שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות אקטואליות

הסכם המאחזים

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"ט אייר תשס"ח
שאלה
מה דעת הרב על ’הסכם המאחזים’ של מועצת יש"ע? מדוע הרב חתם על הכרוז של מועצת יש"ע שמגנה את האלימות שהיתה כביכול כנגד אנשי מועצת יש"ע, בעוד שאנשי מועצת יש"ע הרביצו גם לאנשי ’נאמני ארץ ישראל’ בעצרת העצמאות במיגרון? האם אמרו לכבוד הרב גם את הצד השני של נוער למען ארץ ישראל?
תשובה
לפי מה שאני דיברתי עם העסקנים של מועצת יש"ע נראה שהם עומדים בעקרונות שהרבנים מנחים אותם. יתכן שיש גם הבדל בין ההדרכות של הרבנים אבל לפי מה שכתב הרב אלקים לבנון, שהוא מעורב בענין ובדק, שהעסקנים הולכים לפי העקרונות המקובלים עליו. גם אני שמעתי באופן אישי את העקרונות שמנחים אותם והם מקובלים עלי. בנוגע למודעה שהתפרסמה הקוראת כנגד אלימות, יש כבר בדברי חז"ל: "אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין ב"ו. לו יהא שנפלה טעות בזיהוי של מי בדיוק היה אלים כלפי השני, מה כל כך נורא. אנו לא באנו וקראנו לנדות מישהו או להוציא מן הקהל. הקריאה קוראת בצורה ברורה להיות נקיים מכל סרך של אלימות ומידות מגונות. הקריאה מתחננת שלא נכריע את הויכוחים הפנימיים שבתוכנו בכוחנות. כדוגמא הובא ההתדרדרות של ניקוב צמיגים. המאורע הזה היה. ודאי שאנו צריכים לנסות לעצור את העגלה לפני שתדרדר לתהומות עמוקים יותר. אחד מבני הנוער הודה בפני שבאמת הצמיגים של מר פנחס ולרשטיין נוקבו על ידם וזה לא פרובוקציה של מישהו שיש לו ענין לסכסך את מחננו. מבחינתי, גם ללא ניקוב הצמיגים, עצם העמדה שראיתי שנקט המרא דאתרא של מיגרון בנוגע לארועים שהיו ביום העצמאות שם מספקות אותי לתמוך בעמדתו. אני סומך על המרא דאתרא. אני למדתי בישיבת מרכז הרב. לא זכור לי אף פעם הוראה של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ללכת לקיבוצים שהטיפו דברים הרבה יותר נוראיים ממועצת יש"ע והוא לימד אותנו שלא נכריע דברים על ידי הליכה בכוח. אף פעם לא העלנו על דעתנו להיכנס לקיבוץ של השומר הצעיר ולמחות בידם אפילו לא בדרך של צעקות. מדובר על ארוע שיזמו אנשי מיגרון. הם הזמינו את מועצת יש"ע לארגן את הארוע. כבר מספר ימים לפני הארוע באה קבוצה והתנהגה כאילו אין כאן אנשי מקום שהדברים יעשו לפי רצונם. היתה אוירה שבאים להרוס את מה שאנשי מיגרון רצו לעשות. גם בעצרת עצמה לפי הטעם שלי היה מוגזם דרך המחאה. אני בעד חופש ביטוי, אולם עוד לפני חופש ביטוי אני בעד נעימות ומידות טובות. כל כפיה תביא להרס מחננו. אם יש חילוקי דעות כל אחד ינסה למכור את עמדתו וסחורתו בדרך שהוא הכי יודע לעשות. זאת יעשה בדרך הגונה ובמקומו הוא. גם במערכות בחירות אנו לא הולכים וקורעים את השלטים של המפלגות שאיננו מסכימים איתם. גם למועצת יש"ע אני אומר שאסור להם לכפות את עמדותיהם על אנשי המאחזים. הם שליחים של מי ששולח אותם. אם יש מקום שאינו חפץ שהם יהיו השליחים שלו אזי שיניחו לו. אנשי מועצת יש"ע יודיעו לכולם באיזה מאחזים הם מטפלים כשלוחים ובאיזה הם אינם מטפלים. אשתדל כחבר בהנהלה המורחבת להעביר החלטה בכיוון זה. בכל אופן, לצערי הרב, אני מרגיש שלא מדובר על ארוע מקומי שהיה ביום העצמאות. אני מרגיש זמן רב שדברים יסודיים שבהם אני מאמין לא מוטמעים בציבור שלנו. ככותרת הייתי אומר, שחלק מהציבור שלנו הולך בדרכם של נטורי קרתא. נטורי קרתא עשו זאת בנוגע לשמירת המצוות ולשמירת השבת ואנו עושים זאת בנוגע לארץ ישראל. נקודה ראשונה שלמדנו בישיבה היא, שהישועה תלויה במהלכים שהולכים ומתרחשים בכל האומה כולה. הקב"ה לא יבוא לגאול רק חלק מן העם. הקב"ה חפץ בגאולת כל העם. אנו תמיד האמנו בסגולת ישראל