שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • הכותל והר הבית

עפר הר הבית

undefined

הרב עזריה אריאל

י"ד ניסן תשע"ט
שאלה
האם יש קדושה לעפר שמוציאים הערבים מהר הבית כתוצאה מעבודות בניה מתוך הר הבית? והאם ניתן לבנות בית כנסת בעפר שפינו הערבים מהר הבית ?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! הדעה המקובלת היא שאין קדושה לעפר זה, אם כי ראוי לנהוג בו כבוד. מכאן שניתן לבנות בו בית כנסת, וזהו כבודו. הרחבה: עפר השפכים של הר הבית נלקח מדרום הר הבית, מהשטח הנקרא (בטעות!) "אורוות שלמה". בפשטות אזור זה אינו קדוש בקדושת הר הבית אלא הוא הרחבה מאוחרת יותר. גם אילו היה זה עפר הר הבית, נראה שאין בו קדושה במובן של איסור הנאה ממנו. בקדושת הר הבית והמקדש יש שני רבדים: האחד, קדושת השטח, מהיותו "המקום אשר יבחר ה'", ובנוסף לכך התקדש לעולם על ידי דוד ושלמה. קדושה זו נוגעת לדינים המיוחדים שחלים על המקום, כגון איסור הכניסה בטומאה להר הבית והמקדש (לכל תחום כעניינו, סוג הטומאות שנאסר בו). הרובד השני, הוא קדושה במובן של בעלות אוצר המקדש על השטח וחומרי הבנייה. קדושה זו נובעת מכך שחפצים אלו הוקדשו והועברו לבעלות ההקדש, כשם שניתן להקדיש כל חפץ שהוא, וההשלכה העיקרית ממנה היא איסור הנאה מן ההקדש. בעניין איסור ההנאה מקרקע הר הבית קיימים שני ספקות: א. ספק אם קרקע הר הבית הוקדשה בכלל אי פעם, במובן של בעלות אוצר המקדש על הקרקע. חומרי הבנייה אכן היו רכוש ההקדש, כפי שמבואר בכמה סוגיות בגמרא, אבל לגבי קרקע הר הבית אין זה ברור שנקנתה מכספי הקדש או הוקדשה באמירה. ב. בגמרא (עבודה זרה נב ע"ב) נאמר שקדושת אבני המזבח וכלי השרת פקעה כאשר המקום נכבש על ידי גויים, על פי הכתוב: "וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ" (יחזקאל ז, כב). אלא שהגמרא אומרת שבכל זאת יש לנהוג בהם כבוד ולא להשתמש בהם להדיוט. מאידך, שיטת רוב סוגיות הש"ס היא ש"קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא", כלומר, קדושת המקדש לא בטלה בחורבנו. הכיצד? ההבנה המקובלת היא שהפקעת הקדושה משום "ובאו בה פריצים" נוגעת רק לרובד הממוני של בעלות ההקדש, והיא זו שפקעה כאשר הגויים השתלטו על המקום, מה שאין כן קדושת השטח והמקום. אם כן, לעניין איסור ההנאה מן העפר מסתבר שקדושתו פקעה ((כך כתב דודי הרב יעקב אריאל שליט"א, 'מעלין בקודש' כא, בצירוף השיקולים הנ"ל). אמנם הרב טוקצ'ינסקי (עיר הקדש והמקדש ח"ד פ"י עמ' עב) חילק בעניין עפר שנלקח מהר הבית, שהחילול משום "ובאו בה פריצים" שייך רק כאשר עושים מעשה בעל אופי של הרס וחילול ולא בלקיחה מזדמנת של אבן או עפר. דומני שגם לפי חילוקו, כאשר חופרים בהר הבית כמויות ענק כדי להקים עליו מסגד חדש, ומשליכים את העפר ככלי אין חפץ בו, "תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות", זהו מעשה שבאופיו הוא הרס וזלזול בקדושת המקום לישראל. לאור זאת, עפר שפונה מהר הבית וכבר אינו במקומו אין בו קדושה, אך ראוי לנהוג בו כבוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il