגאולה יש כאן. הדברים התארכו, אך אני מקווה שהם יסייעו לך בבירור הסוגיה. אם יש לך שאלות על הדברים או שאלות נוספות, אתה מוזמן לפנות ולהציג אותן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il