וראינו את עצמנו כגרעין שמנסה במאמצים עילאיים לחשוף את מה שנמצא בתוככי האומה. הדבר תלוי בתובנה הבסיסית שיש נקודות פנימיות טובות באומה שאותם אנו צריכים לנסות לגלות. אם לא נצליח להגיע אל האומה לא נצליח במשימתנו. ב"ה היו זמנים מיוחדים שהאחדות הפנימית שיש באומה התגלתה והתנוצצה. כך היה במלחמת ששת הימים. כך זה בדרך כלל בזמן של מלחמות. התנאי לכך שנצליח במעשינו שיהיה לנו מאור פנים לכל האומה. הציבור שלנו נתפס עתה כציבור שהוא מזעיף פנים. עיקר מה שעם ישראל שומע מאיתנו זה ביקורת ואי נחת. ודאי שאי אפשר לטשטש במלחמת הדעות ובמלחמת התרבות, אולם להרגשתי הופר היחס הנכון שבין הימין המקרבת לשמאל הדוחה. נהפכנו להיות שמאלנים שרוב מה שיוצא מאיתנו זה דברי ביקורת. הדבר נכון ביחס לכל האומה והוא גם נכון גם בתוכנו. אנו מלאי ביקורת אחד על השני. נהפכנו להות אנשים זועפים ולא נינוחים. במשנה במסכת סוטה מותאר המצב של הדור בעקבתא דמשיחא. אחד מן התאורים "אין תוכחה". והכוונה היא שמה שהיה בדורות עברו, שעל ידי חרמות או אמירות חדות היה ניתן לשמור על הקהילה והאומה, בזמן עקבתא דמשיחא זה לא עובד. לא נצליח בתוכחה ישירה וביקורת חדה לבנות את האומה. אני לא קורא כאן לוותר על עמדותינו. אולם לא נוכל להיבנות אם כל מה שיוצא מאיתנו זה תוכחה. הנקודה השניה היא ענין שנאת חינם, נכון שאין שנאת חינם במובן הפשוט שלה אולם במובן הרחב שלה אנו נכשלים גם בענין זה. הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מבאר את ענין שנאת חינם בימי בית שני, לא מודבר על שנאת לשם שנאה אלא ליחס שאינו נותן אמון באחר. הנצי"ב מבאר שבימי בית שני עם ישראל התחלק לכתותו כשכל כת מאשימה את הכת השניה בהאשמות שווא ובהאשמות שהם פועלים שלא לטובת האומה. מותר לחלוק אולם איזה יחס נבנה בין הקבוצות השונות החולקות בינהם זה נוגע לשנאת חינם. הרב קוק היה חדשן גדול. אחד הכוחות הגדולים שלו היו למצוא את נקודת הזכות. ללמוד ללמד זכות על האחרים. לצערי אני לפעמים מרגיש שאנו נהפכנו להיות מומחים בלימוד חובה ובמציאת נקודות החובה אצל מי שלא חושב כמונו. הדבר גם נוגע להאשמות כנגד מועצת יש"ע. אולי ניתן לחלוק על עמדותיהם. יתכן שבמתח הגדול שיש בין הרצון לעמוד על העקרונות שלנו לבין היכולת ליישם אותם בצורה ראלית ניתן לנקוט מספר עמדות. אולם האם מי שחושב שיש לעשות הסכם שמעביר את מיגרון קילומטר וזאת כדי למנוע עימות עם החוק הוא עוכר ישראל ובוגד. עד כמה שידוע לי בכל מהלך ההתנהלות של מועצת יש"ע גם בכל המאבק על גוש קטיף הם נועצו ברבנים. גם עתה בתוך ההנהלה המצומצמת של מועצת יש"ע יושבים רבנים. האם הם רבנים שמורחים אותם, עובדים עליהם, משקרים אותם? אני חושב שלא. האם כל הרבנים מסכימים לאותו דבר בדיוק? ודאי שלא. האם בכל אופן אין לגטימיות לגוף שהוא לאורך הדרך נועץ ברבנים? אני חושב שיש לו לגטמיות. אם למישהו יש רבנים אחרים שחושבים אחרת זה גם לגיטימי. אולם לא צריך משום כך להדביק למישהו כינויי בגידה רמיה וכד'. אני לא ניסחתי את המודעה שחתמתי עליה. באופן כללי אני מסכים שלא צריך לפרסם הודעות גינוי, הדרך היא להגיד באופן חיובי את עמדתנו. מבחינתי ודאי שגם ענין האלימות יש בו אמירה חשובה. לא רק מצד "אילולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" אלא גם מצד מה שהאלימות מבטאת אי אהבה והיא צורת ביטוי לציבור כועס וקפדני. אולם אני הייתי מדגיש גם את הענין של ללמוד ללמד זכות. לא נרוויח מאומה מכך שנעשה מסדר של בוגדים ובמיוחד כשאנו בחלק גדול מן המיקרים טופלים על מי שכוונתו רצויה ולפעמים גם מעשיו טובים דברי גנות. שנזכה להרבה סיעתא דשמיא בכל מעשינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il